המייל האדום
בית משפט השלום בנתניה הורה לאבי דבוש ולחברת "חוף צוקים", שבבעלותו, לפנות עד ליום 30.11.16 את חוף הרחצה המוכרז "חוף נעורים", בו החזיקו, לטענת התביעה, שלא כדין, לאחר שקיבל את תביעת המדינה לסילוק יד. בית המשפט דחה את בקשת הנתבעים להתגונן בהליך, שהוגש ב"סדר דין מקוצר" (בו לנתבע אין זכות קנויה להתגונן).
נמסר, כי הגשת התביעה על ידי רשות מקרקעי ישראל, נעשתה כחלק מפעילות יזומה של הפרקליטות, במסגרת "פורום חופים", נגד השתלטות גורמים פרטיים על חופי ים וכאחד מיעדיה של היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה לשמור על חופי הים, המהווים משאב טבע ייחודי, פתוחים ונגישים לציבור בכללותו.
לטענת התביעה מדובר בחוף שהקצתה רשות מקרקעי למועצה המקומית עמק חפר למטרת חוף רחצה. חלק ממנו יועד למסעדה. עוד טענה התביעה, כי הנתבעים ניצלו את ההרשאה שניתנה למועצה המקומית, תוך מניעת שימוש הציבור במקרקעין ועל חשבון הציבור, והפעילו בחוף גן אירועים, חניון, אקדמיה לגלישה המשכירה ומאחסנת כלי שייט ועוד, שימושים שהמדינה לא הסכימה להם ואשר חורגים מההרשאה, ושנועדו להפקת להם רווחים אישיים על חשבון הציבור.
מנגד טענו הנתבעים, כי נכנסו לנכס ברשות וכדין, שניתנה להם על ידי המועצה, המנהלת את הנכס בפועל וקיבלה הרשאה לכך. הנתבעים הוסיפו, כי פעילותם בנכס נעשתה על דעת הגורמים המוסמכים, בעידוד הרשויות, ומכח זה השקיעו הון עתק בפיתוח הקרקע בנכס. עוד טענו הנתבעים, כי לבקשת המועצה, הם פעלו לשקם את הרס החוף כתוצאה מסערת חורף עזה שגרמה נזקים בשווי כמיליון שקלים. המועצה לא השתתפה בעלות תיקון הנזק, אך פעלה להאריך את הסכם ההפעלה עד 2019. בנוסף לבקשת המועצה הקימו הנתבעים על חשבונם, אקדמיה לספורט, תוך שיקום מחסן נטוש שהיה בנוי בנכס. לטענתם מועדון זה פעיל וחברים בו כ-400 תלמידים.
המדינה טענה בתביעה, כי מדובר בנתבעים שבמשך שנים רבות עשו דין לעצמם. הנתבעים כבר הורשעו במסגרת הליך פלילי בעבירות תכנון ובנייה וחויבו להרוס את הבנייה הבלתי חוקית בחוף, אלא שהם הפרו את פסק הדין והמשיכו להחזיק בחוף ובמבנים הבלתי חוקיים. בשל כך, לאחרונה הוגש נגדם כתב אישום, בין היתר בגין עבירה של אי קיום צו בית משפט.
רשמת בכירה, בבית משפט השלום בנתניה, יפעת ביטון אונגר, קבעה בהחלטתה, כי "אינני מתעלמת מטענת הנתבעים כי הסירו מהנכס כל בנייה לא חוקית וכי אינם מנהלים בו פעילות שאינה כדי ן, או העומדת בסתירה להוראות התובעת בהסכמי החכירה וההרשאה, או
בסתירה לנהליה. אף איני מתעלמת מ ן העובדה כי לאורך השנים האחרונות, מי שניהל בפועל את חוף הרחצה, ואיפשר את עצם קיומו, עם פיקוח של המועצה ושל החכ"ל, הינם הנתבעים. שמתי את לבי לכך שדחיית הבקשה עשויה לגרור נזק רב לנתבעים ובמידה מסוימת גם לציבור".
למרות זאת קבעה הרשמת ביטון אונגר, כי "לצד כל אלה, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהנתבעים עצמם הודו כי פעלו בנכס בניגוד למתייחס בהסכמים החלים עליהם, אך על פי גרסתם. בנסיבות כאלה, אף אם הייתי מקבלת את הטענה כי הנתבעים מחזיקים במערכת הסכמית המעניקה להם לכאורה חזרה כדין, הרי הם עצמם אלה שהפרו אותה".
התביעה הוגשה ע"י רשות מקרקעי ישראל, באמצעות עו"ד ורד לופו ממשרד עו"ד רוה ובפיקוח וליווי של עוה"ד אסנת דפנה ונעה בר-צבי מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה.
