יואל רזבוזוב מציג: לונדון כבר לא תחכה לו

לפני שבע שנים, במהלך משחקי האולימפיאדה של אתונה 2004, התמקדו המצלמות בספורטאי ישראלי צעיר, שבטעות קטנה אבל גדולה, איבד את הסיכוי למדליה. יואל רזבוזוב, אז ג'ודוקא צעיר ומבטיח, פספס את ההתמודדות על המדליה בגלל טעות גורלית וחשב לעצמו, לא נורא יהיו עוד הזדמנויות.

האולימפיאדה עבור יואל היא סיפור עצוב. גם בפעם הבאה, בשנת 2008, היה פספוס כשרגע לפני בייג'ינג הוא נפצע ושוב פספס את הצ'אנס. ועכשיו, רגע לפני לונדון 2012 הכריעה אותו פציעה נוספת, שהפעם אותתה לספורטאי הנפלא: הגיע הזמן לפרוש.

 ביום שני, בשעה 11:00 בדיוק, הודיע רזבוזוב במסיבת עיתונאים מרגשת: "אחרי 14 שנים של התמודדות יומיומית בענף אישי קשה ומאתגר, החלטתי לתלות את חליפת הג'ודו. לא האמנתי שאגיד את המילים האלה והכנתי את עצמי לנאום הזה, אבל כשזה מגיע, זה קשה ומרגש מאוד". יואל רזבוזוב, בן 31 וסגן אלוף אירופה בעברו, נחשב לאחד הבולטים בתחום – גם אם מתעלמים ממזל הביש בשתי האולימפיאדות האחרונות. "לזכות פעמיים בתואר סגן אלוף אירופה זה הישג שאף אחד לא עשה", סיפר לנתניה און ליין חברו של רזבוזוב, המדליסט האולימפי אריק זאבי.

יואל רזבוזוב רשם במהלך הקריירה הארוכה שלו אין-ספור הישגים: פעמיים סגן אלוף אירופה בשנים 2004 וכן 2005, פעמיים מדליית זהב בגביע העולם ושלוש פעמיים מדליית כסף בגביע העולם. הוא שימש כקפטן נבחרת הג'ודו של ישראל בין השנים 2005-2011 ונחשב לנציג הספורטאים ברשויות הספורט. נתניה און ליין ליווה את רזבוזוב בשנים האחרונות בשני כובעיו: הכובע הספורטיבי בניסיונותיו לחזור לזירה מהפציעות הקשות ובכובע הציבורי, כחבר מועצה ומחזיק תיק הספורט, תפקיד אותו הוא מבצע כנבחר ציבור בהתנדבות.

 אז מה יואל, הגיע הרגע?

"כן, זה קשה וכואב, אבל אין ברירה. לכל דבר טוב יש גם סוף. עבורי הסוף של ההתמודדות בזירה, הוא כמובן התחלה של דברים חדשים".

 ניתן לומר שרעייתך ובתך שמחו על השינוי הצפוי?

"כל הזמן אמרתי לאשתי, שיבוא יום וההשקעה תשתלם. עכשיו הגיע היום,ואני יודע שמעתה אעשה לביתי ולמען העתיד של משפחתי. זה לא קל להיות עם ספורטאי, שמקדיש את רוב זמנו למען הקריירה ועכשיו הגיע זמן לפצות".

 במהלך מסיבת העיתונאים דמעה אירה, רעייתו של יואל. לא קל היה גם לה. במהלך השנים האחרונות ליוותה את בעלה ושימשה לו עוגן, בשעה שהתאמן במשך שעות ארוכות ביום וכשנסע לימים ארוכים במסגרת התחרויות. היא העדיפה שלא להתראיין.

 יואל רזבוזוב, עד כמה קבלת ההחלטה הייתה קשה מבחינתך?

"המוטיבציה והרגש אמרו לי להמשיך להיאבק ואולי להגיע ללונדון, אבל הגוף הכריע בסופו של דבר. כל שנותר לי הוא להתנצל בפני הקרובים אליי, שחשבו, האמינו והקריבו רבות כדי שאני אהיה שם".

 מה עושים מחר בבוקר?

"האמת שאני לא יודע. במשך שנים רבות אני רגיל לקום מוקדם בוקר ולהגיע לאולם הספורט במכון וינגייט לאימונים. אחר כך הולכים לאכול משהו ואז שוב אימון. לפעמים יש טיפולים בפציעות מה שקרה לי הרבה, לצערי, בשנים האחרונות. עכשיו הכול חדש. יהיה בסדר. אני אעסוק, כמובן, בתפקידי כמחזיק תיק הספורט למען קידום הספורט בעיר נתניה ועל הפרק יש לי פרויקטים עסקיים".

בקרב הציבור והתקשורת אתה נחשב לאהוד מאוד. גם כשנכשלת לא הייתה ביקורת כלפיך. מה ההסבר שלך לכך?

רזבוזוב צוחק: "לא יודע? אולי הפנים שלי ואולי סתם, כי כולם רצו לתפוס מישהו לאהוב. אפילו רון קופמן שידוע כאחד שקוטל את כולם, תמיד כשהגיעו לשם שלי, הוא היה מפרגן. הלוואי וכך יהיה כל החיים ובכל התחומים".

 הרגע ההוא באולימפיאדה, כשפספסת את המדליה, עדיין כואב?

"כל הפסד כאב לי בקריירה, אבל תמיד אמרתי לעצמי את מה שלמדתי מצעירותי: אם אני נותן את הכל בקרב, אז סימן שעשיתי את מה שצריך. יש ניצחונות ויש גם אכזבות. העיקר זה לדעת שנתת את כולך ואת זה תמיד עשיתי. אולי זו גם הסיבה לפרגון הגדול שהיה כלפיי".

 בהיבט הפוליטי, כמחזיק תיק הספורט בנתניה, כעת יהיה לך יותר זמן לעשייה ציבורית?

"אני מאמין שכן. כשנבחרתי לתפקיד היה חשוב לי לקדם את ענפי הספורט ההישגי, כחלק מתפיסה כוללת לחינוך לספורט. אם תבחן את ההישגים, תראה שבענפים כשחייה, התעמלות אמנותית, טניס, טניס שולחן וכמובן ג'ודו, קיימת פריחה אמיתית. המטרה שלי היא להמשיך ולפתח ולקדם את הספורט בעיר".

רגע אחד שתזכור לעד מהתקופה שלך בג'ודו?

"כל דקת אימון, כל טורניר וכל קרב הם עבורי זיכרונות החקוקים לנצח".