רון שחר חשוף מתמיד

אחד התפקידים המזוהים יותר עם רון שחר בשנים האחרונות, הוא תפקיד מנחה תכנית הריאליטי "המירוץ למיליון". תכנית הטלוויזיה, הזוכה לרייטינג אדיר, בה רון הוא על-תקן המנחה המסוקס שמחלק הנחיות למתחרים וממתין להם בקו הסיום, היא רק חלק קטן מעשייתו האמנותית. כשחקן תאטרון מגלם שחר, בימים אלה ממש, את דמותו של עורך הדין עדי גרוס בהצגה "האורחת". לצדו משחקת, בין השאר, נתנייתית לשעבר ממש כמוהו, מגי אזרזר.

המפגש בינינו התקיים קצת אחרי שסיים להופיע בערב יום ראשון, בהצגה, בהיכל התרבות העירוני בנתניה. את נהג המונית שהוביל אותו מביתו להיכל, הוא הדריך. "בכל זאת, אני נתנייתי שגדל בעיר ועד היום שומר על קשר עם חברי הילדות שאיתם ביליתי בנתניה ובאזור עמק חפר בנערותי", הוא אומר לנתניה און ליין.

רון שחר נולד בנתניה לפני 46 שנה, ילד סנדוויץ' בין שלושה אחים למשפחה חמה ואוהבת מצד אחד וכזו שעבדה קשה מאוד להשגת פרנסה מצד שני. חשוב לו להדגיש, בכל פעם שעולה הנושא, כי על אף הקושי, דבר לא היה חסר שם והכל היה בשפע.

מה אתה זוכר מהילדות בנתניה?
"הכל. העיר נתניה בשבילי זה בית. זו תחושה שכנראה לא תשתנה לעולם. היא מתחזקת בכל פעם שאני מבקר בעיר. כמו בכל דבר בחיים יש זיכרונות טובים יותר וטובים פחות, אבל אני סבור ובטוח שזה מה שמעצב אותנו כבני אדם לטוב ולרע. זיכרון ספציפי אחד אין לי כדי לשלוף מהשרוול עכשיו, אבל אני מודה ומתוודה שלמרות שאני גר בתל אביב כבר המון שנים, אני אוהב את נתניה ואת האנשים בה אהבת אמת".

על מה אתה מתחרט?
"אני לא יודע אם מתחרט זו המילה הנכונה, אני יותר מצר על זה שכילד לא היו לי יחסים קרובים עם אבא שלי ולא כי הקשר בינינו היה לקוי. היה לנו קשר מצוין וחשוב לי להדגיש זאת. זאת הייתה תקופה אחרת. אז, באותם השנים, הורים וילדים לא היו חברים כמו שמקובל יותר היום. הבית היה מבוסס יותר על כבוד להורים, וההורים היו עסוקים בהישרדות ולהביא אוכל הביתה. היום, שיוצא לי לראות אבא ובן בקולנוע או סתם מטיילים ברחוב, זה קצת צובט לי, כי לי לא היה מספיק את זמן האיכות הזה עם אבא שלי. בגלל זה אני מרגיש פספוס ענק. לצערי, עוד לא קם הגאון שהמציא את כפתור הקסם – זה שמחזיר את הזמן לאחור. עד שזה יקרה אני מפצה על כך בחוויה מתקנת עם הילדה שלי".

למה אתה מתכוון שאתה אומר מפצה?
"הילה שלי כבר בת שש. מאז שהיא נולדה אני מאוד נוכח בחיים שלה. חשוב לי להיות עם בתי המון. לבלות ולצבור ביחד חוויות בכל הזדמנות. משהו, שלי כילד, לא היה מספיק וחשוב לי שלה כן יהיה. שתבין ושתדע שיש לה אבא".

רון שחר – החיים בין המירוץ למיליון והתאווה לבמת התיאטרון

בתחילת שנות העשרים המוקדמות לחייו רון שחר היה דמות מוכרת בנוף הנתנייתי המקומי, במסיבות, בבילויים ובמדורי הרכילות של העיתונות המקומית. הפריצה הראשונה שלו לתודעה הארצית הגיעה כשקיבל את תפקיד החתיך הבלתי מעורער של הטלנובלות הישראליות. מאז הספיק לבסס את מעמדו כשחקן תאטרון, להוביל כמה קמפיינים נחשבים, לככב על המרקע בסדרות וכמובן לשמש כמנחה תכנית הריאליטי "המירוץ למיליון".

איך משיגים ג'וב כזה חלומי הכולל, בין השאר, טיול ברחבי העולם ועוד לקבל על זה כסף?
"אני מסכים שאין תפקיד יותר טוב מזה בטלוויזיה. כמי שמופיע בסדרות טלוויזיה, על במות התאטרון ועושה אינספור דברים נוספים שהם טובים כשלעצמם, אין כמו להנחות את המירוץ. עם זאת, את תפקיד המנחה לא קיבלתי בכזאת קלות. את העונה הראשונה של המירוץ הנחה רז מאירמן ואני נכנסתי לנעליו רק בעונה השנייה – אחרי שהשתתפתי בכלל בתכנית "רוקדים עם כוכבים". גם הנחיית המירוץ היא הרבה מעבר למה שהצופים רואים בטלוויזיה. אני מכין את עצמי טוב לפני כל עונה, כי אין זמן להיות חולה, להתעייף או להתלונן – מה גם שיום עבודה שלי מתחיל לפני כולם, כדי לקבל הסבר מדויק בשטח לפני כל משימה ומסתיים רק אחרי שהזוג האחרון מגיע לנקודת סיום – מה שיכול לקחת שעות, אבל אני לא מתלונן".

רון שחר נחשב במשך שנים ארוכות לאחד הרווקים הנחשבים בביצה, כזה שחי את העיר התוססת עד הסוף. בה היה נכון בימי צעירותו בעיר נתניה (מה שקורה בפאב שפינוזה, נשאר בשפינוזה) וזה היה נכון גם לעידן תל אביב. אלא שאז המשוואה השתנתה. רון שחר פגש את מאיה קרמר, ששבתה את ליבו והיום הוא נשוי לה באושר ומגדלים ביחד את בתם.

מרווק וחובב בילויים שכיכב במדורי רכילות, הפכת לאיש משפחה מהסוג הפחות מצטלם. איך זה קרה?
"תמיד הייתי אדם אשר מקבל את מה שהחיים מזמנים לו. חייתי את חיי הרווקות עד הסוף ואני לא מתחרט או מצטער על זה, כי נהניתי וזה היה נכון לתקופה ההיא עד שמיציתי. עם כל זה, למרות שתמיד הייתי מוקף אנשים ואף פעם לא הייתי לבד, הרגשתי בודד. אני חושב שזו ההרגשה שבשורה תחתונה גרמה לי לצאת ממעגל ההוללות ההוא. בנוסף, בואי נודה על האמת: התבגרתי. אל תשכחי, שמה שהתאים לי בגיל 30, כבר לא מתאים לי היום".

איך זה להיות אבא?
"את רוצה תשובה אמיתית?! אז… מלא חרדות. אין ספק שהילה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ובכלל הורות זה דבר מדהים, אבל עם כל הטוב שבו יש גם המון אחריות ויחד איתה פחדים אינסופיים שלפעמים מדירים שינה מעיני. המחשבה התמידית הזאת שלי: האם אני עושה את הדברים נכון, או אולי היה צריך לנהוג אחרת. הפכתי לאבא בגיל יחסית מאוחר. היום אני מבין שהייתי בשל לאבהות כבר מזמן. מה שכנראה היה חסר לי, זאת הבשלות להיות מחויב לדבר הזה כל החיים, אבל אין לי ספק שאני רוצה עוד ילדים".

לפני קצת יותר משנה חזרת לבמות התאטרון, אחרי הפסקה יזומה של כמה שנים. מה גרם לך לקחת את ההפסקה הזו?
"אני חושב שלקחתי את ההפסקה הזו מהתאטרון, כי לא רציתי את זה. הייתי עייף מהנסיעות בכל רחבי הארץ, מלחזור על אותם טקסטים מאות פעמים יום אחרי יום. לצאת כל ערב ולא להשכיב את הילדה לישון – זאת רק דוגמה קטנה. הרגשתי שאני נשחק והייתי חייב לעצור. אני חושב שמה שגרם לי לחזור לבמות התיאטרון, זאת במילה אחת געגוע: לשחקנים, לכיף של להיות על במה עם כל הקושי בזה. כמו בכל דבר, גם פה יש יתרונות וחסרונות".

בימים אלה אתה מופיע בהצגה של בית ליסין "האורחת", לצידה של מגי אזרזר התגלית הכי חמה של השנה האחרונה בעולם המשחק וכמוך גם היא מנתניה. אחוות נתנייתים?
"לא סתם מגי היא התגלית של עולם המשחק בשנה האחרונה. מפתיע אותי שהפריצה הגדולה שלה לא הגיעה עוד קודם. העבודה לצידה היא בהחלט עונג צרוף. מגי מקצועית ופרפקציוניסטית, כזו שמרגישה וחיה את כל מה שקורה על הסט. שום דבר לא חומק ממנה. אין הרבה שחקנים כאלה. תוסיפי לזה את העובדה שהיא מצחיקה ופשוט מאוד נעים לעבוד לצידה. לצערי, לא יצא לי לעבוד עם מגי בעבר, אבל אני כל כך שמח שיוצא לי לעבוד איתה היום. מעבר לזה, אפשר להוציא את הנתנייתי מנתניה, אבל לא את נתניה מהנתנייתי".

אפרופו עתיד, יש לך תכניות לעתיד?
"אני פריק של עשייה ועבודה – כך שתמיד יש דברים באוויר. גם עכשיו, רק שכרגע לא מדברים עליהם, אבל תשמעי עליהם בקרוב".