המייל האדום
הרומן שלו עם חיי הלילה התחיל אי-שם לפני 15 שנים. זיו רבינוביץ' חגג, יחד עם מספר חברים, את מסיבת השחרור שלו בהפקה ענקית בהאנגר בכפר ויתקין. רבינוביץ' לא ידע אז שהמסיבה שהייתה מוצלחת הרבה מעבר למצופה, תהווה עבורו את הספתח לעולם היזמות וחיי הלילה. אותו האנגר הפך תוך זמן קצר לאחד המועדונים (מועדון 'הלכת') המובילים יותר בקרב לובשי המדים והמשוחררים הטריים.
רגע אחרי סגירתו של המועדון, כשהוא בן 25 ולאחר שהגיע יחד עם שני חברים טובים למסקנה שסצנת חיי הלילה באזור השרון רדומה לגמרי, פתחו החברים מגה דאנס בר לו החליטו לקרוא "איניגו מונטויה". בניגוד לכל היגיון ולמקובל באותה עת, נבחר מיקום שנתפס בתחילה כלא פחות מהזוי – בקניון מקומי וחדש יחסית (M הדרך). 11 שנים אחרי, עם עשרות אלפי בליינים ובלייניות מכל הארץ אשר פוקדים את המקום, מספר רבינוביץ' על הדרך, על חיי הלילה וגם על הסטטוס החדש בחייו האישיים.
דווקא ריבוי מקומות הבילוי באותה עת בהרצליה ובתל אביב גרמו לכם לקחת סיכון ולפתוח באזור השרון. למה?
"הכל התחיל שהגענו למסקנה, אני יחד עם שני שותפיי דאז, שאזור השרון נטול חיי לילה כמעט לחלוטין. כחבר'ה צעירים יצאנו המון להרצליה ולתל אביב. מההורים שלנו שמענו סיפורים איך פעם, בנתניה ובמושבים, היו חיי לילה סביב השעון. כצעירים שנאלצו לבלות בעיר הגדולה, נחשפנו לכמות המועדונים, המסיבות והברים שיש באזור המרכז. אז נפל לנו 'האסימון', שבאזור המגורים שלנו, לתושבי עמק חפר והסביבה ואפילו לתושבי נתניה הצעירים, אין יותר מדי אלטרנטיבות באותה עת, מלבד לנסוע לתל אביב. כאשר נסגר מועדון 'הלכת' אחרי שלוש שנים, החלטנו לפתוח את האיניגו מונטויה על מנת לשמש אלטרנטיבה ראויה לבילוי עבור תושבי האזור".
לפתוח מקום, בגיל צעיר כל-כך באופן יחסי, מחייב הרבה אומץ לב – כך גם בחירת המיקום. לא חששתם?
"אני, באופן אישי, חושב שלקחת סיכונים זה חלק בלתי נפרד מלהתקדם. הצעד הזה נעשה בהמון ביטחון, ידענו טוב מאוד לקראת מה אנחנו הולכים והיו לנו את הקשרים הנכונים והאפשרות הכלכלית לעשות את זה. מי שלא לוקח סיכונים לא יכול להתקדם. גם בחירת המיקום, דווקא בקניון, הייתה מושכלת. כיף לראות היום, 11שנים אחרי, שבכל הארץ העתיקו ומעתיקים את המודל החשיבתי. תראי, היום אני בן 36, עם ניסיון מצטבר של 15 שנה בתחום. ברור שאין תחליף לניסיון, אבל למזלנו, כשהיינו צעירים ויפים יותר, ידענו לקבל החלטות שברבות השנים הוכיחו עצמן".
מדוע בחרתם, דווקא, בשם איניגו מונטויה?
"בתקופה שפתחנו את המגה דאנס בר היה טרנד כזה לקרוא למקומות בילוי על שם גיבורים מאגדות. זרמנו, כי זה נשמע לנו מגניב".
בשבוע הבא תחגגו רשמית 11 שנות פעילות לאיניגו מונטויה. מרגיש כמו אב גאה?
"בוודאי, אין ספק שהאיניגו מונטויה הוא הבייבי שלי. זה ממש לא מובן מאליו שמועדון לילה או בר ישרדו 11 שנים – בוודאי לא בעידן בו אנו חיים היום. כשהתחלנו עוד לא היו רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר. בליינים הגיעו מהמלצות שעברו מפה לאוזן. סצנת מועדוני הלילה באזור שלנו הייתה מאוד לא מפותחת, והיינו בין המקומות בילוי הבודדים שפעלו באזור. היום, חיי הלילה באזור השרון בכלל ונתניה בפרט, ממשיכים להתפתח. זה נהדר וזה מחייב לחדש ולפעול כל העת כדי לשמור על הגחלת. חגיגות יום ההולדת יימשכו כארבעה לילות, יום אחרי יום, וכן בסופ"ש עתיר פינוקים והפתעות לבליינים שלנו".
כשהתחלת את דרכך בחיי הלילה היית חייל משוחרר, צעיר ורווק. היום אתה נשוי ואבא. האם זה בכלל מתחבר לחיי לילה?
"תדמית הרווק המזוהה עם חיי הלילה התחלפה די מזמן לגבר בוגר, שנשוי באושר למאיה אותה הכרתי באיניגו ומזה שמונה חודשים אני גם אבא ללביא. אני חושב שעניין הרווקות הוא שלב כזה שכולם עוברים ובאיזשהו שלב גם ממצים. היום אני נהנה מחיי המשפחה במושב הדר עם. לשאלתך איך זה מסתדר עם חיי הלילה? מן הסתם שאני נמצא הרבה פחות זמן בבר והרבה יותר בבית. חוץ מהאיניגו יש לי עוד עיסוקים – כך שאני מצליח לשלב בין הכל. מה שכן, סדר העדיפויות שלי השתנה. היום, המשפחה שלי היא מעל הכל".
