מאי אמאנו: על בלט והעיר הגדולה

בגיל 15 בלבד מאי אמאנו נחשבת לאחת ההבטחות הגדולות של הבלט הישראלי. רגע אחרי שזכתה יחד עם שתי חברותיה לאימונים בסטודיו של דנית בוקסבאום במלגת לימודי קיץ בניו יורק, היא מספרת בריאיון לעיתון נתניה און ליין על הדרך שעברה, ההפסקה היזומה שלקחה, ההכנות לאודישן הבינלאומי, מערבולת התחושות אחרי הזכייה, החששות מהנסיעה והפסגות אותן היא מסמנת. בין לבין, מלבד חמישה אימונים בשבוע בסטודיו של דנית, נוסעת מאי אמאנו בכל יום שלישי לסוזן דלל, שם היא לומדת רפרטואר ממורי להקת בת שבע – כחלק מתכנית המצוינות של הלהקה הישראלית הבינלאומית.

איך התחלת עם הבלט?
"תמיד אהבתי לרקוד וכמו ילדות רבות ביקשתי ללכת לחוג ריקוד וההורים רשמו אותי לבלט. משיעור לשיעור הבנתי שאני ממש אוהבת את הריקוד. בגיל מאוד צעיר היה לי ברור, שבזה אני רוצה להשקיע את כל כולי. בשלב מסוים עזבתי את הסטודיו בו למדתי בעצם מהתחלה, ומצאתי את עצמי עושה הפסקה יזומה מהבלט. למרות ההפסקה המשכתי לבצע בכל יום תרגילי חיזוק ואימנתי את עצמי – עד שמצאתי את הסטודיו של דנית. מאז אני שם, כי מבחינתי מצאתי את המקום שלי".

למה הרגשת שאת צריכה הפסקה ומדוע בסופו של דבר מצאת עצמך בסטודיו של דנית?
"בראש ובראשונה אני חושבת, שהייתה חסרה לי תחושת חיבור וזו אחת הסיבות להפסקה שכפיתי על עצמי. את תחושת החיבור מצאתי אצל דנית. מלבד המקצועיות המטורפת שהיא מביאה איתה, דנית תמיד מראה לנו אכפתיות ודאגה, דוחפת כל אחת מאתנו להצליח ולתת מעצמה הכל. היא כל הזמן בודקת לאן לשלוח אותנו ואיך לקדם את הקריירה של כל אחת מאתנו. זה חשוב יותר מהכל. הרגשתי שדנית מתאימה יותר לצורך שלי להתמקצע ולרצון שלי להתפתח עוד ועוד בתחום. בהפסקה שלקחתי חיפשתי את הטוב ביותר עבורי, עבור מה שאני חולמת והמשכתי הלאה".

במהלך שבוע שעבר עברת מבחן בינלאומי, המתקיים במספר גדול של מדינות במקביל, שבסופו מלגה ללימודי קיץ בניו-יורק. ספרי עליו
"מדובר באודישן עצום שהתקיים בשלושה מוקדים: תל אביב, חיפה ובאר שבע. אליו הגיעו אלפי ילדים להיבחן במטרה ברורה: זכייה במלגה לקורס קיץ יוקרתי המתקיים בניו יורק. כמובן שהאודישנים מחולקים לפי קבוצות גיל. אני השתייכתי לקבוצת 15 פלוס – שם נתבקשנו להכין ולהציג קטע ריקוד לשופטים, שבחנו בין היתר יציבות ועמידה. הקורס המדובר מתקיים שישה שבועות לכל היותר – כאשר כל אחד ממקבלי המלגה רשאי לבחור לכמה זמן הוא נרשם".

לכמה זמן את מגיעה?
"אני נרשמתי לשבועיים גם בשל העובדה שהימים שם מאוד ארוכים ומתאמנים מבוקר עד ערב, אבל גם בגלל ההיבט התקציבי. מדובר בלא מעט כסף ואני חושבת שלפחות כרגע אין לי צורך בזה".

האם האמנת שאת תהיי אחת הרקדניות, בקטגוריית הגיל שלך, ששמה יופיע ברשימת הזוכות במלגה?
"הייתי בהלם. לא חשבתי שמכל הרקדנים שנבחנו ובאמת היו רקדנים מעולים, דווקא אני אקבל מלגה. אחרי שעיכלתי את העניין, הבטן התחילה להתהפך. הייתי במעין מערבולת רגשית לא מוגדרת, כי מצד אחד אני הכי רוצה את זה בעולם, אני הולכת ללמוד הרבה ולקבל כלים מהאנשים הכי טובים בתחום, אבל מצד שני, ניו-יורק היא עיר ענקית, אני הולכת להיות שם לבד, עם שתי חברותיי מהסטודיו של דנית שזכו גם הן במלגה – שרה וג'ולי. אנחנו צעירות וזה מפחיד. מנגד, אני הכי מאושרת בעולם שזכיתי, בטוחה שזה יעשיר אותי המון וזו בהחלט הקרבה ראויה בדרך להצלחה".

הורים רבים חוששים מכך, שברגע שילדיהם, בעיקר המתבגרים, יעסקו שעות ארוכות ביום בתחום בו הם מתאמנים, הם יאבדו הרבה יותר. האם זה נכון?
"אני לא נותנת לאהבה שלי לבלט להשפיע עלי. החוכמה היא ואני מאמינה שגם הדרך היחידה זה לשלב בין הדברים – למרות הקושי האדיר הכרוך בזה. אני מגיעה הביתה אחרי בית ספר. קודם כל עושה שיעורים כמו שצריך, ורק אחר כך יוצאת לשיעורי ריקוד. עם חברים אין לי הרבה זמן לצאת, אבל אני כן משתדלת ולאחרונה זה מצליח לי לא רע".

מאי אמאנו בעוד חמש שנים מעכשיו. מהו חלומך?
"החלום הגדול שלי הוא להפוך לרקדנית מקצועית בארץ ובהמשך אפילו בחו"ל. אני אמנם מתקדמת לעבר השגת המטרה, אבל יש לי עוד דרך ארוכה לעבור. מדובר בתחום המצריך אין-ספור שעות אימון ושיפור מתמיד כדי להגיע לשלמות ואין דבר כזה מושלם. אני מקווה להמשיך ולהתחזק להשתפר עוד ועוד וכשארגיש שאני מוכנה, להיבחן ולהתקבל ללהקה עם שם גדול בתחום. מבחינתי, הבלט הוא חלק בלתי נפרד מחיי".

.