המייל האדום
השבוע נרצחה בירושלים אביטל רוקח ז"ל. בעיתונים יש שם, יש תמונה. כן, עוד אישה לרשימת הנשים אשר נרצחו על-ידי בעליהן.
ושוב בתוך זמן קצר נשכח את שמה, את תמונתה ונעבור לשגרה: מלחמה, מלחמת קיום, טייקונים, חמאס, דע״אש פשוט שיגרה.
מאחור נותרו שלושה יתומים מאם עם אב, שיישב מספר שנים בכלא או שיוגדר כלא אחראי למעשיו, יאושפז לזמן קצר וישוחרר לתפארת מדינת ישראל. כל זה עד המקרה הבא, שבוודאי הכתובת תהיה כבר על הקיר ואף אחד לא ממש יתאמץ לראות אותה.
מישהו זוכר את דפנה בר ציון ז"ל אשר נרצחה רק לפני פחות מחודש?
הרצח של אביטל רוקח ז״ל ארע באותו היום בו צפיתי בסרט "גט" של רונית ושלומי אלקבץ. סרט אותנטי המציג את הרבנות באור קשה ואמיתי.
הסרט מספר את סיפורה של ויויאן אמסלם, אשר במשך חמש שנים מבקשת לקבל את החופש שלה. החופש לו זכאי כל אדם נורמטיבי. ויויאן כבולה בחסות הרבנות בבית סוהר אשר ניקרא נישואין, בית סוהר אשר אין לו תאריך שחרור אלא אם כן המוות יפריד בנינו.
השאלה המוות של מי? במקרה של אביטל רוקח ז״ל, מדובר על המוות שלה אשר בוצע באכזריות בחסות הממסד.
ויויאן יוצאת ונכנסת בדלתות הרבנות כאשר בעלה, הסוהר שלה, אינו טורח להופיע בבית הדין פעם אחר פעם, ואילו ויויאן מגיעה לכל דיון, מושפלת על ידי הרבנים, ומואשמת כי היא זו שאשמה בכישלון הנישואין.
אצל ויויאן האלימות היא נפשית. אלישע לא צועק ולא מרים ידיים, אך בלחש מתעלל בויויאן.
בסרט יש גם המון הומור, אך גם הומור זה שם את האישה במקום לו היא ראויה.. ״אשתי מתאימה לי? לא! אני מתאים אותה אליי״.
בסופו של דבר אלישע מתרצה לתת לויויאן גט. הטקס הפגני מתחיל ואז אלישע צריך לומר את המשפט ״הרי את מותרת לכל אדם״. זוהי הנקודה בה אלישע הופך עורו, חוזר לסורו ואינו מוכן להמשיך בטקס.
המשפט הזה "הרי את מותרת לכל אדם" טומן בחובו המון אלימות. מלבד זאת שהקונוטציה הראשונית למשפט זה, הבהמה יכולה לעבור בעלות… תחשבו מה משפט כזה עושה לגבר רכושני וקנאי? פה, למעשה, נזרעים הזרעים לרצח הבא, ״את לא שלי, אז לא תהיי של אף אחד, אף אדם״.
כתב האישום שלי במקרים של אלימות כנגד נשים, מופנה בעיקר לממסד. אחרי כל-כך הרבה מקרי רצח, הממסד לא השכיל לשבת ולמצוא פתרון אמיתי. מבחינת הממסד, הפתרון הקל ביותר הוא להעביר נשים למקלט. לגרום להן לאבד את מקום העבודה שלהן, להכניס אותן ואת ילדיהן לכלא מסוג אחר. כלא שאמור להגן עליהן, לכאורה.
האם לא יותר פשוט לאסור את האחד? אדם אחד אשר מהווה איום על האם וילדיהם?
לעובדים הסוציאלים, אין את הכלים והמשאבים לטפל במקרים אלה. למשטרה אין באמת את הכלים לטיפול. גם אם הגורם המהווה איום נעצר, בית המשפט משחרר. צו הרחקה זו שטות שלא ברא השטן. האם אתם באמת חושבים שאדם הנוהג באלימות, כזה הבוחר שלא לתת גט, שמחליט שהוא לא מופיע לדיונים, באמת יכבד צו הרחקה?
אם כן מה הפתרון? הפתרון שלי, אומנם, נשמע קצת אוטופי – אך לא בלתי אפשרי.
תארו לכם שהיה קם מוסד, מוסד לגירושין, אשר כל זוג היה אמור לעבור דרכו בדרך לחופש שלו…
המוסד הזה היה כולל אנשי מקצוע ייעודיים כמו עו"סים, פסיכולוגים, עורכי דין, מגשרים, רבנים ושופטים.
כל זוג שהיה מעוניין לפרק את נישואיו, למעשה, היה עובר תהליך מובנה. תהליך נכון, כאשר אנשי המקצוע היו מלווים כל זוג על פי צרכיו. מי לטיפול באלימות, מי למגשר, מי ליועץ נישואין כי יש עדיין מה להציל… כמה אלימות הייתה נחסכת, כמה עוגמת נפש לבני הזוג ובעיקר לילדים שנמצאים באמצע.
