ישראל זביטי בראיון מלב אל לב

לאורך שנים הוא נחשב לאחד הכישרונות הגדולים יותר שיצאו מנתניה. גם ההצלחה הגיעה די מהר: קצת לפני שמלאו לו 17 הוא כבר שיחק בבוגרים. אולם, להצלחה בגיל צעיר מדי, לעתים, יש חסרונות: האגו המנופח המונע ממך לחשוב בהיגיון, התחושה של "מגיע לי הכל" וחוסר פשרה משווע בכל הקשור למעבר לקבוצות אחרות. היום, במבט לאחור, זביטי מודה בראיון לנתניה און ליין – ksn שאם היה מי ש"ינער" אותו באותה תקופה הוא היה מגיע הרבה יותר רחוק.

 לפני ארבע שנים פרשת מהכדורגל כשחקן פעיל, מה אתה עושה היום?

"הכדורגל ממשיך להיות חלק גדול מהחיים שלי, רק שהיום הוא בתפקיד שונה. בבקרים אני מאמן כושר בהולמס פלייס ובשעות אחר הצהריים אני מאמן הכושר של מחלקת הנוער בית"ר טוברוק ועוזר המאמן גיל פישל. במקביל אני לומד לקראת קבלת תעודת מאמן מטעם ההתאחדות. היעד הבא שלי זה להיות מאמן".

 האם חשבת שזה מה שתעשה כשתפרוש מהכדורגל?

ממש לא, בדיוק להיפך. אחרי שפרשתי לא רציתי אפילו לשמוע על לאמן, אבל אני מאמין שמי שמתעסק בכדורגל אוהב את זה ולא מתנתק בקלות. העבודה עם הנוער  ממלאת אותי בסיפוק אדיר. מה גם שיש לי המון לתרום להם, כי לא מזמן הייתי במקום שהם נמצאים בו היום. קל לי יותר להזדהות איתם, לזהות בעיות ולפתור אותן כי אני בא משם".

 אם היית יכול להחזיר את הגלגל אחורה, מה היית משנה?

"את ההתנהלות שלי, זה בעיקר מה שהייתי משנה. בגיל מסוים לא ידעתי להתמודד עם אכזבות, עם כישלון ובכלל להכיל את מה שקורה לי. תמיד הסתכלתי על מה שקורה לי עכשיו ועל הקבוצה שבה אני מעוניין לשחק. לא הייתה לי מספיק סבלנות. לא ידעתי להסתכל כמה צעדים קדימה. אני חושב שהייתה חסרה לי היד המכוונת, שתגרום לי לראות את הדברים נכון ותזעזע אותי שצריך. היום, בניגוד למה שהיה בתקופה שלי, יש צוות מקצועי שלם מאחורי השחקנים שתפקידו, בין היתר, לעזור להם להתמודד עם מצבים שונים ולייעץ להם לפעול נכון. היה בי את הרעב להתפתח יותר כשחקן ומן הסתם להרוויח יותר כסף. המחשבה הזו גרמה לי לעזוב את מכבי נתניה בגיל 27 שנחשב מאוחר. במבט אחורה, הייתי צריך להישאר בנתניה או לעבור בגיל צעיר יותר".

 מחלקות הנוער בארץ מגיעות ללא מעט הישגים ונראה כי יש לא מעט כישרון בשחקנים בארץ. ואולם, רבים מהשחקנים שכיכבו בצעירותם, מתקשים למצוא עצמם בבוגרים.

 איך אתה מסביר את הירידה באיכות השחקנים במעבר מהנוער לבוגרים?

"יש הרבה משקל לצבא פה בארץ. שחקנים רבים לא תמיד יכולים ומצליחים לתמרן בין הצבא לכדורגל וזה הרבה פעמים פוגע – מה גם שבאירופה יש דבר הנקרא קבוצת מילואים: זו עוד תחנה שעוברים לפני ההגעה לבוגרים. עוד נקודת סינון. ניסו לעשות בארץ משהו דומה וזה לא ממש צלח. יש לא מעט שחקנים טובים פה בארץ. גם התנאים היום השתפרו פלאים. אני לא יודע להצביע מה בדיוק גורם לזה, אבל אני יכול לשער שזה הצבא, עניין קבוצת המילואים וגם הקושי להתמודד עם שינויים ולחצים גדולים".

 מה דעתך על המצב של מכבי נתניה היום?

"אני בטוח שנתניה תישאר בליגת העל. אני אפילו מאמין ומקווה שהקבוצה תסיים בפלייאוף העליון. השינוי שמכבי נתניה עשתה בעמדת המאמן הוא מצוין. התוצאות מדברות בעד עצמן. רוני לוי הוא אחד המאמנים הטובים שיש היום בארץ, למרות שגם יוסי מזרחי היה מאמן טוב. הבעיות בהנהלת הקבוצה והבעיות הכלכליות של נתניה, לצד אי קבלת המשכורות, השפיעו על השחקנים ועל תפקודם על המגרש. אי אפשר להאשים אותם, כי אם אתה לא מביא כסף הביתה, זו בעיה. "החכמים" אומרים שצריך לנתק את הבעיות כשעולים למגרש, אבל בפועל זה לא באמת אפשרי. נתניה עצרה את כדור השלג אליו נקלעה בזמן. זה המזל שלה".

 אחת הבעיות המרכזיות באימוני נוער מתחילה ונגמרת בהורים, שלעיתם שוכחים שמאמנים הם לא. עד כמה הבעיה מטרידה?

"ההורים של היום חושבים שלהתערב גם כשהם לא אמורים, עושה אותם לטובים יותר. ברור שזו חשיבה מוטעית, אבל כאבא לשתי בנות אני מבין אותם ויודע מאיפה זה נובע. לצערי, התופעה הזו הגיעה גם למגרשים ואין יותר מדי מה לעשות בנידון. אנחנו מזכירים לאותם הורים, אבל בעיקר לשחקנים, שהם פה כי הם סומכים על שיקול הדעת שלנו, הידע שיש לנו והמקצועיות. שהם צריכים לתת לנו לעשות את העבודה שלנו. כל שחקן יודע היטב אם הוא משקיע מספיק ומה מגיע לו. הכי חשוב במקצוע הזה ובכלל בחיים זה להיות כנה עם עצמך ופחות לחפש אשמים".

 מה אוכל לאחל לך?

"היום, ברוך ה', אני נמצא במקום שלם: יש לי משפחה  תומכת, אישה טובה ושתי בנות מדהימות. טוב לי ואני אוהב את העבודה שלי. בפן המקצועי היעד הבא הוא באמת להיות מאמן".