די לצביעות

שני ספורטאים משיגים מדליות היסטוריות בתחרות יוקרתית בג'ודו, אבל בארץ מבקרים אותם. על מחול השדים הישראלי וקלות הטחת העלבונות ברשתות החברתיות

די לצביעות

ירדן ג'רבי ושגיא מוקי. אבו דאבי 2015. צילום באדיבות ומתוך אתר איגוד הג'ודו הישראלי

 

את טור הבכורה שלי אני רוצה להקדיש לנבחרת הג'ודו אשר נטלה חלק בסופ"ש האחרון בגראנד סלאם באבו דאבי. זו הפעם הראשונה שמשלחת ישראלית השתתפה בטורניר הג'ודו הזה, לאחר שיו"ר איגוד הג'ודו הבינלאומי, מריוס וייזר, הורה למארגנים לתת ויזות כניסה לכל המדינות. משלחת מצומצמת מטעם של ישראל שכללה רק שמונה ספורטאים יצאה לתחרות הזו,

רק כאשר הם הגיעו הוסבר ליו"ר האיגוד, משה פונטי, על ידי השלטונות המקומיים, כי על הנבחרת יהיה להתחרות ללא דגל וללא כיתוב ישראל מטעמים ביטחוניים. יו"ר האיגוד, בהחלטה נכונה לדעתי, קיבל את דברי המקומיים וכך הספורטאים שלנו נטלו חלק בתחרות הזו, כאשר ברור מסביב שכולם יודעים מאיפה הם ולעומת הטורניר שנערך מוקדם יותר השנה במרוקו, הקהל לא קילל ולא שרק בוז לספורטאים שלנו.

ירדן ג'רבי ושגיא מוקי, שניהם אגב תושבי העיר נתניה, הצליחו להשיג את מדליית הארד בתחרות היוקרתית ועלו לקבל אותן ללא דגל ישראל בתקרת האולם, עד כאן הייתה ההקדמה שלי. מרגע הזכייה ואני יכול לקרוא לזה רגע, כי ירדן ושגיא זכו במדליות בהפרש של כרבע שעה האחת מהשני, קודם ירדן ואחריה שגיא. הרשתות החברתיות בארץ התמלאו בדברי ביקורת קשים נגד הספורטאים שלנו שזה עתה זכו במדליות,

הפריע לי עד מאוד כאשר חלק מאותם מעבירי ביקורת היו עיתונאים. היום, כל-כך קל להתחבא מאחורי המקלדת ולהעביר ביקורת ולפרסם דברי "חוכמה", בלי לשים את עצמנו במקרה הזה – במקומם של ספורטאים המשקיעים בתחום שהם אוהבים שני עשורים מחייהם – מאז שהם היו ילדים. הכי קל לכתוב בפייסבוק: "מבחינתי הם בכלל לא ייצגו את ישראל, אלא רק את עצמם" ועוד בסגנון הזה. לפחות 90% מהאנשים שהיו מגיעים למצב כזה, היו בוחרים להתחרות, כדי להשיג נקודות דירוג נוספות לקראת המשחקים האולימפיים בריו. הרי ברור לכולם, שאם ירדן ושגיא או ספורטאים מתחום אחר ישיגו מדליות, כל אותם עיתונאים יעמדו בתור לראיין אותם וכל אלה שמתחו ביקורת על עצם העובדה שהם החליטו להתחרות בסופ"ש האחרון, יפרגנו לאותם ספורטאים באותן רשתות חברתיות בהן ביקרו וגידפו אותם.

לכן, אני חושב שהגיע הזמן לשים סוף לצביעות, שכל אחד יתעסק בעניינו שלו, תפקידם של הספורטאים להתחרות, של יושבי ראש האיגודים לקבל החלטות קשות בעת הצורך ותפקידה של השרה האחראית (מירי רגב) לטפל בבעיה הזו ברמה המערכתית. והיא, אכן, ערכה מסיבת עיתונאים בדיוק בנושא הזה – בה הצהירה שתלחם על הזכות של הספורטאים שלנו לייצג את ישראל בצורה הוגנת ולפי אמנת הספורט.

בפועל, שרת התרבות והספורט החליטה לעסוק כמו שצריך בנושאים הקשורים למשרדה ולא בכל שאר הדברים עליהם היא פרשה את משנתה גם ללא שנתבקשה לכך. אני מצפה מאנשי התקשורת להיות זהירים בדבריהם, אחרי הכל, לא מעט אנשים עוקבים אחרי מה שהם כותבים. ידוע שאנשי תקשורת יכולים להישאר בתחום שלהם עד גיל מבוגר (לדוגמא: יורם ארבל), אבל לספורטאים יש מסגרת זמן מאוד מצומצמת בה הם יכולים להתקדם, לפרוח ולהשיג הישגים. אני מאחל לירדן ג'רבי ושגיא מוקי שימשיכו לייצג בכבוד את מדינת ישראל ולא פחות חשוב את העיר שלנו, נתניה.

סשה רוזנבלט

סשה רוזנבלט

שלום לכולם, שמי סשה רוזנבלט/ תושב העיר נתניה מאז שעליתי לארץ בשנת 1990 - מלבד שלוש שנים בהן למדתי מדע המדינה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. בעברי שימשתי ככתב במקומון, אחד ממנהלי אתר אוהדי מכבי נתניה "הקופסא-הדור הבא" ודובר ומנהל השיווק של קבוצת אליצור נתניה נשים בכדורסל. כיום, אני עוסק בניהול אתרים. בנוסף, אני הבעלים והמנהל של בלוג הספורט "שר הספורט" וכן משמש כפרשן הספורט של רדיו רק"ע(רשת ב' ברוסית)
סשה רוזנבלט

כתבות אחרונות של סשה רוזנבלט (כתבות נוספות של הכותב)

תגובות

תגובות

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

מאמרים נוספים