יוסי ברג ושותפו לדרך עודד גרף מציגים: מחול מטורף

הזוגיות המקצועית והיצירה המשותפת של צמד הכוריאוגרפים, יוסי ברג ועודד גרף, התחילה לפני כעשור – אחרי קריירה ענפה של כל אחד מהם. גם כשהפכו לבני זוג בחיים האישיים, עדיין שמרו, לפחות בהתחלה, על מסלולים מקבילים – אלא שאז החליטו להתאחד גם בהיבט המקצועי. במהלך השנים יצר צמד הכוריאוגרפים המוביל רפרטואר מרשים המתאפיין בייחודיות חסרת פשרות שהביאה אותם לקדמת סצנת המחול הישראלי ובאופן טבעי גם בגזרת המחול הבינלאומית.

אתם מגיעים לנתניה, במוצ"ש, לבוסתן, עם המופע החדש שלכם, ומיד לאחר מכן תופיעו בבלגרד ובניו יורק
יוסי ברג: "אכן, ומבחינתנו אין דבר טבעי מזה. מדובר במופע החדש, Come Jump With Me, שזה המופע שיצרנו יחד כחלק מחגיגה פרטית שלנו לציון עשר שנות פעילות משותפת כלהקה. אנחנו יוצרים יחד מאז שנת 2006. עם היצירה הזו הספקנו להופיע גם בחו"ל וגם ברחבי הארץ, כאשר היעדים הבאים אחרי נתניה וישראל הם בלגראד וניו יורק. היצירה החדשה שיצרנו היא בעצם דואט המתקיים ביני לבין אוליביה. דואט המדבר על הקשר שלנו עם המקום בו אנחנו חיים – ישראל".

עודד גרף: "העבודה בארץ הביאה איתה הרבה מטענים חיוביים ושליליים. בעצם, יש בעבודה כל מיני שאלות המתעסקות בזהות אישית ובזהות קולקטיבית כחברה. העבודה על המופע היא סוג של דיאלוג עם המקום בו אנחנו חיים, שכולל בתוכו קשת רחבה של רגשות – חלקם טעונים ומורכבים וחלקם טהורים ומושתתים על אהבה".

כחלק מעבודתכם חייתם ויצרתם הרבה בחו"ל. כשחזרתם, נחתתם בדיוק בגל הטרור האחרון. האם זה נכון לומר, שהתותחים רועמים המוזות שותקות?
יוסי ברג: "אכן, באותה תקופה יצרנו בעיקר בחו"ל. כאשר חזרנו ליצור בארץ, זה היה בגל הטרור האחרון. יצא שכמעט כל בוקר שהגענו לסטודיו, נחשפנו כמו כל הישראלים לדיווחים חדשותיים כואבים. וכמו כל הישראלים, דיברנו לא מעט על פתיחת היום המזעזעת הזו, על המצב הביטחוני, וגם על השאלה איך והאם ניתן לעשות אמנות".

עודד: "פעמים רבות שאלנו את עצמנו מה כוחה של עשיית אמנות, שברקע קורים דברים מזעזעים והגענו לתשובה שעל הבמה אנחנו מביאים דברים הרבה יותר רחבים ולא מתמקדים דווקא בפוליטיקה המקומית שלנו – אלא נותנים לכל אחד לפרש ולקחת את היצירה שלנו לכיוון שלו. הבמה נותנת ביטוי להרבה חשיבה ודמיון. זה הכוח של היצירה – אז המוזות לאו דווקא שותקות".

אפרופו ביטוי בכלל וחופש ביטוי בפרט, אתם כאמנים מוצאים את עצמכם אומרים ונוגעים בנושאים רגישים, מבקשים להעביר מסרים ביקורתיים על מצב אקטואלי?
עודד גרף: "בוודאי, אני חושב שזו מהותה של האמנות: להציע איזשהו סוג של זווית הסתכלות חדשה, אלטרנטיבה למציאות, נקודות מבט חדשות ולאפשר לקהל להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת.
יוסי ברג: "גם אנחנו כיוצרים מבטאים צדדים שמן הסתם הרבה יותר קשה לנו לבטא בחיי היום יום, או בחברה. חוץ מזה, שאם אני מסתכל מנקודת מבט של צופה בקהל, לא הייתי רוצה ללכת למופע מחול ולראות השתקפות לשגרה היומית שלי, של החיים הרגילים. כן הייתי רוצה לראות משהו אחר, להיכנס לתוך עולם שהוא אפילו סוג של פנטזיה וזה מה שעושה את המופע למעניין יותר".

בעידן בו אנו חיים, נדמה שהאמנות בכלל והמחול בפרט פחות מושכים את הדור הצעיר. אמנות טהורה או פופולריות?
יוסי ברג: "שאלת הרלוונטיות של אמנות ומחול היא שאלה ששבה ועולה כל הזמן, גם בתחום שלנו. איך להנגיש את התחום ויש כאלה שאף משתמשים במילה למסחר את התחום. אני חושב שהגבול פה הוא דק ועדין, בין להישאר נאמן לדברים המעניינים אותך ולתשוקות שלך. כל אמן יוצר מתלבט בין מתן ביטוי עמוק ולקוות שהדבר הזה מעניין מספיק כדי למשוך עוד אנשים, לבין לנסות לרצות או לקלוע לטעם מאוד רחב ובעקבות זאת לזכות בהערכה או הצלחה".

עודד גרף: "נראה לי שגם למדנו לקבל את המציאות. אולי בגלל שאנחנו מופיעים הרבה בעולם, מרגיש לנו כאילו המחול זוכה להרבה חשיפה, אבל שוב, אם מסתכלים מבחינה ארצית או משווים לתחומי אמנות שונים, אז החשיפה היא מזערית. כן עולות לפעמים השאלות אולי צריך לעשות משהו שימכור יותר, אבל בסופו של דבר זו שליחות ואמונה חזקה במה שאנחנו עושים".

מדוע לטעמכם הדור הצעיר פחות מתעניין באמנות מורכבת עם מסרים ומעדיף את המיינסטרים והזמין?
עודד גרף: "אני חושב שחלק מזה קשור לתהליכים שקורים בעולם, כמו השתלטות הטכנולוגיה על חיינו. יתכן גם שזה נובע בגלל שיש יותר מידי שפע ואין אפשרות להתרכז במשהו אחד. מה שבטוח, אני לא חושב שיש משהו ספציפי שניתן להצביע עליו. זה הכל ספקולציות".

אחרי כל כך הרבה שנות עשייה בין לבד ובין יחד, מה החלום שלכם היום?
יוסי ברג: "אני חושב שהחלום שלי הוא להצליח ולאתגר את עצמי בצורה חדשה כל פעם מחדש".

עודד גרף: "החלום שלי הוא בעצם שלושה מילים: תשוקה, השראה ואפשרות – שהתשוקה תבער ההשראה תמשיך והאפשרויות יגיעו".

כתבות נוספות העשויות לעניין אתכם:

מור פולנוהר לא עוצרת

ליאור תבורי נולד לרקוד