איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

לעולם אינך יודע מתי המלאך השומר שלך יהיה שם בשבילך. אנשים נכנסים לתוך חייך למטרה מסוימת, לתקופה קצרה או לכל החיים. ואז, בלי התראה, נעלמים. כן, אני מתגעגע למאור ששון ז"ל

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

תמיד במרכז העניינים. מאור ששון ז"ל עם החברים

בימים הקרובים יציינו בני משפחתו, מכריו ומוקיריו של מאור ששון ז"ל שלוש שנים ללכתו. כמו בכל שנה, גם השנה, כשאשמע את השיר "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", אזכור אותו בערגה. בגעגוע. כזה היה מאור ששון: סטודנט מבריק למשפטים אשר סיים לימודיו בהצטיינות יתרה בגיל 48.5, סמנכ"ל כוח אדם מוערך בחברת אגד וסגן ראש עיריית כפר יונה אשר סומן על-ידי מביני עניין כראש העיר הבא.

שום דבר לא הכין את אוהביו ואני ביניהם לרגע ההוא. לרגע בו הבנו, כי אלה הם ימיו האחרונים של האיש, שעד לאותו רגע האמנו שהוא החזק באדם. למאור הייתה מן יכולת מדהימה שכזו למלא כל אדם שפגש בו, ולו לרגע קט, בתחושה שהאדם מולו הוא האדם החשוב ביותר לו. מאור תמיד היה שם בשביל כולם. תמיד מצא את הזמן להקשיב, לעזור, לסייע.

במשך שנים ארוכות בחברת אגד מילא מאור שלל תפקידים, לרבות מנהל הסניף בנתניה, אין אדם שמאור לא נגע בו, אין אדם שמאור לא סייע לו, תמיד בכבוד רב. תמיד באהבת חינם. לא פעם נסעתי איתו ברכב ואז צלצל הטלפון הנייד, מישהו ביקש משהו והוא ענה "יהיה בסדר, עליי". וכשפתר את הבעיה או עזר, מעולם לא ביקש בתמורה דבר. לא איש של מתנות היה, אלא איש של נתינה.

זכיתי להיות צמוד אליו בתקופת הלימודים (בעצם חשבתי שהייתי צמוד). את כל המבחנים והעבודות עברתי בזכותו, ימים ולילות ישבנו בבית ללמוד. את רעייתו המדהימה, ליאורה, שאליה דיבר רק עם העיניים, הוא העריץ. הייתה להם שפה כזאת, שזר לא יבין אותה. וגם בשעה שלמדנו, תמיד ידע לעצור הכל ולהעניק את הכבוד ואת היקר לרעייתו.

אני זוכר, שכאשר התמודדתי לתפקיד הפוליטי המשמעותי הראשון שלי, ליו"ר אגודת הסטודנטים, היה זה מאור שליווה אותי והיה שותף לכל המהלכים, תמיד אמר לי שהוא הגב שלי. "יוני, פעם אכזבתי אותך?!", נהג תמיד לומר… ואני, שלא הספקתי לומר לו שמעולם לא אכזב אותי, מאוכזב רק מדבר אחד: שבאותה שיחה אחרונה בינינו, שמאור ידע כנראה שיותר לא נתראה, לא השכלתי לומר לו עד כמה מודה אני על הזכות להכירו. וגם כשעברו כבר שלוש שנים ללכתו של מאור, ועדיין, כמעט בכל יום, אני נזכר בו ובדמותו המיוחדת.

אני נזכר במבט המבויש, בחיוך, בשקט הנפשי ובעוצמת המבטים. אני נזכר בדרך בה הערצת ואהבת את אשתך ליאורה. את הדאגה ההדדית האחד לשנייה, את האופטימיות שהקרנת גם כשהמצב היה קשה ואת הנתינה. אותה יכולת אדירה שלך לתת לכל מי שרק ביקש. האמת, שהענקת ונתת גם לאלה שלא ביקשו, כי אולי התביישו, אבל כששמעת שהוא או היא זקוקים לעזרה, מצאת את הדרך לעזור – גם אם מעולם לא ידעו שאתה עומד מאחורי העזרה.

הצניעות הזו שלך הייתה אחת התכונות אותן הערצתי בך. העדפת את הפשטות על-פני השררה, לא התהדרת בתארים הציבוריים ותמיד הסתכלת ובחנת דברים בגובה העיניים.

בשעה שאני כותב דברים עליך, נזכרתי באחד המפגשים השגרתיים אצלך בבית. אמרת לי, שכאשר נעבור את מבחני הלשכה, אתה תרשה לנו לפתוח את הבר החדש אצלך בבית וכל אחד ישתה מהבקבוק שהוא אוהב. אני אמרתי לך אז, שהעיקר שיהיה שם ערק.. לצערי, את הערק אני שותה מדי שנה באזכרה שלך ותמה עד היום מדוע שכשסיפרתי לך סודות אישיים שלי ואמרת לי "אל תדאג, זה יירד איתי לקבר", האם רק התבדחת או שידעת לצפות את העתיד.

עם מותו של מאור, הקמנו בעזרת החברים הטובים מאגד ושני אחיו, עמותה רשומה על שמו של מאור. לעמותה קוראים "אור למאור". כך גם בדף הפייסבוק, פעמיים בשנה אנחנו מחלקים סלי מזון למשפחות רבות העוברות את החג הרבה בזכות העמותה הזאת. בחורף שעבר והנוכחי חילקנו בעמותה שמיכות חדשות למשפחות מעוטות יכולת, העמותה הזאת היא, בעיני, הזיכרון של התכונה הכי חזקה של מאור: הנתינה בסתר. כך היה בחייו וכעת גם במותו, המורשת של מאור ממשיכה ומסייעת למשפחות חלשות.

 

לפעמים אנשים נכנסים לתוך חיינו לתקופה קצרה, כי הגיע תורנו לחלוק, לגדול או ללמוד. הם מביאים אלינו ניסיון של שלווה או גורמים לנו לצחוק, הם עשויים ללמד אותנו משהו שמעולם לא עשינו, מעניקים לנו בדרך כלל כמות בלתי רגילה של שמחה, אבל רק לתקופה קצרה. אומרים שהאהבה היא עיוורת, אך הידידות רואה הכול, תודה לך מאור שהיית חלק מחיי – בין אם באת אלי למטרה מסוימת, לתקופה קצרה או לכל החיים. מלאכים קיימים, רק שלפעמים אין להם כנפיים ואנחנו קוראים להם חברים. אחד מהם הוא אתה מאור. יהי זכרך ברוך חבר אמת.

יוני ג'ורנו

היי, שמי יוני, יליד 1977, אופטימיסט חסר תקנה, נתנייתי בכל רמ"ח איבריי ומאוהב בחיים (ובילד המדהים שלי) בכל שס"ע גידי. אם רק לפני עשור הייתם מספרים לי שארשם ללימודים אקדמיים, הייתי צוחק. מאז הספקתי להוציא תואר ראשון במשפטים, סיימתי התמחות ואני ממתין למבחני ההסמכה בעריכת דין. אני אוהב את נתניה ואכפת לי, גם אם הדעות הפרטיות שלי, בבלוג שלי, מעצבנות מישהו.

תגובות

תגובות

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

מאמרים נוספים

שינוי גודל גופנים
ניגודיות