הקומה התשיעית, בבקשה

אני מודה, כבר כמה שבועות שמתנגן אצלי בלופים השיר "תלויה באוויר", אותו הלחינו וכתבו חברי להקת הקומה התשיעית – יחד עם כוכבי להקת האולטראס – גם הם מנתניה. כבר בהאזנה ראשונה מבינים שהחבר'ה האלה הגיעו כדי להטביע חותם בסצנת המוסיקה הישראלית.

הם חברי ילדות שהחלו לנגן יחד מגיל צעיר, כך מספר גרי שיימן (26), חבר להקת הקומה התשיעית בראיון ראשון לעיתון נתניה און ליין. "אנחנו מכירים עוד מהתיכון. כולנו. בזמנו הייתה לנו ידידה משותפת, אוריאן, שהייתה לה דירה בקומה התשיעית. משפחה הכי פתוחה והכי מוסיקלית שיש. שם הכרנו והתחלנו את המסע שלנו. נהגנו לעשות בביתה של אוריאן את החזרות, את הבלגנים ואת הקראחנות. הדירה אמנם כבר לא קיימת, אבל השם המשיך אתנו הלאה".

דן רוזנסקי (26) מציג את חברי הלהקה: אני הגיטריסט, חן יעקובסון, בן 27, הוא הסולן שלנו. גרי שיימן הבסיסט ותמיר ביידר המתופף בן 25". תמיר המתופף מתקן מיד: "26, גבר. הייתה לי יום-הולדת בינואר. אפילו היית בה", הוא אומר ואנחנו צוחקים. אין ספק, קשה שלא להתאהב בחבורה השובבה הזו.

דן ממשיך: "שלושתנו מנתניה במקור. תמיר מקדימה. בגילאי התיכון, 15-16, אפילו טיפה לפני לדעתי, היה לנו חדר חזרות בנתניה. מין מרתף כזה. כל אחד מאתנו ניגן עם הלהקה שלו בהרכבים שונים. נפגשנו שם, במרתף החזרות, על בסיס כמעט קבוע. בזמנו הייתה גם סצנה כזו של מטאל בנתניה. כולנו היינו שותפים לה. ככה בעצם הכרנו", אומר.

מתי פרצתם החוצה?
"במשך חמש שנים עבדנו על שירי האלבום הראשון, המורכב מחומרים אישיים העוסקים בהתלבטויות, באהבות ובאכזבות – עד שהרגשנו בשלים להוציא את סינגל הבכורה, "חצי ירח", לפני חצי שנה בערך", מספר תמיר.

לאחר מכן הוצאתם את הלהיט "תלויה באוויר", שיר משותף המשלב רוק והיפ הופ עם דן ברטוב, אלי פרץ וסדריק בן-שבת, חברי להקת האולטראס. איך נוצר החיבור ביניכם?
חן: "החיבור עם האולטראס בא לנו בצורה הכי טבעית שיש – הרבה בגלל שחלקנו למדנו יחד באותו תיכון. אורט גוטמן. חוצמז'ה, נתנייתים תמיד מפרגנים לנתנייתים. תמיד אמרנו: 'בואו ניצור, בואו נעשה שיר יחד'. פתאום זה נהפך להיות מאד ריאלי. השיר עצמו נוצר די במקרה. גרי ואני ישבנו באחד מהסשנים בימים בהם התגוררנו בנתניה (כרגע גרים בתל-אביב). הייתה לנו התחלה של לחן ומילים. די במקרה אלי פרץ צלצל אליי. יש לו מין שאלה קבועה כזו אליי בכל שבוע: 'מה עם איזה שיר לאולטראס או סרטון?', משהו כזה. הרגיש לי מאוד נכון להגיד לו 'שמע, אתה יודע מה, בדיוק עבדנו על איזה משהו, בואו תשמעו'. בשורה התחתונה, תוך חצי שעה, הם כבר היו באולפן. המשכנו את השיר, כתבנו את שאר הבתים ומשם… היסטוריה. השיר מספר על המצב שנוצר היום, שקשה לאנשים להבחין בין מה שאמיתי ומה שמזויף ושקרי בעולם הזה. המסיבות, צילומי הסלפי, התמונות, הנורמות שנוצרו ואשר מכתיבות לכולם איך להתנהג או להתלבש. זו הסיבה שיש שם משפטים כמו 'רוקדת כמו בובה לצליל מכוון'".

אמרתם שאתם כרגע מתגוררים בתל אביב. האם זה בגלל שבעיר הגדולה ישנן יותר הזדמנויות מקצועיות?
"אני חושב שאין קשר", אומר חן: "בנתניה, לפחות בתקופה שלנו כחבר'ה פעילים יותר נקרא לזה ככה, כן היו לנו את המקומות להופיע בהם, חדרי חזרות… היה את ההווי של ליצור מוזיקה. הווי קובעת החברה והחברים. הוא לא בא משום מקום. ההבדל בין נתניה לתל-אביב הוא נטו נגישות. כשאתה רוצה להתפתח, גם עם אנשים אחרים, יותר קל מבחינה מקצועית לעשות זאת בעיר שמרכזת את הפעילות. כמו בכל מטרופולין. יש איזושהי נקודת היתוך כזו בה מתרכזים אנשים שיוצרים דברים ביחד, אז זה קצת יותר קל. לא הייתה לנו מגבלת יצירה בנתניה או משהו כזה" הוא קובע וגרי מוסיף: "מעבר לזה, אני חייב לחזק ולהגיד, שלא הרגשנו איזושהי מגבלה, בלי קשר ספציפית לארבעתנו. בדור שלנו, בחברה שלנו, תמיד היינו מוקפים במוזיקאים, כל אחד עסק בנישה טיפה שונה והייתה סינרגיה של שיתופי פעולה ועשייה משותפת מכל הכיוונים. עובדה שעכשיו אנחנו עם האולטראס ויש לנו עוד אלף ואחד חברים מהתחום. כולנו עוזרים אחד לשני. נתניה מבחינתי זאת ההשראה, המקום בו גדלתי. זה הבית שלי ומשם הכל התחיל".

עכשיו לשאלות המעניינות באמת. איך חגגתם את הכניסה לגלגל"צ?
"בואי נגיד שאני לא זוכר", אומר תמיר והם צוחקים. "סתם, היה כיף מאד, הרמנו איזה לחיים… גלגלצ זה קונצנזוס מסוים, אז אי-אפשר להישאר אדישים. זה מין חיבוק כזה. אי-אפשר להסביר, זה פשוט כיף נקודה. מקבלים מאנשים טלפונים, הודעות: 'יו שומעים אתכם ברדיו!' וזה מטורף, אומר גרי. חן מצטרף: "זו חוויה מטורפת, אתמול, למשל, יצא לי בפעם ראשונה לתפוס את זה בלייב. חזרתי מסשן באולפן ובדרך חזרה פתחנו גלגל"צ ושמעתי את עצמי. שמעתי את הקומה התשיעית מושמעת. זה היה קצת מוזר, אבל מאד משמח".

בואו נודה באמת, כולכם בחורים נחשקים. האם אתם בזוגיות, ברווקות?
"אני נמנע מלהגיב", זורק אחד מהבנים. "אני, תמיר, לא נמנע. יש לי חברה ואני אוהב אותה מאד", אומר.

גרי, סכם לי את הקומה התשיעית בכמה משפטים.
"וואו, שאלה קשה. עמוק. חבר'ה, מישהו רוצה לענות? (שתיקה). טוב, אז.. רגע, למה לסכם אותנו? רק התחלנו. אנחנו נראים טוב ולא נשמעים טוב", הוא עונה בציניות ומיד מוסיף: "סתם. אני אגיד לך מה אני חושב עלינו, על המוזיקה שאנחנו עושים. מבחינתי, יש בה טונות של רגש ושל ניסיון להביא משהו משלנו. משהו אמיתי. ברגע שזה קורה ושזה מדבר לאנשים, אפילו לבן אדם אחד, זה עולם ומלואו עבורנו. אם מישהי כותבת לי בפייסבוק 'שמעתי אתכם והשיר שלכם דיבר אליי וריגש אותי' – זה, מבחינתי, הניצחון. מפה והלאה אנחנו רוצים להפיץ את הבשורה, כי יש לנו עוד הרבה מה להגיד". חן מוסיף: "מבחינתנו, אני חושב שיהיה הכי נכון להגיד, שהמוזיקה שלנו נעשית בלי פשרות".

הצלחתם להתגבר על המשימה שהדודה נתנה לכם. אתם גם מופיעים?
"עובדים על הופעות חזק. חזרות, מופע שתכף יעלה. אני בטוח שכולם יעודכנו ברגע שזה יקרה".

תמיר, מה התכנון להמשך?
"זהו, נראה לי שגלגל"צ זה הטופ" הוא צוחק. "לא יודע, אולי ערוץ 24… אני מסתכל באתר גלגל"צ, רואה סינגל חדש שלנו ליד השם עידן רייכל, זה וואו, טוב, זהו. רגע של רצינות. לדעתי זו רק ההתחלה, יריית פתיחה מטורפת לדרך ארוכה ומשמעותית. אני ממש שמח שקיבלו אותנו בחום ובאהבה ואנחנו הולכים לתת בראש. זה נשמע מעולה, אבל ההופעות יושבות הרבה יותר טוב. אני יכול להגיד לך שאנחנו לא רק עוד פרצוף יפה, יש לנו סיי ובאנו כדי להישאר".

גרי מסכם: "הכי חשוב לנו להגיע לקהל. מן הסתם, כל ההשמעות ברדיו והראיונות זה אדיר וזה כיף ובהחלט תורם רבות לטפיחה על השכם, אבל – בסופו של דבר – אנחנו מגיעים מהשטח, מההופעות. אנחנו רוצים להגיע לקהל, לעמוד מולו, להשמיע את השירים שלנו. גם אם זה ייקח הרבה זמן, זה גם בסדר. הכל טוב. אנחנו משתדלים להגיע לכולם ומקווים שזה יגע באנשים, שיתחברו אלינו. זה, מבחינת כל אחד ואחד מאיתנו, התענוג הכי גדול. להגשים חלום, ליצור מוזיקה ולקוות ולייחל שהקהל ייתן לנו את ההזדמנות להמשיך וליצור עוד ועוד".