נדחה שחרורו של צבי גור

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, נענה הערב (שלישי) לבקשת פרקליטות המדינה ועיכב את שחרורו של האסיר צבי גור, רוצחו של הילד אורון ירדן. גור היה אמור להשתחרר מבית הסוהר מחר – ערב ראש השנה, זאת לאחר שוועדת השחרורים החליטה לשחררו.

בעקבות החלטת ועדת השחרורים הגישה פרקליטות המדינה עתירה לבית המשפט המחוזי, נגד שחרורו של גור. בעתירה התבקש בית המשפט להורות על החלטת ועדת השחרורים מיום 13.9.17 ולקבוע, כי גור לא ישוחרר שחרור מוקדם ממאסרו. כן התבקש ביהמ"ש לעכב את ביצוע השחרור עד למתן פסק דין בעתירה.

כזכור האסיר צבי גור, אז תושב נתניה, נידון בשנת 1980 למאסר עולם בגין עבירת רצח הילד אורון ירדן, בה הורשע. בשנת 1980 נחטף אורון ירדן, שהיה אז בן 8, מאזור מגוריו בסביון. על פי הדיווחים שהגיעו למשטרה, אורון נחטף על ידי איש לבוש מדים. עדי ראיה ראו את הילד עולה לרכב, שנסע מהמקום. זמן מה לאחר מכן הגיעה להוריו של אורון דרישת כופר תמורת שחרורו. המשטרה לא הצליחה לאתר את החוטף ואת הילד והוחלט להיענות לדרישת הכופר בסך שני מיליון שקל. אביו של אורון, בתיאום עם המשטרה הניח את הכסף בחבית, אותה סימן החוטף. בתוך השקית עם הכסף הושתל משדר. שטרות הכסף סומנו. זמן מה לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת, נלקח הכסף מהמקום על ידי החוטף, שהצליח להיעלם לשוטרים שרדפו אחריו. על פי ההערכות גילה החוטף את המשדר. למרות התשלום אורון ירדן לא שוחרר והחיפושים אחריו נמשכו, אולם ללא הצלחה.

בחודש יוני 1980 אותר צבי גור, אז תושב נתניה, לאחר ששטרות מהכסף המסומן הופקדו בבנק פועלים ברחובות. גור, צייר, נעצר שלושה ימים לאחר מכן. בחקירתו הודה גור שחטף את הילד אורון ירדן והוביל את החוקרים לגופתו, שנקברה בשדה באזור בית גולדמינץ בנתניה. גור טען שאורון נפטר כתוצאה מחנק בעת ששהה בתא המטען של מכוניתו.

בנוסף למאסר עולם נידון צבי גור לעונשים נלווים שהסתכמו ב-34 שנות מאסר, בגין הרשעתו בעבירות נוספות ובהן שתי עבירות חטיפה ועבירת סחיטה באיומים. עונשים אלה הוטלו בחופף לעונש מאסר העולם שהוטל עליו.

בשנת 1999 נקצב עונשו ל-45 שנים, כך שהוא צפוי לסיים את מאסרו בחודש יוני 2025, היינו נותרו לו עוד כמעט שמונה שנות מאסר. מועד תקופת שני שליש מאסרו של האסיר, בניכוי מנהלי, חלף כבר בינואר 2010.

בעקבות החלטת ועדת השחרורים לשחרר את צבי גור, קמה סערה ציבורית, נשלחו עצומות נגד שחרורו ובני משפחתו של הילד אורון ירדן, הביעו אף הם התנגדות להחלטת הוועדה, וקראו לא לשחררו.

בעתירתה טענה פרקליטות המדינה, כי ועדת השחרורים לא נתנה משקל ראוי לחומרת העבירה ולנסיבות האכזריות יוצאות הדופן בהן בוצעה. קביעת הוועדה, לפיה "למעשה כל תיק של עבירת רצח כשלעצמו הינו תיק בעל חומרה ונסיבות מיוחדות. נראה כי לא לתיקים מעין אלה כיוון המחוקק בהתקינו את סעיף 10(א) אלא למקרים אשר בעקבותיהם רועדות אמות הסיפים הציבוריות", אינה סבירה, היא שגויה משפטית, ומהווה פגם היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי להביא לבטלות ההחלטה.

עוד טענה הפרקליטות, כי המדינה סבורה, שפרשת רצח הילד אורון ירדן ז"ל עומדת במבחן "רעידת אמות הסיפים הציבוריות" גם בחלוף השנים. רצח של ילד בנסיבות המקרה דנן מהווה רצח יוצא דופן וחריג בחומרתו, שסעיף 10(א) חל עליה, גם לאחר מחצית מתקופת השליש. מתיאור פרשת הרצח עולה תמונה של מעשה חטיפה אכזרי, קר לב ומתוכנן היטב, עם ניסיון קודם, כשהחטיפה הייתה מיועדת מתחילתה למטרות סחיטה מהורי הילד (האסיר שינה לוחית זיהוי רכבו, ביקש לבטל יום מילואים וכו') ופעל בקור רוח, בשיטתיות ובתעוזה להשגת מטרתו, ומשכך "לא יכולה להיות מחלוקת שמדובר ברצח חריג ויוצא דופן בחומרתו, בכל היבט".

בנוסף טענה, כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לעובדה כי האסיר לא לקח אחריות מלאה על מעשיו, והתעלמה מהקביעה בחוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית לפיה האסיר "אינו רואה בעבירה חטיפה ורצח, מתאר את השתלשלות העניינים בעיקר בתכנון התנהגות לקוי, אי שקילה של השלכות ואינו מייחס לעצמו כוונת זדון ביחס לרצח".

בתום דיון שהתקיים בדלתיים סגורות, החליט בית המשפט לעכב את שחרורו של גור עד לפסק הדין שינתן לעתירת המדינה, ככל הנראה בסוף חודש אוקטובר.