הגברת הראשונה של התרבות בנתניה

היא נולדה וגדלה בדרום אמריקה. אם נרצה לדייק, בלימה שבפרו. בגיל 15, ממניעים ציוניים, החליטו הוריה לעלות לישראל. כך מצאה עצמה שושנה זילברברג, באותה עת נערה מתבגרת, יחד עם שלושת אחריה הבוגרים בעיר נתניה.

האהבה, החיבור ותחושת השייכות לעיר נתניה לא איחרו להגיע. "גדלתי במשפחה ציונית. כילדה וכנערה בפרו הלכתי לתנועת נוער "הנוער הציוני" ולמדתי בבית הספר היהודי בעיר לימה. בנתניה למדתי בבית הספר טשרניחובסקי".

האם את זוכרת את הפעם הראשונה שלך, כנערה וכעולה חדשה, מגיעה לבית הספר?
"בוודאי", היא אומרת וחיוך של זיכרון מתוק מופיע על פניה: "אחד מזיכרונות הילדות החזקים ביותר שלי הוא היום הראשון שהגעתי לבית הספר עם הגיטרה שלי. התחברנו מאוד מהר. המוזיקה מחברת תמיד. חבריי לכיתה לקחו אותי לצופים ואני מאוד התרגשתי".

צ'וצ'י השתלבה במהירות בחיי החברה בעיר ובמסגרות השונות. דווקא הקליטה המהירה שלה, היוותה עבורה מנוע לסייע בקליטה. התחנה הראשונה, בטרם התגייסה, הייתה כמדריכה בשכונות טוברוק ואזורים. התחנה השנייה, קצת אחרי השירות הצבאי, הייתה כרכזת תרבות במלון "אורלי" בנתניה – במסגרת עבודת הסוכנות היהודית.

התקופה בה שימשה כרכזת תרבות, בתקופה בה נתניה קלטה אלפי עולים בני העדה האתיופית, עיצבה לצ'וצ'י את תפיסת עולמה החברתית, את גישתה הפלורליסטית. צ'וצ'י המשיכה במשך שנים ארוכות להתנדב כפעילה חברתית בשכונות הדרום, לפעול להקמת סניף של תנועת הנוער "מכבי צעיר" ברמת פולג – במקביל לעבודה התנדבותית במתנ"ס קריית נורדאו ובמועדונית "קשת וענן" – שם היא מתנדבת עד היום.

האם הכניסה לחיים הפוליטיים הייתה לך טבעית והאם החשיפה הציבורית נוחה לך?
"החשיפה הציבורית פחות נוחה לי, אבל בעידן של היום, אני די בטוחה שיודעים עלי כמעט הכל – גם ברמה האישית. יודעים שאני נשואה באושר ואם לשלושה ילדים בוגרים וכלב, אבל לא בטוח שיודעים שאני בוגרת בית הספר תדמור במגמת מינהל בתי מלון. עדיין, אחרי די הרבה שנים, ממש לא פיתחתי "עור של פיל". כחובבת אמנות למדתי לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב את תולדות האמנות. הכניסה לחיים הפוליטיים הייתה לפני שמונה שנים. ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג-איכר, הקימה באותה עת סיעה עצמאית חדשה וביקשה ממני להצטרף לחיים הפוליטיים. כמי שאוהבת את העיר ואת אהבתי לתרבות, התשובה שלי הייתה כן. ראיתי בבקשה להצטרף חלון של הזדמנויות שנפתח עבורי. חלון הזדמנויות, שיאפשר לי לשנות, לקדם ולהוביל. נכון, כחברת מועצה העבודה שלי היא בהתנדבות מלאה, אבל זה בהחלט ממלא את לבי".

את דוגלת במשפט "חייה ותן לחיות" ואף התבטאת בעד פתיחת הפלנתניה ובכלל לקיים תרבות בשבתות.
"אני חושבת שדעותיי ידועות גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים. מעולם לא הסתרתי אותן, לא אסתיר אותן ואלחם עליהן. מדובר, בין השאר, בפוליטיקה ובמבנה הפוליטי במועצת העיר. ללא קשר, צריך להבין שמבנה הפלנתניה הוא מבנה עירוני ולא פרטי. מרגע ששתי הסיעות הגדולות הכריזו על-כך שהן בעד פתיחה בשבת, בהתאם למקובל בירושלים, החל המהלך לבחינת הנושא. אני מדגישה שוב, שללא קשר לדעותיי האישיות, אני חלק מסיעה שהיא חלק ממועצת עיר. בגלל שמדובר במבנה עירוני ולא פרטי, החלטה על-כך חייבת להיות בהתאם למדיניות אותה תאשר או שלא מועצת העיר. מקרה הפלנתניה שונה מהרבה מוסדות בירושלים. לדוגמא, מוזיאון ישראל או מוזיאונים נוספים שאינם שייכים לעיריית ירושלים. לכן, הבדיקה ארוכה יותר ודורשת זמן נוסף וסבלנות. כן הצלחנו לקיים אחת לחודש, בשני היכלי תרבות, את שבתרבות – למרות שגם לזה היו ויהיו מתנגדים".

כממונה על התרבות מהי עמדתך על-כך, שנתניה מזכירה בסופי שבוע עיר רפאים ורבים נאלצים לנדוד לערים אחרות כדי לצרוך תרבות?
"אני אענה אחרת: בימים אלה הסתיימו בנתניה אירועי הקיץ הנהדרים, שהתקיימו ברחבי העיר והציעו שלל הופעות ופעילויות מגוונות לכלל האוכלוסייה ובכל הגילאים. עיריית נתניה באמצעות היכל התרבות העירוני, בניהולו של המנכ"ל בני אפרים, מפיקים אין ספור אירועים בקנה מידה גדול בכל תחומי העשייה התרבותית ובכל ימות השבוע. אירועי יום האישה הבינלאומי, פסטיבל הליצנים הבינלאומי, פסטיבל הגיטרות שהפך למסורת אהובה ומושך רבבות של חובבי גיטרה לנתניה, פסטיבל עיר פוגשת מוזיקה ועוד אין ספור אמנים מהמובילים בארץ שמגיעים לנתניה. חיי הלילה, גם בסופי שבוע, פורחים. בשלוש השנים האחרונות קמו ברים ופאבים חדשים, בעיקר באזור התעשייה החדש. מהראשון לספטמבר עמותת היכל התרבות תקבל לידיה את ניהול הפלנתניה וכבר כעת עמותת היכל התרבות מנהלת את כל היכלי התרבות בעיר. בכל יום יש שינוי תרבותי, ומדובר בתהליך מתמשך".

מדוע נלחמת על-כך שהשליטה בהיכלי התרבות החדשים יהיו בידי היכל התרבות ולא רשת המתנ"סים?
"חלק מגישה שאני מאמינה בה. אני מאמינה, שכל נושא התרבות בנתניה אמור להיות מנוהל על-ידי גוף אחד, שמסתכל ובוחן את הדברים בראייה רוחבית – תוך ניתוח הצרכים התרבותיים והעשייה התרבותית בעיר. רק ראייה מרחבית מאפשרת לקיים אירועים ולייצר תרבות לכלל האוכלוסייה, תוך נגיעה וחשיפה לכל הז'אנרים התרבותיים – החל מאמנות פלסטית, דרך מוזיקה לשלל סוגיה, ריקוד ועוד. כדי שציבור יצרוך תרבות הוא צריך להיות חשוף לתרבות, וראוי אף לחנך לצריכת תרבות עוד מגיל צעיר. גם בנושא זה אנחנו משקיעים המון".

אחת האג'נדות הבולטות, בה גם את תומכת, היא הצורך בהעצמה נשית. כיצד זה בא לידי ביטוי?
"בעולם בו אנו חיים היום, כך לפחות אני חשה, ישנה מעין תחרות תמידית בין אנשים, נשים וגברים כאחד. לצערנו, גם היום, נשים נתפסות לעיתים ככאלה שאינן מסוגלות להחזיק בתפקיד חזק ומשמעותי ובעלי התפקידים, לרוב, הם גברים. למרות שישנו שינוי ניכר בשנים האחרונות, עדיין נשים רבות שניסו לטפס עד הפסגה, יכולות להעיד כי לא תמיד מדובר בצעד פשוט. לעיתים קרובות נשים נתקלות במעין "תקרת זכוכית" מצד הגברים. הדבר בולט במיוחד כשמדובר בפוליטיקה. דווקא ברמה המקומית, ובעיקר מכיוון שבראשות עיריית נתניה עומדת אישה, הגישה שונה. מרים פיירברג-איכר, שעבורי היא מודל לחיקוי, שמה את נושא העצמה הנשית כאחד הדגלים החשובים ביותר מבחינה חברתית. קידום נשים והצבתן בקדמת העשייה היא לא רק סיסמא, אלא גם מה שנעשה בפועל. גם אצלנו, בעמותת היכל התרבות, הצוות המוביל מורכב, ברובו מנשים מקצועיות, איכפתיות ומסורות ויחד עם מנכ"ל ההיכל ויד ימיני, בני אפרים, אנו מצליחים לקדם את התרבות בעיר ולשנות – לאט לאט – את הרגלי הצריכה".

מהן המטרות שהצבת בפניך לסיום הקדנציה?
"המטרות שהצבנו בפנינו נחלקות לשניים. בחיזוק הקיים כדוגמת מוזיאון העיר נתניה, בית הספר למוזיקה סיטאר, המרכז הבינלאומי לכלי הקשה טרמולו, להקות חבצלות נתניה, גידול במספר ההופעות בכל היכל התרבות העירוניים, חיזוק פרויקט גינות מספרות, חיזוק תיאטרון נתניה, העמקת הקשר בין תזמורת נתניה הקאמרית קיבוצית ועוד. החלק השני הוא בפרויקטים ומיזמים חדשים: הקמת מחלקה המתמחה במורשת ובמוזיאונים שתאחד בפועל את כל אתרי המורשת בעיר – מה שיקטין העלויות ומנגד יאפשר למדינה להעניק תמיכה כספית במוזיאון לתולדות נתניה וכן במוזיאון חוצות חדש, שיעסוק בנושא השואה והתקומה ואשר יוקם בזמן הקרוב. העצמת מחלקת האמנות הפלסטית והרחבת פעילותה – בין השאר – לאחר סיום שיפוץ הגלריה על הצוק בחודשים הקרובים. וכן יציאה בשורה של פרויקטים חברתיים, בהם, מנהיגי תרבות. אם את שואלת אותי מה, בעיני, הדבר המרכזי ביותר בעיני, אז התשובה היא הנחלת החינוך לתרבות לכלל תלמידי נתניה – החל מהגיל הרך ועד לכיתות י"ב. בכל פעם שאני צופה בילדי בתי הספר מתרגשים מהצגה או ממופע מוזיקה, נחשפים לבלט ולסגנונות שירה, אני נזכרת בי, באותה הילדה בת ה-15, העולה החדשה שהגיעה עם הגיטרה לבית ספר טשרניחובסקי. האהבה לתרבות שינקתי בבית, הובילה אותי לאהוב ולצרוך תרבות כל חיי. לא רק מוזיקה מחברת בין בני אדם, אלא אמנות בכלל היא אחד הכלים המשמעותיים יותר להתפתחותו של אדם. כל אדם".