לעלות על הגל

הם כמעט חיים בחוף ורואים בים בית שני. סטיב לוין וחן דנינו מהווים חלק בלתי נפרד מסצנת הגלישה בנתניה. שיחה עם שני גברים שמודים: האהבה האמיתית שלהם זה הים

 עם 14 קילומטרים של חופי ים ותנאים כמעט מושלמים לגלישת גלים, נחשבת נתניה למעוז וליצרנית גולשי הגלים הגדולה במדינה. לא רק בהיבט התחרותי, אלא ובעיקר באלפי הגברים והנשים הגולשים להנאתם. ירדתי לחוף קונטיקי ופגשתי שניים שהאהבה שלהם לים, לגלים ולגלשן היא דבר, שספק אם ניתן להסביר במילים.

חן דנינו, היום בן 29, גולש מגיל 16 ומודה שהגלישה עבורו היא בראש סדר העדיפויות. הוא משווה את הרומן שלו עם הים לאהבה אמיתית שאין לה מתחרה. הוא גולש להנאתו ולא ניסה אף פעם לגשת לפן התחרותי בענף. מבחינתו, זה כיף טהור, ניקוי ראש ורוגע. לעומת דנינו, סטיב לוין, תלמיד כיתה יא', העדיף לקחת את אהבתו לגלים צעד אחד קדימה: כיום הוא מדורג במקום הרביעי בארץ לנערים עד גיל 18. בראיון לקון השרון – ksn מנסים להסביר השניים את התחושות שגם אלף מילים לא יצליחו לתאר בשעה שהם על הגלשן.

תגדירו לי מהי גלישה עבורכם, במילה אחת

חן: "אני בוחר במילה 'הכל'. הגלישה אצלי היא באמת הכל והיא באה גם לפני הכל. אין ספק שגלישה היא תרפיה אמיתית, סיפוק מטורף ומקום מפלט".

סטיב: "אני בוחר במילה 'עולם'. הגלישה בשבילי היא עולם ומלואו, הנאה אדירה וגם דרך חיים, שבאיזשהו אופן שמרה עלי שלא אפול ואסטה מהמסלול. אין מאושרת מאמא שלי, שמצאתי בגלישה מעין מפלט".

מסתבר, שגלישת גלים, מעבר להיבט החברתי והספורטיבי, הוא אחד מענפי הספורט הנחשבים ליעילים יותר בטיפול בבעיות קשב וריכוז. "הייתי ילד בעייתי", מסביר סטיב: "אני מאמין, שאם לא הייתי נכנס לעולם הגלישה, הייתי מוצא עצמי במקום אחר לחלוטין. הגלישה סייעה לי ללמוד להיות מרוכז, סבלני וקשוב. התכונות האלה מסייעות לי גם בחיים". חן מחדד את הנקודה: "אומנם היום אני סטודנט לתואר שני, אבל מאז שני ילד אני סובל מקשב וריכוז. הגלישה שיפרה משמעותית את המצב: אני מרוכז יותר וקשוב יותר לעצמי".

עד כמה החופים בנתניה מתאימים לגלישת גלים?

סטיב: "אני גולש, לרוב, בחוף קונטיקי. לפעמים גם בפולג. החופים פה מעולים. הבעיה היחידה מבחינתי, שתמיד החוף עמוס – בין אם זה במתרחצים או גולשים. בשנתיים האחרונות כמות הגולשים בנתניה הכפילה עצמה ונהיה צפוף יותר. הייתי שמח אם בעירייה היו פותחים עוד חופים".

חן: "גם אני גולש בעיקר בחוף קונטיקי ובחוף פולג. לעיתים רחוקות, אני בחוף ארגמן ובנעורים. אופנועי הים הם בעיה מוכרת ומסוכנת איתה אנחנו מתמודדים, אבל בעיה אחרת שהיא מהותית אפילו יותר, היא עניין מי הביוב המוזרמים לים בכל סבב של גשם ראשון. מדובר בסיוט אמיתי עבורנו. ישנם גולשים שאושפזו עם דלקות קשות שנגרמו בגלל המים שזוהמו".

 עד כמה רחוק תלכו בשביל הגלישה?

חן: "גלישה, בניגוד לכדורגל או לכל ספורט אחר, היא דבר מותנה. אני תלוי בגלים, ולצערי אין כל יום גלים. אם אני יודע שיש גלים טובים, אז מן הסתם אוותר על יציאה עם חברים, כדי לישון מוקדם. אפילו יצא שביטלתי לא פעם משמרת בעבודה. אין מצב שאהיה בעבודה כשאני יודע שיש גלים טובים לגלישה".

סטיב: "אין ספק שאני עושה ויתורים ואמשיך לעשות לטובת הגלישה. אם זה לבטל יציאה עם חברים, או לא לראות את החברה שלי כי אני צריך לישון מוקדם. גם  יוצא לא פעם שאני לא רואה את המשפחה כי אני חוזר מאוחר מהים אחרי שגלשתי כל היום, גמור מעייפות וצריך לקום מוקדם כי גם למחרת אני גולש.הם מבינים את זה הם לא כועסים".

יצא לכם לטוס לחו"ל למטרות גלישה?

חן: "כן, יצא לי לטוס לכמה יעדים למטרת גלישה: סרי לנקה, פנמה, מקסיקו ועכשיו, עוד שבועיים, אני טס לגלוש בקוסטה ריקה. זה יקר בטירוף וכסטודנט זה לא פשוט בכלל – אבל אני לא מוותר. הגלים שיש בחו"ל הם חלום של כל גולש".

סטיב: "לצערי, עדיין לא. אני עדין תלמיד ואין לי תקציב לזה. גם ככה זה ספורט יקר, אז לשלב אותו עם טיסות לחו"ל זה קצת הרבה בשבילי כרגע".

 למה, בעצם, הגלישה היא ספורט יקר – הרי הים הוא בחינם

סטיב: "אמנם הים בחינם, אבל הביגוד והציוד לגלישה מסתכם באלפי שקלים וזו לא הוצאה חד פעמית. כי חליפות צריך לקנות אחת לכמה זמן ואת הגלשן, טוב ככל שיהיה, צריך להחליף אחת לשנתיים לפחות וזה בלי להכליל את ההוצאות השוטפות של תיקון גלשן. חוץ מזה, להשתתף בתחרויות עולה לנו כסף, שזה הזוי. לצערנו, אין מספיק ספונסרים לענף וכדי לקיים תחרויות צריך כסף. יוצא שאת הכסף לקיום התחרויות משלמים הגולשים והמתחרים עצמם. לנתניה יש לא מעט כישרונות בענף הגלישה ומן הראוי שמישהו ממקבלי ההחלטות ייקח את האחריות לידיים וישקיע קצת יותר".

חן: "אין ספק שזה עסק יקר, אבל נתניה יכולה להתנחם בעובדה שאלי רוקח הבעלים של חנות הביץ' האוס- המקדש של הגולשים בנתניה והסביבה, הוא גולש בעצמו שמודע ליוקר הציוד ולתלות של הגולשים בו. הוא דואג למחירים סבירים מאוד, הוא חבר".

האם ניתן בארץ להתפרנס מגלישה?

חן: "חשבתי על זה לא פעם ואפילו שימשתי מדריך גלישה במשך שנה לילדים בגילאי 5-16. זה היה כיף ונתן לי סיפוק אדיר, אבל הפסקתי בסופו של דבר כי הבנתי שאני לא רוצה לערבב ביזניס ופלז'ר. פחדתי שהעיסוק בגלישה כעבודה יגרום לי למצות את התחום והעדפתי שלא לקחת סיכון".

סטיב: אני כן עובד בתחום, אני מדריך בקייטנות גלישה וגם עובד בביץ' האוס כמוכר. חוץ מזה, כשאנחנו מארחים את התחרות פה בנתניה אני תמיד עוזר בהכנות, למרות שאני מתחרה בעצמי".