יעל הרציקוביץ מציגה: הפרויקט שלה

בתקופה הקצרה בה שימשה יעל הרציקוביץ' כמנהלת השיווק של מכבי נתניה, היא הספיקה לעשות הרבה. בריאיון לשבועון נתניה און ליין – נתניה, רגע לפני שהיא מסיימת את תפקידה בסוף החודש הקרוב, היא מספרת על הקשר המיוחד שנרקם בינה לבין קבוצת היהלומים המקומית ועל הפרויקט הקטן של לימור עמוס ושלה, שהותיר חותם ארצי. וחשוב מזה, קרב עוד יותר בין שחקני הקבוצה, האוהדים ואוכלוסייה ענקית.

למכבי נתניה הגעת לפני כשלושה חודשים אחרי ארבע שנים בענף הכדורסל, מה הקשר שלך לנתניה העיר ולענף הכדורגל?
"ברשותך אתחיל בהתייחסות לענף הכדורגל, שהוא רובד אחד קטן המתחבר למושג הגדול ספורט ואליו אני מאוד קשורה. באופן אישי אני עוסקת בספורט – בקראטה ובאגרוף תאילנדי כמתאגרפת פעילה. אני אוהבת ספורט בכל רמ"ח איברי. אני אוהבת לצפות בערוצי הספורט: אולימפיאדה, כדורסל ולאחרונה אני מגלה גם את הכדורגל. לגבי העיר נתניה, קשר ישיר אין לי. אני גרה בקריית אונו. ההגעה שלי למכבי נתניה הייתה מקרית ולא מתוכננת, אבל מהרגע הראשון נוצר קשר מאוד חזק ביני לבין אנשי הקבוצה. זה בהחלט משהו שאני הולכת לשמר".

עד כמה אפשר להיקשר למקום עבודה בשלושה חודשים?
"תתפלאי, אפשר ומאוד. אני הגעתי למועדון של נתניה אחרי ארבע שנים עתירות בסיפוקים באילת. הגעתי לכדורגל אחרי שארבע שנים עסקתי בכדורסל. הכל היה שונה ביחס למה שאני רגילה, אבל זה היה שוני טוב. שוני שעודד עשייה מצדי וזה כיף גדול, כי אני אדם של עשייה. מכבי נתניה היא כולה לב. זה מתחיל מהבעלים, המאמנים, אנשי הצוות המקצועי והשחקנים. זה מדהים. כולם שם עושים יותר ממה שהם מחויבים לעשות בחוזה. יתרה מזאת, החוזה מבחינתם רחוק מלהיות דף עם שורות של מלל. החוזה האמיתי שלהם, שזה הערך המוסף החשוב ביותר, הוא קידום הקבוצה וטובת הקבוצה שזה רחוק מלהיות מובן מאליו בענף שהרבה ממנו נופל וקם על כסף".

בשלושת החודשים פעלת לחזק את הקשר בין שחקני הקבוצה לבין אוהדים ותושבים. למה?
"לגישתי, מכבי נתניה היא סמל. היא גורם מאחד. מורשת קבלות השבת, שזה משהו שאני כולי תקווה שישמרו גם אחרי שאעזוב, היא דוגמא לכך. אחת לחודש, בין שישה לשמונה שחקנים של הקבוצה יחד עם המאמן ומאמן קבוצת הנוער, מבקרים בשכונה בעיר. במפגש עצמו, שהוא בעל אופי חברתי, קהילתי וספורטיבי, מתקיים אימון המשותף לשחקנים ולילדי השכונה. עד כה הספקנו לבקר בשכונת סלע ובשכונת קריית השרון. החיבור הזה, בין השחקנים והמאמנים לילדים ולהוריהם, עשו רק טוב. פרויקט נוסף אשר זכה לבאז מטורף הוא: "תעביר את זה הלאה, בשפת הסימנים" אותו עשיתי יד ביד עם לירון עמוס המדהימה שהגתה את הרעיון".

איך נולד הרעיון לצלם קליפ בשפת הסימנים ועד כמה היה צריך לשכנע את אנשי המועדון להוציאו לפועל?
"לירון עמוס היא זו שבאה אלי עם ההצעה – אחרי שראתה לא מעט ידוענים המשתפים פעולה עם העניין במתכונת יחידנית או יותר מצומצמת. כמובן שאני מאוד התלהבתי, אבל היה לי ברור שמדובר בהפקה של ממש. בכל זאת מדובר בהרבה אנשים. לא זכור לי שהייתי צריכה לשכנע, כי כולם הסכימו עם החשיבות והבינו את המטרה – אבל לוח הזמנים היה הגורם לכמה גבות שהורמו. תחילה הציעו מנהלי הקבוצה לעשות את זה אחר אימון. אני התנגדתי, כי היה לי חשוב שהשחקנים יהיו ערניים ונקיים ושזה יעשה כמו שצריך. כך היה. הסבלנות שהפגינה לירון יחד עם הרצון לשתף פעולה מצד השחקנים והמאמנים, גרמו לפרויקט הזה להפוך לחוויה אמיתית. כולם צחקו עם כולם, אחד עזר לשני ללמוד את התנועות וזאת היה חוויה אדירה ומרגשת לצורך מטרה נעלה. התוצאה הסופית הייתה כל-כך טובה, שהפכה מהר מאוד לוויראלית ברשת ואף שודרה במהדורות חדשותיות ובתכניות בערוץ 2. אני מאמינה, שכשעושים טוב, מקבלים טוב וזה בדיוק המקרה".

בסוף החודש את מסיימת את תפקידך במועדון, מוקדם ממה שציפית. יש לך תכניות הלאה?
"הקדנציה שלי בנתניה הייתה קצרה משחשבתי, אבל אני חושבת שהספקתי המון. כמובן, שיש עוד לא מעט פרויקטים ורעיונות שאני מתכוונת להציע ואפילו לעזור בביצועם – גם אחרי שאסיים באופן רשמי את תפקידי. המועדון הזה נכנס לי ללב ואני חושבת שהאנשים בו מדהימים – מבעלי הקבוצה ועד אחרון השחקנים. לגבי התכניות שלי הלאה, האמת שעוד אין לי כאלה. אני מאמינה שאנוח קצת ואחשוב עם עצמי על התחנה הבאה, אין לחץ".