אדם כהן נוגע בחלום

הוא התחיל ככדורגלן ועזב לטובת אימוני ספינינג וכן Trx. המטרה שלו היא להשריש אצל המתאמנים אורח חיים בריא, המשלב תזונה ופעילות גופנית. מי שהתחיל כמאמן של ארבע בנות בפארק, נמצא היום במקום אליו שאף להגיע עם סטודיו משלו והמון לקוחות מרוצים.

 את השיחה עם אדם כהן אני עורכת בסטודיו החדש שלו, סטודיו קטן הממוקם בפינה שקטה באזור התעשייה של נתניה. אנחנו יושבים על הבוסו ומנהלים שיחה כנה על איך עזב את הכדורגל, לטובת אימוני ספינינג ו- TRX בקבוצות קטנות.

 אתה בכלל שיחקת עד לא מזמן כדורגל?

"כן, הייתי כדורגלן פעיל עד לפני שנה, שיחקתי בקבוצות בליגה הלאומית כמו מכבי הרצליה והפועל הרצליה. יצא לי לשחק גם בספרד. חייתי שם ארבע שנים במהלכן שיחקתי תקופה קצרה בקבוצה בשם אלדה מהליגה השלישית. לפני שלוש שנים החלטנו, אשתי ואני, לחזור לארץ. שיחקתי עוד קצת כדורגל בארץ, ובמקביל התחלתי לעסוק בתחום הספורט".

 "כמי שמראיינת כדורגלנים לעיתים תכופות, אני יודעת שלא מוותרים על הכדורגל כל-כך מהר, אלא אם כן לא באמת אוהבים את הענף", אני אומרת לאדם במעין התרסה. הוא מחייך ועונה: "זה לא שוויתרתי על הכדורגל, הבעיה אצלנו בארץ היא שתשלומי המשכורות לשחקנים מאחרים להגיע. תראי, למשל, את המצב מכבי נתניה. פעם יש כסף ופעם אין כסף. אני, כאיש משפחה עם ילדה ועוד אחת בדרך, שואל את עצמי מאיפה אביא כסף אם לא משלמים לי בזמן. עם כל הכבוד לאהבה שלי לכדורגל, בסוף היום אני צריך לפרנס ולכלכל בית. היום, הבית הוא בראש סדר העדיפויות. כך שכדורגל ירד מהפרק".

 או.קיי, עזבת את הכדורגל. איך הגעת לאימון?

"לא עזבתי ביום אחד. כשחזרתי לארץ, שיחקתי עוד קצת בליגה א' ותוך כדי עבדתי כמאמן. לפני שנה וחצי קיבלתי טלפון ממישהי בעיריית נתניה. היא אמרה לי שישנה יוזמה לאימון בקבוצות קטנות וביקשו ממני לאמן קבוצה בקרית השרון. באותה תקופה עוד שיחקתי כדורגל בליגה א' ולא ממש היה לי זמן. יום אחד בוטל לי אימון והתפנה לי זמן. החלטתי לנסות. הגעתי לאימון והיו 15 בנות. בסוף האימון כבר תיאמו איתי לשבוע אחרי. יומיים לפני האימון התקשרה אלי מהעירייה ואמרה שהאימון מבוטל. אחת הבנות שאימנתי באותו שיעור חד-פעמי, השיגה את מספר הטלפון שלי וביקשה ממני להמשיך עם האימונים. תמורת הסכום שסיכמנו הסכמתי לאמן 4-5 בנות. מפה, בעצם, הכל התחיל".

 מאימון של ארבע בנות לפתיחת סטודיו?

"תראי, התחלתי לאמן אותן בפארק. עם הזמן הייתה הענות מעוד בנות שרצו ופתחתי עוד קבוצה בשעה אחרת. ככה זה התגלגל – עד שהגיע חורף והאימון בפארק כבר לא היה רלוונטי. פניתי למתנ"סים והגעתי להסדר עם מרכז דויד. שכרתי שם פר שעה, שלושה ימים בשבוע בתור התחלה. כל פעם הוספתי עוד שעה לפי הביקוש. מצאתי את עצמי שוכר את האולם במרכז דויד בכל יום – החל מהשעה 17:00 ועד 22:00".

 למה לא נשארת שם? מה בער לך לפתוח סטודיו, לבד, בלי שותפים?

"מרכז דויד עבר שיפוץ במהלכו חצו את האולם בו אימנתי. מן הסתם שלא יכולתי להמשיך לאמן שם, כבר לא היו תנאים ומצאתי את עצמי בצומת דרכים של ממש, או שאני ממהר למצוא מקום חלופי או שאני מתחיל לאבד את הלקוחות שלי. אחרי אינספור מקומות שראיתי, מצאתי את הסטודיו הזה ובאותו רגע ידעתי שזה מה שאני מחפש. רכשתי ציוד מתקדם ועיצבתי אותו כך שיאפשר אווירה אינטימית ומשפחתית. אני חושב שהשגתי את המטרה. הידיעה שזה מקום שלי, שאני לא צריך לזוז ממקום למקום וכי הכל מונח במקום גורמת לי לנחת.

 לפני כשלושה חודשים נפתח הסטודיו של אדם באופן רשמי. משעה 8:00 בבוקר ועד 11:00 מתקיים מקצה הבוקר ואחר הצהריים ב17:00 מתחיל המקצה השני שנמשך עד 22:00. יש לציין כי את כל השיעורים בסטודיו מעביר אדם!

 איך היה המעבר למשכן החדש?

"ההרגשה הכללית הייתה מעולה, אבל אני חייב להודות שהמעבר היה מלווה בחשש כבד. בכל זאת עד עכשיו אימנתי בחוץ ובמקום יחסית מרכזי. הפחד שלי היה שהלקוחות לא יעברו איתי לסטודיו. שהמיקום שלו רחוק מידי, ושמסיבה כזו או אחרת הן לא יבואו. מהר מאוד החשש התפוגג. הלקוחות הקבועות עברו יחד איתי לסטודיו ולא ויתרו, אליהן הצטרפו עוד ועוד לקוחות חדשות, פעמיים בשבוע יש לי אימונים לגברי ואני מתפתח".

 איך אתה מצליח לשלב בין הסטודיו, הבית והמשפחה?

"המשפחה שלי היא מעל הכל, לכן בצהריים הסטודיו סגור. אני נותן את כל כולי בבקרים, יוצא להפסקה, לנוח וליהנות מהילדה ואז חוזר לפעילות עד הלילה".