המייל האדום
הכדורסלן ירון גמליאל חלם כל חייו לשחק כדורסל בליגות הגבוהות, אלא שהוא, כמו כדורסלנים צעירים רבים, הבין מהר מאוד שבישראל כמעט בלתי אפשרי להתפרנס כספורטאי. במקביל לקריירת המשחק פתח גמליאל את מסעדת "חמצה" בכפר יונה ונכנס כשותף באחד הברים המצליחים יותר באזור השרון.
לפני כחצי שנה, בעקבות פציעה ברגלו, מצא עצמו גמליאל מחוץ לפרקט. כעת, רגע לפני שהוא חוזר להתאמן, הוא מתכוון להגיע למגרש עם מסקנות בוגרות שלא היו שם קודם. בריאיון לנתניה און ליין מדבר גמליאל על החלום, המטרות בעתיד וגם על התשובה שייתן במידה ותגיע הצעה מהליגה הבכירה.
איך בעצם הגעת לענף הכדורסל?
"נחשפתי לכדורסל בעקבות אחי הגדול אוהד, שנהג לקחת אותי לצפות במשחקים יחד איתו. נדבקתי בחיידק מהר מאוד. אחי שיחק כדורסל בעצמו עד לפני כמה שנים. בהתחלה נרשמתי לקבוצת הכדורסל בכפר יונה. שיחקתי שם במשך כמה עונות וגם הגענו להישגים טובים. לאחר מכן, החלטתי לנסות קבוצה בנתניה. זה היה סוג של ניסיון שלא החזיק מעמד הרבה זמן – אז חזרתי שוב לכפר יונה – עד שנפצעתי ונאלצתי לעצור כדי לטפל בעצמי".
פציעות ספורט הן חלק בלתי נפרד מההליך. איך מתמודדים עם השבתה והחלמה ארוכה?
"אני לא חושב שיש ספורטאי, שמקבל באהבה פציעה מכל סוג שהיא. כמובן, שזה לגמרי מוריד את האוויר – במיוחד בגלל שרציתי להתקדם והרגשתי שעליתי על הגל הנכון מבחינתי. הפציעה קטעה לי את הרצף. בזמן הפציעה, בעיקר, הגעתי למסקנה שלהתפרנס מכדורסל אני לא יכול, וכנראה שכבר לא אצליח להיות שחקן כדורסל ברמות הכי גבוהות אליהן כיוונתי בתחילת דרכי. התחלתי לחשוב על לבסס את עתידי ופתחתי יחד עם עוד שותף את מסעדת החומוס "חמצה" בכפר יונה ולאחרונה גם נכנסתי שותף באיניגו מונטויה".
מה הקשר בין כדורסל לחיי לילה. זה לא סותר קצת וגורם להתנגשות בין שני סוגים של אורח חיים?
"אפשר להסתכל על זה כשני דברים הסותרים זה את זה, אבל אל תשכחי שבמהלך שירותי הצבאי התפרנסתי מעבודה כברמן בברים השונים. תמיד, איכשהו, שילבתי את הכדורסל עם עבודה אחרת – אחרת לא הייתי יכול להתקיים. כאשר הבנתי, שעם כל האהבה שלי לכדורסל, זה לא ענף שאצליח להתפרנס ממנו, חשבתי על עוד דברים שאני אוהב. הכניסה שלי כשותף בבר לא הגיעה ביום אחד. עבדתי שנים רבות עם האיניגו – כמי שמפיק מסיבות חוץ גדולות. אז החלטתי לקחת את זה צעד קדימה, לברר מי נגד מי ובסופו של דבר להיכנס שותף".
אתה בסך הכל בן 26 והספקת לא מעט. האם ישנם דברים שהיית עושה אחרת?
"זה נכון שמבחינת הגיל אני מאוד צעיר, אבל ההספק שלי נובע מזה שהמציאות סייעה לי להתבגר מהר יותר. לגבי השאלה אם הייתי עושה דברים אחרת, זו שאלה מצוינת שמעולם לא שאלתי את עצמי. אני אישית חושב שלא, כי גם מהבחירות השגויות שלי למדתי והתחשלתי. בשורה תחתונה אני חושב שיהיה נכון לומר, שתמיד עשיתי את מה שאני רוצה ואוהב וזה הכי חשוב בעיני".
אם היית מקבל בזמן הקרוב הצעה מאחת הליגות הבכירות, האם היית מוותר על הכל?
"אני באמת לא יודע. אני חושב, שאם ההצעה תהיה ממש מפתה, אז אנסה לגשש עם שותפיי בבר. אם הם ישחררו אותי, אז כמובן שאקח את ההצעה בשתי ידיים, כי זה בהחלט חלום שלי. אני מאמין, שכאשר מגיעה הצעה המאפשרת להגשים חלום, לא מוותרים עליה כל-כך מהר, אך גם שוקלים את היתרונות והחסרונות".
איפה אתה רואה את עצמך בגיל 30?
"שאיפות לא חסר – בוודאי לא בפן המקצועי: להיות שחקן פעיל בגיל 30 ולחתום בקבוצה מקצועית – גם אם לא ברמה הגבוהה ביותר הן חלק מהשאיפות. מבחינת הבר אין לי ספק, שגם בעוד ארבע שנים אהיה עדיין חלק ממשפחת האניגו. לגבי המסעדה שלי, הייתי רוצה שבגיל 30 כבר יהיו עוד כמה סניפים של "חמצה" פזורים ברחבי הארץ. זהו נראה לי. בפן האישי אני אשמח להיות בזוגיות רצינית ויציבה. לא יודע אם להתחתן כבר בגיל 30, כי בכל זאת זה יחסית צעיר, אבל כן להיות בכיוון".
