המטפלת תפוצה בכ-90 אלף שקלים

0
100

תושב האזור שכר מטפלת שתטפל בילדיו הקטנים, לאחר שאשתו נפטרה. עד מהרה התפתחה מערכת זוגית בין המטפלת למעסיקה, אולם לאחר כשנה וחצי הסתיים הקשר הזוגי והמטפלת פוטרה.

בין המטפלת למעסיק שלה נחתם הסכם על פיו התחייב לשלם לה חוב לביטוח לאומי לכל תקופת העסקתה, וכן פיצויים והבראה על סך 56 אלף שקלים. בנוסף התחייב לשלם את ההלוואה לרכב שנקנה.

המעסיק שילם למטפלת המפוטרת סכום של 3000 שקלים, כחלק מהתשלומים שנקבעו, אולם לאחר מכן חדל מלשלם. עקב כך הגישה המטפלת תביעה, לבית משפט השלום בנתניה, נגד מעסיקה לשעבר וביקשה מבית המשפט שיקבע, כי היא הבעלים החוקיים של הרכב.

שופט בית משפט השלום בנתניה, עוז, ניר נאווי, קיבל את תביעתה של האישה באופן מלא וקבע בנוסף, כי היא הבעלים החוקי של הרכב שנקנה וכי על מעסיקה לשעבר להעביר לבעלותה את הרכב.

בנוסף הגישה המטפלת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, על מנת שיאכפו את ההסכם שנעשה בינה לבין מעסיקה לשעבר וכן לפיצויי פיטורים ודמי הבראה.

המעסיק לשעבר חזר על טענותיו מבית משפט השלום בנתניה, על פיהן, הוא אינו חייב סך של 56 אלף שקלים, מאחר וההסכם נחתם בכפיה. עוד טען, כי אינה זכאית למלוא הסכום כיוון ששכרה היה כמחצית מהשכר שננקב. כמו כן טען, כי רדתה בילדיו ואינה זכאית לפיצויי פיטורין.

בית המשפט האזורי לעבודה, דחה את טענותיו של המעסיק לשעבר, כהמשך לדחיית הטענות על ידי בית המשפט בנתניה.

שופטת בית הדין האזורי לעבודה, אורנית אגסי, קבעה, כי "עדותה של התובעת הייתה אמינה בעינינו ורק חיזקה את האמור בתמלולים שהוגשו. מנגד הנתבע בחר לא להגיש תצהיר מטעמו ולא נשמעה עדותו, על כן במכלול שקילת העדות המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ואמינות התובעת, אנו מקבלות את גרסת התובעת במלואה".

השופטת אגסי פסקה, כי על המעסיק לשעבר לשלם למטפלת סך של 53 אלף שקלים – יתרת הסכום שלא שולמה, 25 אלף שקלים – פיצויי הלנת שכר ופיצויי פיטורים וכן 15 אלף שקלים עבור הוצאות משפט.