נורית מוזס סוגרת מעגל: סיפור משפחתי מרתק בתמונות

עולם הבמה והקרקס מעולם לא היה זר עבור הצלמת נורית מוזס, נצר למשפחת ליצנים ואמני קרקס, אבל עם זאת התשוקה והאהבה שלה לצילומי במות חיות ומומחית לצילומי מחול, התפתחה תוך כדי תנועה או יותר נכון, רק במהלך שנות עבודתה בעמותת היכל התרבות בנתניה. היא בכלל תכננה לצלם נוף, ציפורים ושקיעות.

הקרקס שהיווה מקור הפרנסה היחידי של בני משפחתה המורחבת של יהושוע, סבה של נורית ואשתו צרלה לבית בוקוביצקי: הוריהם, אחיהם, אחיותיהם ובני זוגם עבדו גם הם בקרקס וניהלו אותו כחברה משפחתית. מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבין יהושוע את האיום על חייהם, רתם את עגלות הקרקס שהיו ברשותו לסוסים, ויחד עם חמשת אחיה של צרלה, הוריה ושבעת ילדיהם, נמלטו לברית המועצות.

עם תום המלחמה הגדולה חזרו בני המשפחה לפולין. הקרקס הולאם בשנת 1950 והפך לקרקס ורשה, הקרקס הלאומי של פולין. נורית מעידה על עצמה שהיא מעין ארכיון מהלך של מפעל חייו של אביה ומשפחתו, שכן היא היחידה מבין אחיה שעוד מתעסקת בזיכרונות מהקרקס שהיה ליבה הפועם של משפחתה ובעצם מגשימה את צוואתו של אביה ז"ל.

תערוכת היחיד אותה תציג בפסטיבל נתניה הבינלאומי לליצנות, מורכבת משחזור תצלומים בני למעלה משמונים שנה – יחד עם תמונות במה עדכניות. בראיון קצר למדור תרבות – נתניה און ליין הסבירה נורית מוזס על תחושותיה לקראת התערוכה ולמי היא מיועדת.

לאיזה קהל יעד את מכוונת את התערוכה?
"התערוכה לא מכוונת לקהל יעד ספציפי, אלא בדיוק להיפך, המחשבה שלי לאורך בניית התערוכה היא לדבר לכולם. היום, בעולם של סמארטפונים ואייפדים, קשה לגרום למישהו להזיז את עצמו מהמסך וליהנות מאמנות, אבל זה לא בלתי אפשרי. הכל תלוי בחינוך אליו גדל אותו אדם".

עבורך מדובר בסגירת מעגל של ממש, איך התחושה?
"התחושה מדהימה. אני בעצם ממלאת אחר צוואתו הלא כתובה של אבי, ומנציחה את מה שלו הקדיש את כל חייו. הוא וכל משפחתו. אני לא תכננתי להיות צלמת במות חיות, אני חושבת שזה הגיע אלי לבד, כנראה זה משהו בדי אן אי שלי".

התערוכה, כאמור, תערוכת חוצות, תוצג במהלך שלושת ימי פסטיבל נתניה הבינלאומי לליצנות, בין התאריכים 16-18 לחודש אוגוסט, על הציר הסגול בכניסה למדרחוב הרצל