עו"ד רויטל סויד מלכת המשפט

בין אם נזקקתם בעבר להגנה משפטית מהשורה הראשונה ובין אם לא, אין סיכוי שלא שמעתם על עו"ד רויטל סויד, מהפרקליטות הפליליסטיות המובילות בישראל, שהמשפטים המתוקשרים בהם ניהלה את ההגנה זכו לאין-ספור כותרות.

קשה להתעלם מסויד (46), בעלת הנוכחות העוצמתית והחזקה, המשדרת מצד אחד יופי ועדינות ומצד שני קשיחות משפטית מפולפלת. יומה של רויטל עמוס. הניסיון לקבוע איתה זמן לראיון היווה, בפני עצמו, משימה לא פשוטה. בכל זאת, היא מתמרנת בין המשרד שהיא מנהלת לבין בית המשפט לבין ביתה, בין הלקוחות לבין העובדים לבין המשפחה.

נפגשנו במשרדה שבמרכז נתניה. עיתוני הנשים הפזורים על השולחן באזור הקבלה והעיצוב המעודן קלטו מיד את עיני. "כרגע יש רק נשים במשרד", היא מסבירה את הנוכחות והאנרגיה הנשית השולטת, "לאורך השנים היו פה, במשרד, גם עורכי דין ומתמחים גברים. לי תמיד כמובן מאוד נעים לעבוד בסביבה נשית. אני גם מאמינה בקידום ובחיזוק נשים וגם במתן הזדמנויות לנשים. אבל זה באמת תלוי תקופה. יש גם המון עורכי דין גברים שהם ממש מצליחים שיצאו מהמשרד שלנו. האנרגיה הנשית שנתקלת בה היא אנרגיה חמה, ובלי שום קשר לתקופה בה אנחנו נמצאים ומי עובד כאן, תמיד חשוב לי שתהיה כאן אנרגיה משפחתית וביתית. היתרון הנשי הוא ביכולת ההכלה: אני עורכת דין 22 שנה ויש לי משרד עורכי דין כבר 20 שנה. זה תמיד היה חשוב לי. אם נכנס לכאן לקוח, אין דבר כזה שרק אדם אחד יטפל בו. כולם מכירים אותו ואת המקרה שלו – כך שאם הוא צריך משהו, תמיד יהיה מי שייתן לו את המענה על כל דבר ועניין".

איך בגיל כל כך צעיר פתחת משרד ולא התחלת כשכירה במשרד עורכי דין? צריך הרבה אומץ, לא?
"התמחיתי בפרקליטות מחוז תל אביב. באותה תקופה יצאו, אולי, 400 עורכי דין בשנה אחת בכל הארץ. כשסיימתי את ההתמחות ניגשתי לבחינות הלשכה והייתי בהריון. לכל מקום שהלכתי אמרו לי: 'גברת, את בהריון, תלדי ותחזרי'. אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות משהו. התחלתי לעבוד כפרילנסרית עם עו"ד בשם אברהם לוי, שבאותה תקופה עסק בתחום הפלילי. וזהו, השאר היסטוריה".

בוודאי היה קשה להצליח בתחום שעד היום נחשב, באופן יחסי, בשליטה גברית.
"לפני 22 שנה כמעט ולא היו נשים בתחום שהיה עם חותמת מאוד גברית, מבחינת קהל הלקוחות וגם מבחינת עורכי הדין. בארץ היו אז אולי שתי סנגוריות. בהתחלה היה קושי גם ללקוחות וגם לקולגות לקבל את העובדה שיש עורכת דין צעירה ושברירית במראה שנכנסת ומשחקת בעולם של גברים. היום עורכות דין לא צריכות להתמודד עם הסיטואציות האלו".

אז, אילו תגובות היית מקבלת?
"אצל הלקוחות, הסקפטיות הייתה מתפוגגת ברגע שראו אותי לראשונה בפעולה בבית המשפט. הם היו מתפעלים. לקולגות שלי היה יותר קשה לקבל את העובדה שיש גם צלע נשית. רק אחרי ההצלחות והחשיפה התקשורתית זה כבר עשה את העבודה ופתח את כל הדלתות בפניי".

מה סוד ההצלחה שלך?
"קודם כל תמיד לזכור, שעבודה קשה נותנת תוצאות. כמובן, שצריך גם כישרון ויכולת, חשיבה יצירתית ומחוץ לקופסה. הכי חשוב זה להיות מסוגל להכיל את מי שעומד מולך, לא משנה מי".

את יכולה להצביע על הרגע בו הבנת שאת מצליחה?
"לא חושבת שאפשר לתחום את זה. הכל עניין של תהליכים. זאת עבודה מאוד קשה ויסודית. התיק הראשון שלי בכלל, אי פעם בבית המשפט, היה גם הזיכוי הראשון שלי. ייצגתי חמישה נתנייתים, מתוכם ארבעה היו בבית סוהר, בתא עם בחור מקרית גת, שיום אחד קם בבוקר כולו חבול ודקור. הגישו נגדם כתב אישום, ייצגתי אחד מהם ועד היום הוא זוכר שהוא היה הלקוח הראשון שנכנס אי-פעם למשרדי ואני ייצגתי אותו עם בטן גדולה של הריון. התיק הזה קיבל חשיפה מאוד גדולה ועשתה הד מאוד גדול בנתניה. כולם זוכו. החשיפה התחילה ברמה עירונית מקומית. לימים, כשייצגתי את פליקס אבוטבול, הגעתי לחשיפה ארצית. כשנתניה הייתה מאוד עשירה בחשדות שהוחשדו בהם אנשים שאני ייצגתי כאן בעיר, התקשורת מאוד התעניינה במה שקורה פה, ולכן התיקים היו מאוד תקשורתיים".

יש תיק שלא תיקחי. האם יש דבר כזה קווים אדומים?
"אני כבר שנים לא מייצגת תיקים של ארגוני פשיעה או כאלה השייכים למשפחות פשע כהגדרת המשטרה. אני לא אומרת שאני לא אייצג. אם יפנה אליי היום מישהו ברמה נקודתית והתיק ייראה לי, אייצג אותו. אם פעם רוב התיקים שלי היו קשורים לארגוני פשיעה כמו שהמשטרה קוראת להם, היום אני מתמקדת בתיקים אחרים. ככלל, אני לא מאמינה שיש ארגוני פשיעה בארץ. יש פשיעה, אבל אין ארגון. כשהייתי צעירה חשבתי שיש קווים אדומים ושעבירות מין לעולם לא אייצג, בוודאי בתיקים שיש בהם פגיעה בחסרי ישע. עם השנים ראיתי שמגיע אליך תיק ואם אתה מאמין בלקוח, אתה צריך לייצג אותו. הגיע אליי בעבר נער שהיה מאוד מוגבל התפתחות, ממש על גבול הפיגור. כתוצאה מכך ביצע עבירות מין. משפחתו נורמטיבית ותומכת, אבל גם לאנשים עם פיגור יש צרכים מיניים וכשאתה מגיע לגיל ההתבגרות קורים דברים שלא בשליטה. עם המון אמפטיה ורצון לסייע לקחתי את התיק והבנתי שהקווים הם לא כאלה ברורים. היום אגיד שהקו האדום שלי הוא הידיעה מתי אני יכולה לתת את המקסימום שלי עבור הלקוח.”

גם אם את יודעת בפנים שהוא אשם?
"אני לא חושבת שאין עורך דין מנוסה בתחום הפלילי, שלא יודע לומר בתוך תוכו ולעצמו, אם האדם עשה או לא עשה את המיוחס לו. בניגוד לסטריאוטיפים האלה שעורכי הדין מזכים פושעים, בתחום הזה יש הרבה ורסיות של ניהול תיק. יש הרבה מאוד תהליכים. אני לא שואלת את עצמי אם הלקוח עשה או לא, אני בהחלט בוחנת ובודקת את הראיות. בפקולטה למשפטים לא מלמדים פסיכולוגיה, אלא משפטים, דיני ראיות, דיני עונשין. מלמדים איך לקחת תיק ולהבין אם יש ראיות נגד האיש או שאין. זאת, בעצם, העבודה של עורך דין טוב. צריך לשמוח שבחברה שלנו כיום יש תפקיד של סנגור. זאת הדמוקרטיה במיטבה".

אחד המקרים השנויים במחלוקת היה מקרה הייצוג של מארי פיזאם, שהואשמה בתחילה ברצח בתה, אך לבסוף זוכתה מהרצח עצמו. "לייצג בתיק כזה אפשר רק אם מאמינים באמונה שלמה בלקוח. אחת השאלות ששאלתי את עצמי לא פעם בשנים האחרונות, נגעה גם בתיק הזה. אני חושבת שברמה האישית לא הייתי יכולה לייצג אותה, אם לא הייתה לי אמונה שלמה בלקוחה ובעובדה שאי-אפשר לייחס לה את הרצח של הבת שלה. בסופו של דבר, בית המשפט גם זיכה אותה מהרצח. לפעמים, בציבור, קשה לקבל ייצוג כזה, כי יש פה פגיעה בילדה קטנה ומקסימה שלא חטאה ולא עשתה דבר רע בחייה. היה כאן קושי רגשי לא פשוט, אבל אני מאמינה שכשאתה מייצג עם אמונה, גם בית המשפט רואה את זה וגם אתה מרגיש טוב יותר עם עצמך."

מה דעתך על התנהלות החוק אל מול המוטרדות המיניות.
"ההתייחסות של בתי המשפט לעבירות המין היא התייחסות שקיבלה שינוי מאוד מהותי בעשור האחרון. לדעתי, היא עדיין בהתהוות. בעבר לנפגעת עבירת מין לא היה מעמד ואמירה מעבר לעדות שלה. היום, בגלל השינוי שהחברה שלנו עוברת, מוקיעים נורמות שהיו מושרשות שנים בחיינו החברתיים. למשל, הטרדות מיניות בצבא ובעבודה. היום הסטנדרטים מאוד ברורים. אז נכון, שומעים היום לא פעם שבגלל הסטנדרטים האלה זה מושך היום גם לקיצוניות השנייה, בה גברים כבר מפחדים שכל מה שיעשו יתפרש כהטרדה. אני אומרת, שזה עדיף. עדיף שנשים ירגישו בטוחות כי הפגיעות האלה עדיין קיימות".

אחרי שנים של עבודה בתחום הגברי הזה, בוודאי קיבלת בעצמך לא פעם סוג של הטרדה מינית.
"לא, ממש לא! זה הכל עניין של מה שאת משדרת. הקווים אצלי תמיד מאוד ברורים. זה יבוא לידי ביטוי בסגנון הלבוש שלי, בדיבור שלי ובאופן בו אני פונה ללקוחות שלי. זה הכל עניין של מה שאת מאפשרת ומה את לא. אני לא אומרת, חס וחלילה, שמי שמותקפת מינית גרמה את זה לעצמה – אני רק עונה בהקשר לאיך שאני מתנהלת בעולם הגברי בו אני חיה".

בתקופה בה ייצגת את ראשי הפשע בעיר, וראש העיר פיירברג-איכר נלחמה להוקיע אותם, היה איזשהו קרב חתולות ביניכן?
"ראש העיר נתניה, מרים פיירברג-איכר, בעיניי, היא דוגמא, סמל ומופת לנשיות, למנהיגות ולעשייה. אני חושבת שהיא נדירה בהתנהלות שלה. היא מנהלת עיר לא רק ביד רמה, אלא היא גם יודעת בדיוק איך לנהל את העיר המיוחדת שלה. נתניה לפני מרים, היא לא נתניה של היום. היא גם ידעה יפה מאוד להתייחס לאותם אנשים שבעיני המשטרה הוגדרו כיעדים. היא תמיד הסתדרה איתם ותמיד ידעה להתנהל בצורה מופתית, ראויה ונכונה. אני חושבת שצריך להוריד בפניה את הכובע".