טניס חופים: טום בקשי בא מאהבה

לפני תשעה חודשים הלך לעולמו יעקב בקשי ז"ל, שחקן טניס לשעבר וסבו של טום בקשי, שחקן טניס חופים בהווה, ומי שהציב לעצמו מטרה לפני כשנה: לקדם את ענף טניס החופים בעיר נתניה.

כמו כל נער בגילו, בערך לפני כחודשיים, החל טום לחשוב הדרך בה יחגוג את יום הולדתו ה-18. בעוד רבים מבני גילו בוחרים לחגוג את "הגיל החוקי" במסיבות אלכוהול, בנשפים ובחופשות בחו"ל, החליט טום שהוא רוצה לחגוג אחרת: לקיים תחרות טניס חופים נושאת פרסים לזכרו של סבו יעקב בקשי ז"ל.

מלבד קבלת עזרה מצד עיריית נתניה וסיוע מצידו של חבר המועצה יוסי דורון במתן האישורים הנדרשים לקיום אירוע ספורט מסוג זה בחוף פולג, הפיק טום את האירוע מתחילתו ועד סופו. יחד עם אביו דרור השיגו השניים את המימון הנדרש. תום, שבחלומותיו הוורודים ביותר האמין שיגיעו כמאה טניסאים לקחת חלק, לא האמין כשגילה שמעל 500 שחקני טניס, גם חופים וגם קלאסי, הגיעו לתחרות – יחד עם מאות נוספים שהגיעו לצפות ולחוות. בראיון לנתניה און ליין מודה טום, שגם הוא לא ציפה למסיבת יום הולדת מוצלחת כזו. בראיון לספורט נתניה און ליין מספר טום על הרעיון עצמו שקרם עור וגידים ומשך מאות לחוף פולג. אגב, בכתבה בחרנו להשתמש בשם טום, כי כך מכירים אותו כולם.

איך נער בן 18 מחליט לחגוג את יום הולדתו בתחרות טניס חופים, אותה הוא יוזם ומקים מאפס, ולא במסיבה עם מוסיקה ואלכוהול?
"לקחתי קשה את המוות של סב, יעקב בקשי ז"ל. לרגע לא ראיתי את עצמי חוגג במסיבה עם מוסיקה ואלכוהול. עוד לפני שעלה לי הרעיון של התחרות לזכרו, חשבתי לטוס ביום הולדת למקום שאני וסבא אהבנו לטוס יחד ולהתבודד. רציתי שקט. מאותו רגע שסבא נפטר, חשבתי על איך הדרך בה אוכל להנציח אותו. יום אחד, תוך כדי מחשבות, עלה הרעיון של התחרות. סבא מאוד תמך בי בכל הקשור לטניס חופים. הוא עצמו היה שחקן טניס קלאסי – כך שהכל התחבר לי יחד".

איך מרימים תחרות, בענף פחות מוכר יחסית, מבחינת מגרשים, ציוד אישורים ועד הבאת בכירי טניסאי ישראל – בהם אנדי רם?
"כאשר סיפרתי לאבא שלי על הרעיון, הוא מאוד שמח ותמך. כמובן שאבא עזר לי בכל מה שצריך. פניתי לאינספור אנשים עד שהגעתי לחבר המועצה יוסי דורון ולחברת ועד רמת פולג טלי מולנר, שבלעדיהם אני לא חושב שהייתי מצליח. מבחינה כלכלית אבא שלי היה זה שספג את העלויות, כולל מימון הפרסים, אבל יוסי וטלי סייעו המון עם הפנייה לאנשים הרלוונטיים ולקבלת האישורים לקיום התחרות. שבעה ימים לפני התחרות לא ידענו אם היא תתקיים ואפילו שקלנו לבטל מספר פעמים, אבל תמיד – בסוף – קיבלנו את החיזוק הנדרש". .

מלבד אישורים ורצון טוב, מי עזר בבניית התשתית לתחרות ואיך הצלחת לגרום למעל 500 שחקני טניס מובילים להגיע?
"אני, יחד עם אבא שלי ועוד כמה חברים טובים שנרתמו לעזור, עבדנו ימים כלילות כדי שהדבר הזה יצליח. את המגרשים בחוף הים בנינו, החברים שלי ואני, בבוקר התחרות. קנינו ציוד, דאגנו לצלם, לפרסים ולכל מה שצריך. הרמנו טלפונים לשחקנים אותם אני מכיר מהענף, כולל לאנדי רם שהוא קרוב משפחה רחוק שלי. סיפרנו להם על התחרות. טלי מולנר היקרה עזרה לי גם בזה ופרסמה את דבר התחרות בכל פלטפורמה חברתית אשר עמדה לרשותה. נראה שהיה לה חשוב לא פחות ממני שזה יצליח".

עכשיו, אחרי שהתחרות הסתיימה, איך אתה מסכם אותה? זה הצליח?
"בחלומות הכי ורודים שלי לא תיארתי לעצמי שיגיעו כל-כך הרבה אנשים ואושיות טניס מוכרות כמו אלה שהגיעו. בכל זאת, מבלי לתכנן, יצא שהתחרות לזכרו של סבא שלי הייתה הגדולה ביותר שנעשתה אי-פעם בארץ בענף טניס חופים. היה מדהים ומטורף והדבר היחיד שאני חולם עליו מרגע שהסתיימה התחרות, הוא לנצל את הבמה שקיבל ענף טניס חופים בזכות התחרות, ולהצליח ולקדם אותו כמה שיותר. דבר נוסף הוא באמת לשחזר את התחרות שנערכה בשבת, בכל שנה ובאותו קונספט, כי בעיר עם חופים כמו נתניה – אין שום סיבה שטניס חופים לא יהפוך לאחד מענפי הספורט הבולטים בה".