מיזם coday: לוי ושניידר מאמינים בחיבורים

סוף השבוע, שעת צהריים, אני נפגשת עם דניאל וגל בקפה שטמפפר ולא מתארת לעצמי כמה שונה אצא מהשיחה הנוכחית. אם הייתם אומרים לי שארצה לטמון את האייפון עמוק בתוך התיק לאחר הריאיון שלפניכם, ודאי הייתי צוחקת. או שלא….

"למדתי במגמת תקשורת בתיכון טשרניחובסקי, בצבא הייתי חוקר מצ"ח. כל מה שקשור לעיצוב תמיד עניין אותי, אמנות על כל סוגיה. האמת היא, שנקודת המפנה בחיי הייתה כשהכרתי את גל", מחייך דניאל שניידר וממשיך: "אז עוד לא ידעתי את זה, אבל אני בטוח ששם הכל השתנה".

גל לוי גם כן למד בטשרניחובסקי. הוא במגמת מדעי המחשב. מזה שמונה שנים, גם במהלך השירות הצבאי, תכנת אתרי אינטרנט.

"הכרנו מעט בתקופת הלימודים אך הקשר התחזק בתקופת הצבא משום ששירתנו קרוב אחד לשני, באזור תל-אביב. התחלנו לחזור יחד באוטובוס ולנהל שיחות מאד כלליות על טכנולוגיה, שאנחנו מאד מתחברים אליה ועל החיים. לאט לאט החברות בינינו נרקמה והפכה לחברות ממש טובה עד היום. הרבה מאד אנשים בכלל לא מתייחסים אלינו כאל כישות נפרדת, כי אנחנו מלא ביחד, עוסקים באותו הדבר, הכל מתנקז למה שאנחנו עושים עכשיו", מספר גל.

 אתם, בעצם, עומדים מאחורי הרעיון של coday, יום ההזדהות שיתקיים בעשירי לאוקטובר

"נכון. אחרי שנים שמדברים על זה, מצייצים על זה, משתפים את זה ועושים על זה סרטונים מרגשים, החלטנו שהגיע הזמן לעשות מעשה. קו-דיי הוא לא יום האהבה, לא יום האישה ולא יום המשפחה – אלא יום של ביחד מכל סוג, של העלאת המודעות לקיום הפיזי של האנשים החשובים לנו ולחשיבות של הקיום הזה על-פני הקיום הווירטואלי. אם לא נעשה את זה עכשיו, נצטרך יום זיכרון ל'קיום הפיזי'. זהו יום שיוקדש כולו לעשייה משותפת: נצא, נבלה, נאכל, נשתה, נרקוד, נשחק, נצפה, נטייל עם המשפחה, עם חברים, עם עמיתים לעבודה ועם כל מי שאנחנו אוהבים- ובאמת נהיה איתם. החלטנו לפנות לכל מי שעדיין זוכר שמגע זה לא רק במסך של הסמארטפון, לכל מי שנמאס לו להיפגש עם חברים כשכולם עם הפנים במסך, לכל מי שמרגיש לפעמים לבד למרות שיש לו מלא חברים בפייסבוק…", מסביר דניאל וגל מוסיף: "אנחנו לא נגד טכנולוגיה, אבל אנחנו מרגישים שהגבול עומד להיחצות. שמשהו יקר הולך להיעלם. כפי שנעלמו המכתבים כשהפכו למיילים וירטואליים, נראה שהאנשים הכי חשובים בחיים שלנו ייעלמו, כי הם, גם כן, כבר חצי וירטואליים. לפני שהגבול הזה נחצה לנצח, רצינו להזמין את כולם להביע הזדהות ולקחת חלק ביום שכולו מוקדש לעשיית דברים יחד"

איך בכלל הגעתם לרעיון הזה?

דניאל: "במקביל לעידן הזה של כל הסחות הדעת שנובעות בעיקר מהטכנולוגיה, שאנחנו כל-כך נהנים להשתמש בה והיא לכאורה מחברת אותנו עם אנשים, רצינו שאנשים יצליחו להסתכל אחד לשני בעיניים בזמן שהם יושבים ביחד בפגישה. אנשים באמת כל הזמן נמשכים לסמארטפון שלהם. זה פוגע בנו בהרבה רמות, כמובן שלא אכנס לפסיכולוגיה מאחוריה, שגם עליה קראנו המון. אנחנו עובדים בדירה ומנהלים המון שיחות פילוסופיות בנושא. זה ישמע מאד פיוטי לומר, אבל באמת חשוב לנו הקשר בין האנשים".

גל מתעקש לתקן: "בכלל לא פיוטי, זה למעשה מה שעברנו עם החברים שלנו. זה הגיע גם אצלנו ושם זה התחיל. הייתה תקופה שלאף אחד לא היה זמן, לא נפגשנו כמעט וגם כשכבר נפגשנו, אף אחד לא היה שם באמת. זה דבר מאד מוכר, שלא נמצאים פיזית. נמצאים באותו לוקיישן אבל באזור אחר. הנה, לדוגמה, לפני שנתיים ישבנו ביום-ההולדת שלי, ניסינו לארגן אירוע בבית ולהבין איך נהפוך אותו לשונה מאחרים. מעבר לזה שעשינו את זה מאד מגניב ועיצבנו הזמנות מיוחדות, ברגע שהם הגיעו היה שלט על הדלת לפני שנכנסים שצריך לשים את הסלולרי בסלסלה בצד. את לא מבינה איזה פידבק מטורף קיבלנו מהחברים שלי ואיך הם נהנו. אמנם לא הצלחנו לשחזר יותר מידי מאז כי שוב, אנחנו מתעסקים במלא דברים ולכל אחד יש את החיים שלו, אבל באותו היום באמת היינו ביחד. המשמעות של 'להיות ביחד' זה לא להיות אחד ליד השני אלא להיות אחד עם השני. אנשים מאד מאמינים בזה, אומרים 'כן, כן, נכון' ולא עושים כלום בפועל. זה אף פעם לא מאוחר…".

הקמתם שותפות בשם 'גלאס' (כוס, באנגלית). מה עומד מאחורי השם?

"כוס מייצגת רשימה של כל המשמעויות של מה שאנחנו מאמינים בו, נכון לכל גיל: חתונה, בר, פאב, מסעדה, היא מחברת אנשים בכל מקום. בחרנו במונח הזה כדי לייצג כל דבר שאנחנו כשותפות נעשה בהמשך.

מה הציפיות שלכם לגבי ההיענות למיזם?

"בשלב הזה חשוב לנו לראות שאנשים מבינים שזה חשוב, להעלות את המודעות. תכלס, זה הדבר היחיד שבאמת אי-אפשר בלעדיו: האנושות לא יכולה להתקיים אחד בלי השני. ברגע שנראה שיש מספיק היענות ומשיכה לערך הזה, שהוא לא פחות מהכי חשוב שיש-להיות ביחד, כשנראה שזה תופס קצת, נתחיל לפנות לעסקים ולרתום אותם לזה- אחוזי הנחה באותו היום, מבצעים בפאבים, ברים, מסעדות, בתי קפה. אנחנו עדיין לא שם, אבל בהחלט בדרך", אומר דניאל.

"אנחנו עובדים כבר שנתיים על התכנית הנוכחית, לקח זמן לגבש את היום ואת כל התאוריה שמאחוריה. זה פרויקט ארוך ולא פשוט, בהתחלה גם פחדנו שאנחנו היחידים שמרגישים את זה. עשינו סקרים, שאלנו כמה מאות אנשים והרבה השתמשו במונחים שאנחנו משתמשים בהם כיום: 'כבדים', 'תקועים במסכים', 'קשה לי לצאת עם חברים'.

אני לא יכולה שלא להבחין בשעוני "אפל" החכמים שעל ידכם. אתם מכורים לגדג'טים, איך זה מסתדר עם כל האג'נדה שלכם?

"כפי שאמרנו, זה נשמע סותר, אבל אנחנו מתים על טכנולוגיה ברמה של הערצה. אנחנו ממליצים עליה. ישנן חברות ששינו את העולם כמו 'אפל, 'פייסבוק' ו-'גוגל' שהביאו אותנו למקומות חדשים. יש אינסוף יתרונות לכך שהכל מידי וקורה מתי שאנחנו רוצים וצריכים. חוץ מזה שהיא קידמה מאד את האנושות, היא גם פגעה באנושיות, זה הצד היותר חם שלנו כבני אדם. האנושות צריכה לצעוד קדימה אל עבר העתיד, האנושיות יותר צריכה להישאר כאן בבית. חוץ מזה, אפילו פיתחנו אפליקציה שכשיוצאים עם הפלאפון אבל נמצאים עם אנשים ונתקעים, בכל פעם שמורידים את העיניים למסך, מקבלים המלצה על מה לדבר, מעין נושא שיחה. מגניב לגמרי", מתאר גל.

מה הדבר הכי משוגע שעשיתם ביחד?

"הם חושבים למשך דקות ארוכות ולבסוף דניאל מסכם: "וויתרנו על הכל. על כל החיים הקודמים שלנו כדי להקדיש אותם ליצירת האיזון בין הטכנולוגיה וניתוק לבין להיות עם אנשים קרובים. ברמה שאנחנו כל יום מבוקר עד לילה יושבים ביחד ועובדים על משהו שאולי אין לו עתיד בכלל, אבל אנחנו מאמינים בו".

ולשאלת המיליון. יש לכם חברות?

הם צוחקים. "כרגע לא. החלטנו שלפחות בתקופה הנוכחית, נשקיע את החיים שלנו, כל יום, כל רגע, כדי לחשוב על איך באמת לחבר בין אנשים".

חפשו אותם בפייסבוק: COday ובאתר: www.glass.ec לכתבות נוספות סביב השעון מוזמנים לבקר אותנו בדף הבית של נתניה און ליין – נתניה און ליין