בצער תלדי בנות / עדי שמידק

 אחרי ארבע לידות, הגיע הזמן לסיכום ביניים :-)  מוקדש באהבה לאחיותיי, הנשים, שעושות זאת שוב ושוב באומץ רב

*אין בכוונת פוסט זה לפגוע בנשים שילדו עם אפידורל. בכמה מלידותיי הטובות ביותר וכולי וכולי…

*אין בכוונת פוסט זה לפגוע בנשים שילדו בלידה טבעית.  I am not worthy וכולי וכולי…

*אין בכוונת פוסט זה לפגוע בנשים שעדיין לא ילדו. לכאלה, אני מציעה בחום רב לשקול את המשך הקריאה!

לידה מספר 1

המטרה: להתחבר לעצמי ולכוחות הנשיים הקמאיים הטמונים בי על מנת לחוות חוויה טבעית נכונה ומעצימה

מטרה משנית: ללדת

התוצאה: כישלון מוחץ

ללידה הראשונה התכוננתי כאילו היה מדובר בנסיעה לפסטיבל בומבמלה. בתור תלמידה מצטיינת בקורס הכנה ללידה טבעית היה לי ברור, שעם מספיק כוח רצון ושמן שקדים, אני מתקתקת את הסיפור הזה, עונדת את אותות הגבורה ורצה לספר לחברה…

מה גדולה הייתה הפתעתי כשגיליתי ש:

• אמבטיות חמות
• קפיצה על כדור פיזיו
• עיסוי בשני כדורי טניס מגולגלים בתוך גרב (???WTF)
• טיולים על חוף הים
• סיבוב האגן בצורת "שמונה שוכב" הידוע גם כסימן אינסוף (לכאב)

לא סייעו לכאבים ומצאתי את עצמי מתייצבת במיון יולדות ודורשת:            א פי ד ו ר ל !       ע כ ש י ו !

את עודד המסכן שקיבל מבעוד מועד הנחיות מדויקות ונחרצות לשמור עליי מהאפידורל "שלא אשבר", העברתי תדרוך חדש ומזורז שבו הוא התבקש לשכוח כל מה ששמע אי פעם בקורס הכנה ללידה טבעית ופשוט לשמור על המזרק של האפידורל שלא יתרוקן.

אהההה… איזה כיף… שקט ורגוע… במוניטור צירים מטורפים, אבל אני לא מרגישה כלום. אם אלוהים היה מתכוון שאלד בצער, הוא לא היה ממציא את האפידורל.

ופתאום, החלפת משמרות ולתוך חדרי צועדת המיילדת, מי אם לא המדריכה בקורס ההכנה ללידה.

 "תסתיר אותי" אני אומרת לעודד… אבל כבר מאוחר מדי… ממבט האכזבה שעל פניה הייתי אולי מתרגשת, אלמלא הייתי מורגלת כבר בכישלונות מסוג זה מתקופת לימודיי בטכניון.

בקיצור – היה טוב וטוב שהיה.

ובכל זאת, מהלידה הזו אני לוקחת איתי את הרגע שבו חזו עיניי ביצור המקסים ביותר עלי אדמות – הרופא המרדים !

לידה מספר 2

המטרה: לקבל אפידורל כמה שיותר מהר

מטרה משנית: לקבל אפידורל כמה שיותר מהר

התוצאה: הצלחה מסחררת

וואללה, אין לי טענות לגבי הלידה הזאת. הכל תקתק בתזמון מושלם, חוויה מתקנת ויש שיאמרו אפילו מעצימה. בסופה אפילו כינתה אותי האחות המיילדת (טוב היא הייתה מיילדת פרטית, מחמאות כלולות במחיר) בתואר: "יולדת מדהימה שהייתה יכולה גם ללדת טבעי". כן, כזאת אני. אז הנה לכם.

לידה מספר 3

המטרה: ללדת בשעות שהילדות הגדולות בבית הספר

מטרה משנית:  לגמור עם זה ולהגיע הביתה לקפל כביסה

התוצאה: מספיק בקושי

בתור "וולדנית" מנוסה, הגענו למיון יולדות בדיוק בזמן הדרוש. שנינו רגועים ומחויכים. הבנות בבית הספר. צירים לסירוגין ככה בכיף שלהם, ואותי מחברים למוניטור.

מהצד השני של הווילון יש מישהי בלידה ראשונה (נקרא לה יולדת X) שנשמעת לא בדיוק במיטבה ,בלשון המעטה. לא נעים ליולדת X ולי לא נעים לשמוע אותה. לא נעים גם כשהאחות נכנסת  ומודיעה ליולדת X שהיא בפתיחה של עשר, שאין מקום בחדר הלידה ושהיא עומדת ללדת כאן ועכשיו.

מה רבה הייתה תדהמתה של יולדת X. מה רב היה סבלה של יולדת X. מה רבה הייתה תדהמתי, עת הבטתי במוניטור וגיליתי שהצירים שלי נפסקו בפתאומיות ומסרבים לשתף פעולה עם הקונספירציה נגד המין הנשי הזאת שנקראת לידה…

יולדת X היא גם צדקת גמורה. אין לי ברירה אלא לשמוע. הווילון של יולדת X ממש מתחכך בי כשהיא אומרת ברוך לבעלה: "ממי, אל תיגע בי בבקשה. אני מאוד סובלת כרגע…"

"ממי"???

"בבקשה"???

בפתיחה של עשר???

בלי אפידורל???

בלידה ראשונה???

יולדת X, את חייבת ללמוד לשחרר קצת קיטור!!!

אני צריכה הרבה פחות כדי להשתלח בבעלי. וזה עוד ביום טוב!

כעבור כמה שעות, אחרי שיולדת X ילדה בשעה טובה, הצלחתי גם אני להתגבר על טראומת הלידה שלה וילדתי גם אני… (כן בחדר לידה, כן עם אפידורל, לא, לא חזק מספיק)

לידה מספר 4

המטרה: לשחזר את רגעי התהילה של לידה מספר 2

מטרה משנית: לא ללדת ברמזור בדרך

התוצאה: המלטה

הלידה הרביעית שלי כבר התקדמה כל כך מהר שאני אפילו לא זוכרת כמעט שום קוריוז לספר עליו.

אהה, אולי חוץ מהקטע שלא הספקתי לקבל אפידורל וילדתי כאחרונת האיכרות בשדה.

ואולי חוץ מהקטע שהרגשתי כמו אלה יווניה שיולדת את היקום כולו מתוך גופה.

ואולי חוץ מהקטע שהרגשתי כמו פיביי, בפרק הלידה בחברים.

ואולי חוץ מהקטע שסוף סוף הבנתי את המשפט על האבטיח.

ואולי חוץ מהקטע שבו פנו אליי המיילדת והרופאה ואמרו לי : "הייתה לך לידה י פ ה פ י ה…"

“הא?”?? אני חושבת לעצמי… "לידה יפהפייה??? באמת??? הן באמת חושבות שאני עד כדי-כך הורמונאלית, שלא שמתי לב לפיגוע הגופני שהתרחש פה עכשיו???"

אבל מה אני אגיד לכם… לפחות הגשמתי את מטרת לידה מספר 1 שלי… עדיף מאוחר מאשר לעולם לא…

אז יאללה ביי, אני רצה לספר לחברה ;-)