בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעור מכבי שירותי בריאות שהפסיק מימון התרופה בטענה למיצוי זכאותה למימון
בשנת 2007 אובחן סרטן שד גרורתי בחולה (55). לאחר האבחון טופלה בתרופת הרצפטין, שהינה תרופה ביולוגית, במשולב עם טקסול, שהינה תרופה כימותרפית.
בחודש יוני 2008 הופסק הטיפול בתרופה הכימותרפית, עקב אי סבילות של החולה לתרופה. הטיפול בהרצפטין נמשך יחד עם תרופה אחרת. כשנה לאחר מכן עברה החולה ניתוח לכריתת השד, אולם בינואר 2010 הורע מצבה ואובחנו אצלה הגדלה בבלוטות הלימפה ובבית השחי. הטיפול המשולב בהרצפטין וטקסול חודש, אולם מספר חודשים לאחר מכן הופסק בעקבות אי סבילות של החולה לטקסול. החולה טופלה בתרופה אחרת.
בתחילת 2012 התברר, כי המחלה התקדמה לבלוטות הלימפה ולדופן החזה ולכן הוחלט לטפל בחולה בטיפול משולב באמצעות הרצפטין ותרופה כימותרפית נוספת, אולם בשלב זה הודיעה הקופה, כי החולה מיצתה את זכאותה לטיפול בהרצפטין ולכן לא תממן לה עוד את הטיפול בתרופה זו.
בחודש מרץ 2012 פנתה החולה לנציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות, נגד החלטת הקופה, היא צירפה מכתב של הרופאה המטפלת בו פירטה את השיקולים הרפואיים המצדיקים את המשך הטיפול בהרצפטין.
בחודש אפריל 2012 התקבלה החלטה על ידי, עו"ד הדס גלזר, מרכזת תחום הנחיות רפואיות בנציבות, שקיבלה את פרשנות החולה לסעיף 23 לצו התרופות והמחייבת את הקופה להמשיך עם הטיפול בהרצפטין.
קופת החולים לא קיבלה החלטה זו ועקב כך הגישה החולה תביעה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע, כי על הקופה להמשיך בטיפול החולה בתרופת ההרצפטין.
קופת חולים מכבי לא השלימה עם קביעה זו וערערה לבית הדין הארצי לעבודה, שדחה את הערעור וקבע: "לאחר שקילת טענות הצדדים, כפי שהובאו בפנינו בכתב ובעל פה, ולאחר עיון בכלל חומר התיק, הגענו למסקנה, כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות".