דרך חיים

אל הריאיון שלנו מגיע אמיר בוארון ספורטיבי ועסוק במיוחד, באמצע יום עבודה. מבול של שיחות והודעות, קולט את המבט המרמז ששלחתי לעברו ומעביר את הנייד למצב שקט. לתחום אמנויות הלחימה הוא נחשף לפני עשור, אם כי תמיד עסק בספורט.

בביטחון רב הוא מספר לי על הבייבי שלו, אותו הקים מתוך אג'נדה ברורה, מעבר לספורט: הקניית ערכים ואורח חיים בריא. "אני בן 37, נשוי פלוס שלוש. הקמתי את מועדון אמנויות הלחימה בנתניה שפועל כבר שמונה שנים. המועדון הזה, כמו שאני רואה אותו, מעבר לאמנויות לחימה ולתארים שקטף – הוא דרך חיים. אנחנו משנים לילדים את החיים, חד משמעית.  לא משנה אם הם אלופים או לא אלופים, בדרך שלהם הם מצליחים אחרי זה. במקום לפנות לאלכוהול ולסמים, כמו נוער שפונה לסיגריות ולאכילה לא בריאה למשל, אנחנו מקנים להם אורח חיים בריא וטוב. גם לחבר'ה מבוגרים שמגיעים אלינו, אחרי צבא, בני 25 או 45", הוא מספר בראיון לנתניה און ליין, דווקא לקוראי מדור התרבות ולא במקום שנדמה טבעי יותר, מדור הספורט.

לפני שנדון בערכי ספורט, קצת רקע על M.M.A. מדובר באמנות לחימה תחרותית משולבת, הנחלקת לשלושה חלקים: קרב המבוצע בעמידה וכולל בתוכו טכניקות הלקוחות מהקראטה, מהאיגרוף, מהאיגרוף התאילנדי. מימד הביניים הכולל טכניקות מעולם הג'ודו וההיאבקות בסגנון החופשי. המימד השלישי מבוסס על הקרקע. גם כאן ישנןטכניקות המבוססות על הג'ודו בשילוב ג'יוג'יטסו ברזילאי וגראפלינג. שיטת הלחימה המשולבת נחשבת לנפוצה מאוד בארה"ב ובאירופה. בארץ השיטה במגמת חשיפה ועלייה מתמדת. הקרבות המשולבים מורכבים, והם כוללים – בניגוד לקרבות תחרותיים באומנויות לחימה אחרות – את כל שלושת המימדים.

למה בחרת להתחיל את דרכך דווקא בעיר נתניה?

"קודם כל אני נתנייתי. אני חושב שהיופי בעיר נתניה, למרות שיש כאן אוכלוסייה הטרוגנית מאוד, זה המגוון הרחב של התרבויות. אני, אישית, אוהב לעבוד עם נוער שאחרים היו מתייאשים ממנו. מדובר בנוער פחות מפונק ולכן יש בו את המוטיביציה להוכיח. בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר, לפחות כשמודבר בילדים בגיל צעיר, בהורים. עד כמה הם רוצים ומוכנים להשקיע בילדיהם, לא בלרשום אותם לעוד חוג ועוד חוג, אלא ברצונם וביכולתם לעודד ולדחוף. אני מאמין, שכמו שהורים עושים הכל כדי שהילד ילך וידיע בזמן לבית ספר, כך הורים צריכים ומאמנים, כמובן, צריכים לעודד את הילדים להגיע להתאמן ולהשקיע".

מדוע ההשקעה הזו חשובה כל-כך לטעמך?

"כדי לפתח ביטחון עצמי, משמעת, מיומנויות חברתיות ויכולות להגנה עצמית וכלים שנותנים לך בספורט או באמנויות לחימה בפרט. ההתמודדות האישית. כשאתה עולה לזירה אתה מול עצמך. זה לא כמו משחק כדורגל, לדוגמה, שאתה עולה למגרש ויש 11 שחקנים. אם אחד לא משחק טוב, לא רואים את זה. פה זה אתה נגד עצמך, זה בונה לך אופי, התמדה ומשמעת: לישון נכון, לאכול נכון כדי לא לחרוג מהמשקל, לא לשתות אלכוהול כי זה פוגע בכושר. ואז, כשאתה מגיע לצבא, אתה יכול להיות חייל קרבי, מדריך קמ"ג. אלה גם עקרונות מנחים להצלחה בחיים. לא לפחד מהתמודדות, לחשוב מחוץ לקופסא, לדעת לכבד ולהעריך, לדעת שעשית את המקסימום. אני שמח, שיותר ויותר אנשים מתחילים להבין, שדרך העיסוק בספורט ניתן להגיע להישגים בחיים האישיים. יתרה מזאת, מחקרים מוכיחים שעיסוק קבוע בספורט מסייע מאוד לשימור ולחיזוק המוח".

על אלה גילאים אנחנו מדברים?

"מגיל ארבע ועד 120. אישית, זה תענוג לעבוד עם קטנטנים. הם משתפים פעולה. כמובן, שבגיל צעיר כל-כך עיקר העבודה היא על קוארדינציה, יציבה נכונה ובסיס באמצעות משחקים.

העבודה הקשה, בהיבט התחרותי, הולידה רשימה ארוכה של אלופי אירופה וגם אלופי עולם. משי רוזנפלד מכפר יונה היא אלופת העולם בג'יו ג'יטסו ברזילאי, ליאל חדאד מנתניה היא סגנית אלופת העולם, ואילו קיריל מדבדובסקי, גם הוא מנתניה, מחזיק בשפע של תארים בינלאומיים וישראליים.

בוארון עצמו הוא אלוף אירופה לשנת 2015. הוא מחזיק בחגורה שחורה בג'יו ג'יטסו, מאמן מוסמך, בוגר מכון וינגייט וחבר צוות ההכנה לספורטאי נבחרת ישראל. הוא מתאמן ומתחרה בעקביות מול ספורטאים אלופים ומובילים.

 מצד אחד מכנים את הענף כאמנות לחימה, מנגד ישנה תדמית יחסית אלימה מאוד. למה?

"ידעתי שתשאלי את זה", הוא מחייך וממשיך: "זה בדיוק ההפך מאלימות ואני אסביר. כשאת רואה שמישהו בזירה נותן אגרוף או חונק את האחר, מיד אחרי זה יש את הגונג ואת ההכרזה על המנצח. שניהם מתחבקים, יושבים יחד והם יכולים להיות החברים הכי טובים שיש. זה ספורט. לאנשים האלה יש את הכוח לשלוט בכוח. במכון לאמנויות לחימה אנחנו עושים שלושה דברים שאנחנו מאד טובים בהם: אגרוף תאילנדי שזה בעיטות ואגרופים, הג'יג'יטסו ברזילאי – לתפוס את היריב ולרתק אותו לקרקע, ואת ה-MMA  שמשלב בין שניהם. להפך, אם תיקחי אדם אלים, הוא לא יצליח להתמיד בספורט הזה. 'קחי את הכדורגל בארץ לדוגמה. לדעתי, הכדורגל כאן רקוב מהיסוד. יש פחות השקעה בילדים ובבני נוער, הם לא מגיעים לשום מקום והערכים הלכו לאיבוד בדרך. ועדיין, כדורגל מקבל הרבה יותר כסף, תקציב עצום. ה-MMA זה תחום חדש יחסית בארץ שמתחיל לתפוס תאוצה. אני מאמין, שבתוך מספר שנים יגיע הענף למעמד של הג'ודו".

אם כבר הזכרת ג'ודו, מה ההבדל באמת?

"איפה שנגמר הג'ודו, שם מתחיל הג'יוג'יטסו. בעיקרון, רק החליפה זהה. למרות שהג'יוג'יטסו הברזילאי התפתח מהג'ודו ומהג'יוגי'טסו היפני, קיימים מספר הבדלים מהותיים: המרכזי הוא ההטלה המהווה רק אמצעי בג'יוג'יטסו ולא יעד בפני עצמה".

ספר לי על מיזם 'שוגרמן'.

"יניב לוי הביא את הרעיון. מדובר במיזם חברתי שמטרתו פיתוח תודעה לצריכה מתונה של סוכר והעלאת החשיבות לאורח חיים בריא. היות ומדובר בקהל גילאים רחב, ההנגשה לכל קהל מתבצעת אחרת, לגיל הצעיר למשל  יש את הקומיקס, דרך הקומיקס הילדים נחשפים לגיבור העל שוגרמן, שנלחם בתאגידים הגדולים והרעים שמוסיפים סוכר לכל וגורמים לנו להשמנה ולסוכרת. לקהל ההורים אנחנו מעבירים הרצאות ממותגות שוגרמן בידי מגוון מרצים בנושאים שונים, כדי ללמד את ההורה איזה אוכל כדאי לקנות ולהביא הביתה, איך לשלב אורח חיים ספורטיבי ביומיום ובעיקר מראים להם שלא מאוחר לבצע שינוי תודעתי. הנוער, שזה קהל הגילאים הכי מעניין ומגוון, מקבל התייחסות במספר אופנים- אפליקציות שונות שאנחנו מפתחים, חלקן משחקים, חלקן לייף סטייל, הדוגלות בהרגלים לאורח חיים בריא. בנוסף אנחנו מאמינים שאין לזלזל בשינוי שיכול לבוא מהנוער עצמו ולכן עורכים האקתון בגוגל קמפוס ב19.7 עם 50 בני נוער ומנטורים מטעמנו, כדי לראות איך הם מדמיינים את המותג. שלוש הקבוצות הכי מבריקות יגיעו למשרדים שלנו במהלך החופש הגדול להמשיך לפתח את הרעיון שלהם ואף לזכות בפרס כספי".

כמה מילות סיכום, חוץ מזה שהיה לך ממש כיף בראיון איתי?

"היופי והכיף זה להגיע לזירה ולפגוש באותו המזרון בן אדם שהוא עורך דין, איש עסקים, מוכר בפיצוצייה, חייל, טבח, וכולם עם החליפה – אותו הדבר. ואין אחד שהוא יותר מהשני, כולם לוחצים יד, קדים קידה, מתחבקים ומפה הכל מתחיל".