אורי צרור מכוון הכי גבוה שיש

את המיזם "ראש טוב" ייסד אורי צרור, תלמיד בית ספר יסודי, עוד לא בן 13, כשלמד בכיתה ה' בבית ספר יבנה – נתניה. מה שהתחיל כרעיון להפקת עיתון כיתתי, התפתח והפך תוך פרק זמן קצר לתכנית חדשות לילדים ולנוער בגובה העיניים, שזוכה כיום לשיתופי פעולה עם גופי התקשורת הגדולים בישראל. בין לבין יצר אורי צרור שיתופי פעולה עם גורמים מובילים במטרה לקדם עשייה ציבורית וקהילתית – לא רק למען הקהילה, אלא גם למען החברים, ילדים בני גילו ונערים הגדולים ממנו במספר שנים, שנוטלים חלק בהתנדבות.

כיום, כתלמיד כיתה ו' בבית ספר הלל צור, מרשה לעצמו אורי צרור לדבר על השילוב בין להיות ילד ולהיות מנכ"ל עם תכנית עבודה מוסדרת, אחריות ויעדים. "המטרה שלי פשוטה", הוא אומר: "לחשוב בגדול, לשתף כמה שיותר ילדים ולגרום לכמה שיותר אנשי מפתח בעלי השפעה על עולם הילדים והנוער להקשיב לנו. יש לנו מה ללמוד, אבל גם מה ללמד ולתרום".

מה זה בעצם מיזם ראש טוב?
"ראש טוב זו בעצם תכנית חדשות לילדים ולנוער בגובה עיניים. התכנית היא תכנית אירוח, בה אנחנו מראיינים אנשים חשובים ובעלי השפעה על עולם הילדים והנוער. אני חושב שמה שמיוחד בתכנית היא בעיקר העובדה, שכל העוסקים במלאכה הם ילדים שמתפעלים, מתכננים ומבצעים את מה שקורה בתכנית. הסלוגן של ראש טוב הוא "נראים צעירים, אבל חושבים בגדול". אני חושב שהתכנית לגמרי מאפיינת את הדבר הזה. עם השנים התפתחנו, ואנחנו ועושים צעדים קטנים ובטוחים בדרך לבסס את מעמדנו בעולם התקשורת הישראלי. בין לבין אני משמש כאיש יחסי הציבור של סופרת הילדים והנוער זהר אביב, ובימים אלה אני עובד על אירוע התרמה המשותף לעמותת חיים לאלון ולוויצו נתניה שבראשות הסניף המקומי עומדת עו"ד דגנית בר קציר".

איך זה התחיל?
"זה התחיל בחופש של כיתה ה'. עלה לי רעיון להוציא עיתון כיתתי שבו נראיין בכל פעם תלמיד אחר. בתכנון המקורי שלי רציתי שיהיו פינות וטורים קבועים, ונסקר את מה שקורה בבית הספר בכלל ובכתה בפרט – מנקודת המבט שלנו כילדים. קיבלנו אישור, אך בסופו של דבר, אחרי שהעיתון כבר היה מוכן, מסיבות כאלה ואחרות, זה לא יצא לפועל. אני לא רציתי שהרעיון יתמוסס. אחרי הפסקה של כמה חודשים החלטתי יחד עם חבריי לפרויקט, להפוך את הרעיון מעיתון לתכנית וידאו המשודרת ביוטיוב. פינת האוכל בבית שלי הפכה לאולפן לכל דבר, דאגנו לראיין אנשים בעלי השפעה על מנת ליצור עניין וחשיפה לתכנית".

מה שהתחיל כעיתון כתתי הפך לתכנית חדשותית עירונית, שעושה דרכה גם למדיה הארצית. איפה לדעתך הייתה הקפיצה הגדולה?
"ללא ספק, הריאיון המצולם הראשון עם המפקחת הארצית לזכויות הילד במשרד החינוך, טובה בן ארי, בנושא זכויות התלמידים בבית הספר. ריאיון זה, לטעמי, היווה קפיצת מדרגה של ממש. הפגישה הבאה כבר נערכה בבית הספר בו למדתי – בה הצגתי את נקודת המבט שלי בנוגע לעיתונות הצעירה. באותו מפגש נכח גם מנהל אגף החינוך היסודי בעירייה, ד"ר שי פרוכטמן, שכבר מהרגע הראשון תמך במיזם ועזר לנו בכל מה שצריך".

מה השאיפות שלך מהמיזם?
"השאיפה היא ליצור כמה שיותר שיתופי פעולה, שיניבו פירות עבור אוכלוסיית הילדים והנוער בעיר ובארץ. אנחנו עובדים כל הזמן על מנת לקדם ולהתקדם. אני חושב, שדברים קורים נכון, לאט ובטוח. היום אנחנו נהנים מהעזרה של מנכ"ל רדיו 90 אהרון אורגד, של סמדר סגל, יו"ר ועד ההורים עירוני בנתניה ועוד רבים וטובים אחרים – ברמה המקומית, ברמה האזורית וברמה הארצית. חיבורים הם סוד העניין וככל שישנם יותר מעגלים – כך ניתן ליצור, לחבר ולקדם פעילויות ופעולות – הן מצד המבוגרים שמבינים יותר ילדים, והן מצד ילדים המבקשים להיות מעורבים יותר בקהילה, בחברה ובדרך קבלת ההחלטות הקשורות אליהם במישרין או בעקיפין".

עם כל הכבוד למיזם ופיתוחו, נראה לפעמים שאתה שוכח את עצם היותך ילד בן 12 וחצי. איך אתה משלב בין השניים?
"אני חושב, שהכל בסופו של דבר מסתכם בתכנון נכון של זמן. אני יכול להגיד לך שאני נהנה מכל העולמות. אני מצד אחד ילד ומתנהג בהתאם לכך. נפגש עם חברים, לומד, נבחן, יוצא ומתנהג כילד נורמטיבי בגילי. מצד שני אני גם מתפעל ומקדם את המיזם שלי על הצד הטוב ביותר. אני פשוט מקצה לכל דבר זמן. ברגע שחלוקת הזמן היא נכונה, אז הכל מסתדר".

מה ההורים שלך חושבים על כל הדבר הזה? בכל זאת, כילד בן 12 אתה גם תלוי בהם
"ההורים שלי תמכו בי מהרגע הראשון. למעשה, הם תמיד אמרו לי שאהיה משהו גדול בעתיד. אני חייב להודות שזה לא רק הם אומרים, ואני בעצמי מאמין שזה נכון. ההורים מקבלים את מה שבחרתי לעשות ונותנים את תמיכתם המלאה, כי הם רואים שזה לא פוגע לי בלימודים או בחיי החברה – אלא בדיוק להיפך – זה רק מעשיר אותי יותר".

היית עושה דברים אחרת?
"לעשות דברים אחרת? לא! אני חושב שעשיתי את הדברים כמו שהרגשתי לנכון, וכנראה שזה היה מספיק טוב אם אני נמצא במקום בו אני נמצא. כמובן, שאם הייתי גדול יותר, אני מאמין שהייתה לי אפשרות להתקדם קצת יותר מהר עם המיזם. עצם היותנו ילדים גורם לכל דבר להפוך לפרויקט לוגיסטי, הכולל הסעות, קבלת אישורים מההורים ועוד דברים שלפעמים מרגיש שקצת מעכבים אותנו מלהתקדם בקצב שהיינו רוצים".

מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול. מה החלום שלך?
"שאהיה גדול ארצה להיות נשיא הבנק העולמי. אפילו תכננתי את המסלול לשם. אני לומד ועוקב אחרי צעדיו של הנשיא המכהן היום בתפקיד, כדי שאדע לחקות את צעדיו ואולי להגיע לתפקיד בגיל צעיר יותר ממנו. אין זה, כמובן, מונע ממני, כמו רבים מבני גילי, לאהוב שחקנים, זמרים וכו'. אני, פשוט, ממוקד מטרה".

מפתיע ביחס לעובדה שאתה נמצא כרגע בעולם התקשורת, לא?
"תמיד הייתה לי אהבה לעולם הפיננסים ומגיל מאוד קטן שאפתי להיות מנהל בכיר בבנק או נשיא בנק ישראל – עד שגיליתי שיש תפקיד אפילו גדול יותר של נשיא בנק עולמי. לשם אני שואף ואפילו יודע כבר מה ללמוד, איפה ומה המסלול שאצטרך לעבור כדי להגיע לשם".

כתבות נוספות העשויות לעניין את קוראי נתניה און ליין:

שף ירון שנבל חי את החלום – ריאיון

רון שחר חשוף מתמיד – ריאיון

גל גברעם עושה גלים – ריאיון

אהבתם את הריאיון עם אורי צרור? מוזמנים לפרגן בשיתוף בפייס…