על דמגוגיה, פופוליזם והפעילות התקשורתית של חברי מועצת עיר

בכל מועצת עיר, גם במועצת העיר נתניה, בדיוק כמו בכל פרלמנט, גם כנסת ישראל, ישנם שני סוגים של נבחרי ציבור; יש שיאמרו שמדובר בשני מודלים של פוליטיקאים.

בפועל, לטעמי, החלוקה דיכוטומית וברורה מאוד: יש את נבחר הציבור אותו יש שישייכו לקבוצת טיפוס הדמגוג, ויש את חבר המועצה אותו ישייכו לקבוצת טיפוס האחראי והמתון.

בכל מקרה, בשיח הציבורי, אלה הפונים אל הרגש והפחד, לעולם יזכו בכותרות, באמוציות המגיבים – בעידן הרשתות החברתיות.

אומרים שמאז ימי אתונה העתיקה, יש בדמוקרטיות שני טיפוסים מסוימים, המופיעים לעתים בצורות שונות, אבל מהותם היסודית לא משתנה.

מן העבר האחד, נבחרי ציבור המבקשים לפלס דרכם באמצעים פופוליסטיים, תוך שימוש בדמגוגיה חדשות לבקרים.

מן העבר השני עומדים נבחרי הציבור המגלים אחריות ומתינות, כאלה היודעים שהמציאות הפוליטית היא לעתים מאוד מורכבת ולא תמיד פשוטה.

דרכו של הדמגוג היא דרך קלה. אין דבר שאין בכוחו לעשות; אין מאוויים של הציבור שאינו יכול לספק; אין אינסטינקט של ציבור מסוים שאיננו יכול להשביע. כוחו בהבל פיו. הוא דברן – ואין מעצור ללשונו.

לעומתו, דרכו של חבר המועצה המתון והאחראי, היא דרך הרבה יותר קשה ומורכבת, המחייבת אותו לקבלת החלטות שקולות בסוגיות שהן לעתים בעלות קונפליקט פנימי מובנה.

בעיקרון, הכרעות קשות המתקבלות במציאות רבת פנים ולא פשוטה, עם אין ספור דעות לכאן או לכאן וצורך להתחשב בקבוצות כוח או שותפים קואליציוניים, היא דרכה של הפוליטיקה.

נחזור לחבר המועצה המתון. בדיוק כמו חבר המועצה הדברן, כוחו מוגבל והוא מודע לכך שאינו יכול לעשות הכל. אין בידו להשביע רצון כל אחד, והוא איננו רשאי או מסוגל לספק אינסטינקטים זולים. עליו לבצע ולא לדקלם.

אחד הדברים שהבחנתי בהם כשמסתכלים על דרכי פעולתם של חברי המועצה מהמודל הפופוליסטי, זה המאמץ להגדיל את ערכם בעיניי תושבי העיר וחברי המועצה האחרים.

הכל מכוח העניין שהם מגלים בעצמם. מפרסומיהם ונאומיהם הפומביים.

ניכר שהללו "עשו הכול, ראו הכול, אמרו הכול והגו הכול"; ולפיכך אימוץ גישתם יביא מזור לכל המכאובים. הם מעיין מופתים שלא ייבש לעולם.

כמובן, שמצג השווא הזה רחוק מלהיות נכון, אבל יכולתם הוורבלית והטקסטואלית, לצד זכרון ציבור קצר מועד, מאפשרים להם.

כמובן, שהשאיפה היא תמיד להשיג את הטוב המושלם; אם הדבר לא ניתן, אז את טוב במירבו. הקושי מתעורר כאשר צריך לבחור מהו הרע במיעוטו.

זה המקום בו חושיו של הדמגוג מעוררים אותו לחיים, בעוד יתר חברי המועצה דנים ומקבלים החלטות אמיצות (ולא תמיד פופולריות) לעתיד העיר, כל עיר, גם העיר נתניה.