המייל האדום
בית משפט השלום בנתניה זיכה תושב נתניה (28) אשר דחף נהג אחר בעת ויכוח על אי מתן זכות קדימה. המקרה אירע בחודש יולי 2014 – הנאשם נסע ברכבו לחוצות שפיים. כשהגיע לאחת הכיכרות באזור סבר הנאשם, כי נהג מונית שעבר במקום לא נתן לו זכות קדימה.
מכתב האישום עולה, כי בעקבות ויכוח עם נהג מונית אודות מתן זכות קדימה, תקף הנאשם את המתלונן, דחף אותו. כתוצאה מכך נפל המתלונן על ידו השמאלית שנשברה. כתוצאה מכך נותח ונערך שחזור וקיבוע של השבר והוא נזקק ל-60 ימי מחלה. הנאשם הואשם בחבלה חמורה.
במהלך הדיונים הודה נהג המונית, שלא נתן לנאשם זכות קדימה בכיכר בה התרחש האירוע. כמו כן עולה, כי הנאשם עצר את רכבו לפני רכבו של נהג המונית. נהג המונית יצא מרכבו, התקרב אל רכבו של הנאשם, פתח את דלת הרכב וצעק לו "למה אתה לא נוסע?" בעקבות זאת יצא הנאשם מרכבו ודחף את נהג המונית בחזהו.
פרקליטו של הנאשם, עו"ד שחר שנידל ממשרד עו"ד בני כץ, טען, כי הנאשם זכאי, שכן מדובר בהגנה עצמית ולכן יש לזכותו מהעבירה המיוחסת לו – גרימת חבלה חמורה. מנגד טענה התביעה שיש להרשיע את הנאשם, כי לא מתקיימים במקרה הזה יסודות ההגנה העצמית.
שופטת בית משפט השלום בנתניה, הדס רוזנברג שיינברט, קבעה בהכרת הדין, כי"פתיחת דלת רכבו של הנאשם בכוח על ידי המתלונן מהווה אקט תוקפני, המעיד לכאורה על כוונה לייצר מגע פיזי בין המתלונן לבין הנאשם. הנאשם העיד, כי בשלב זה חשש פן יותקף על ידי המתלונן בדרך של אגרוף, בעיטה או אפילו דקירה. לפיכך הרגיש צורך לצאת מן הרכב על מנת שלא להיוותר בעמדת נחיתות פיזית מול המתלונן".
עוד קבעה השופטת, כי "דחיפת הנאשם את המתלונן הובילה בסופו של דבר לנפילת המתלונן על הקרקע, באופן שנגרמה לו חבלה בשורש כף היד. עם זאת, הנאשם הבהיר בחקירתו ובעדותו בבית המשפט, כי לא התכוון לגרום לתוצאה האמורה ולהתרשמותי דבריו בהקשר זה, כנים הם. יתרה מכך לא הובאו בפני ראיות מספיקות בנוגע למנגנון המדויק של אופן היווצרות החבלה בידו של המתלונן".
השופטת רוזנברג שיינברט, זיכתה את הנאשם וציינה בהכרעת הדין, כי "הנאשם הצליח לעורר ספק סביר אשר לא הוסר בראיות התביעה, בדבר התקיימות יסודותיה של ההגנה העצמית בעניינו, או לכל הפחות בדבר התקיימות יסודותיה של ההגנה העצמית המדומה, ומשכך אני מורה על זיכויו מן האשמה המיוחסת לו בכתב האישום".
עו"ד בני כץ מסר לנתניה און ליין – מערכת נתניה און ליין, בעקבות זיכוי הנאשם, כי "מדובר בתיק שניהל משרדנו בנחרצות לאורך מספר שנים, בו עיקרון ההגנה העצמית זועק למרחקים, ואכן, כפי שציפינו, בית המשפט קיבל את עמדתנו והחליט על זיכוי מוחלט.אני לעומת זאת סבור (במלוא הצניעות), כי מוטב היה אלמלא ההתעקשות על ניהול התיק, ע"י חוקרי המשטרה בגיבוי פרקליטיה, כשהתוצאה ברורה הייתה לכולם עוד מראשית החקירה. יתכן וכך, נחסך היה עינוי דין מתמשך, שנים של חרדות בלתי פוסקות והוצאת כספים מיותרת.עבור המערכת מדובר בזיכוי נוסף, זניח וחריג, שממילא נשכח עם רגע קבלתו, אך עבור האדם ומשפחתו יישאר הדבר כצלקת עד סוף שארית חייו".
