המייל האדום
"'מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחוכמה עשית…' כמה יופי יש לנו בעולם, למה אנחנו לא יודעים להעריך את זה? ישבתי דוממת, חשבתי וחשבתי. באתי לדבר איתך, אלוקים. כולם שואלים אותי מה אני רוצה, גם אני שואלת. כולם מתעסקים בזה שהוא לא שותה, לא מעשן ויוצא לעבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה. גם אני מעולם לא מצאתי נחמה באלכוהול או בניקוטין או בכל סוג אחר של סם ממכר. הסם היחיד שלי היה זעקה ותפילה אליך… הפכתי להיות האישה הקטנה שרצה אחרי הילדים וביד השנייה אוחזת במגב ובסחבה, כמו שלימדו אותי לעשות בכל שנות נעוריי…״, זהו ציטוט מתוך הספר "תובנות" של מירב טגנש יצחק, אם לשניים ותושבת העיר נתניה, המוציאה בימים אלה את ספר ביכוריה. בראיון לנתניה און ליין היא מספרת על התהליך ועל התובנות שהיא העלתה על הכתב.
מה הביא אותך לכתוב ספר, בו הסיפור – מעבר לכך שהוא מבוסס על מקרה אמיתי – חושף אותך?
"עליתי לארץ בגיל שנתיים מאתיופיה. כבר מגיל קטן נחשבתי ל'מורדת', כי ראיתי דברים לא הוגנים כלפי נשים במשפחה וזה משהו שהאיר את עיניי. לא שתקתי. תמיד הערתי כשמשהו לא היה נראה לי. כשהתחתנתי הסבירו לי שאישה צריכה להיות במטבח, לקבל את הבעל בצורה מסוימת ועוד כל מיני דברים שהפריעו לי אישית. כמובן, שזה יצר בעיות בתוך הנישואים… כשרציתי להתגרש המשפחה שלי יצאה נגדי, כמובן שבסופו של דבר התגרשתי, אבל המשפחה נידתה אותי. הספר נכתב לאחר תקופה לא פשוטה שעברתי וממנה צמחתי. הוא מדבר על הקושי של ההורים בכל הנוגע לגירושין וההתערבות הבלתי פוסקת מצדם במהלך הנישואין. יש בי הרצון לפקוח את העיניים של ההורים, הם צריכים לדעת שהמציאות שאנו נמצאים בה כיום שונה מאד מפעם, ממה שהם מכירים. זה לא שווה את זה, להרחיק את הילד מהמשפחה רק בגלל דברים שנוגדים את ההשקפות שלהם", מספרת.
הספר מגולל את סיפורה של היימנוט (אמונה), בחורה צעירה, נשואה ואם לשניים הנלחמת על זכותה לצאת מנישואים שכשלו. את מאבקה היא מנהלת במסגרת משפחתית העוטפת ומחבקת את הגבר ומדכאת את האישה. מגיל צעיר שמה לב היימנוט ליחס שהאישה זוכה לו מצד הגברים במשפחתה, היא מתקוממת ונלחמת להיות שווה בין שווים בתוך מקום בו הגבר אומר את המילה האחרונה.
את מדברת על גורלן של נשים במשפחות מסוימות, תוך הבעת ביקורת על דרך חינוכן והעלאת שאלות רבות ומעוררות מחשבה על זוגיות, הורות ומעמדם של הגבר והאישה במשפחה.
"נכון, אני חושבת שבדרך כלל ההתערבות היא לצד הגבר, לרוב, גם מהניסיון שלי וגם מהרבה נשים שפגשתי בספרייה ושוחחתי עמן. הן קראו את הספר עוד לפני שבכלל יצא ואמרו לי שזה המצב. עם כמה שהחברה מתיימרת להיות נאורה ושוויונית… החברה מעודדת את זה".
איך המשפחה שלך הגיבה כשאמרת להם שכתבת ספר?
"קצת נלחצו, מן הסתם, זה לא פשוט ומאד מרתיע במיוחד כשהספר מבוסס על סיפור אמיתי. באים ומדברים על דברים שהיו, שלא בהכרח רוצים לדבר עליהם ולהעלות אותם לסדר היום אבל שוב, עברתי המון דברים לפני שכתבתי את הספר. הוא בא ממקום של לגעת בנערות, בבנות שנמצאות במבוי סתום שנראה שאי-אפשר לצאת ממנו. זה גם המקום שאני הכי פוחדת ממנו לגבי אותן בנות כי אני יודעת איך זה להרגיש שאין לאן לברוח או ללכת ואפשר להגיע למקומות מאד לא טובים, אפלים וחשוכים. אפשר ליפול לדיכאון בקלות רבה וגם לדבר הכי נורא שזה לפגוע בחיים שלך", אומרת.
אני אשאל בעדינות ובזהירות. האם את חושבת שבקרב בני הקהילה האתיופית, המצב חמור וקיצוני אף יותר?
"לא, אני באמת לא חושבת שזה קשור לקהילה. התייעצתי עם המון אנשים שהם לא מהקהילה ומסתבר שזה קשה בכל עדה ובכל בית. לאו דווקא אצלנו. ההתאקלמות היא יותר קשה בעדה האתיופית, לא אגיד שלא, אבל הקושי קיים בכל מצב. אני נמנעת מלהגיע למקומות האלה ומדברת על המקום האישי שלי מבלי לעשות הכללה".
איך את מסכמת את תהליך הכתיבה?
"בעצם העלאתם של הדברים על הכתב והבאתם לעיני הציבור אני מקווה להתחזק ולחזק אחרות הנמצאות בסיטואציה דומה. באתי לקרב בין הורים לילדים. נעזרתי הרבה באנשים טובים שפגשתי באמצע הדרך ומפה הבנתי שהישועה מגיעה דווקא מאנשים זרים ולא מאלה שאנו נוהגים לסמוך עליהם. אני מאמינה בחובתו של כל אדם להגשים את חלומו וחשה בעלת זכות על הגשמת חלומותיי שלי – להיות אם ולהוציא לאור את ספרי הראשון לאור".
השקת הספר "תובנות" מאת מירב טנגש יצחק תתקיים בבית הידידות, ביום ג' (15.03), ברחוב נחמה וינר, נתניה. את הספר ניתן לרכוש ברשת צומת ספרים.
, תושבת נתניה, המבקשת לסייע לנשים אחרות שהיו במצבה){kind=link}