נתניה: ארבע שנים לאחר הגירושין תבעה האישה לבטלם

"לקחתי כדורים פסיכיאטרים" מסוג ציפרלקס כאשר חתמתי על הסכם הגירושין והייתי אז במצב נפשי קשה" – כך נימקה אישה שהתגרשה לפני ארבע שנים את בקשתה מבית הדין הרבני בנתניה לבטל את הסכם הגירושין.

האישה המציאה לבית הדין מרשם ממרפאה פסיכיאטרית לכדורי ציפרלקס מאחר וסבלה בזמנו מ"תחושות קשות". לדבריה היא נאלצה ליטול כדורים אלה לאחר שהתברר לה כי בעלה, שנסע באותה תקופה שוב ושוב לרגל עסקיו בחו"ל, התרועע עם אישה צעירה. בשלב מסוים הציע לה הבעל להתגרש והם גיבשו ביניהם הסכם גירושין שעובד ונוסח על ידי עורך דין – הסכם שהוגש כעבור שלושה חודשים לאישור בית הדין הרבני.

כעבור ארבע שנים מאישור ההסכם וביצוע הגירושין הגישה האישה בקשה לביטולו בנימוק כי היא "ההסכם היה תוך כדי עושק וכפייה בשעה שהייתי נתונה במצב נפשי גרוע ביותר, ויש הוכחות ממרפאה פסיכיאטרית, נטלתי צ'יפרלקסף הייתי במצב נפשי קשה בגלל שרומיתי".

בנוסף טענה, כי בעלה מצא אישה צעירה, חיכה בלחץ להתגרש ולהתחתן. לשאלת בית הדין מדוע נזכרה רק כעת להגיש תביעה לביטול הגירושין, ענתה האישה, כי "הייתי נתונה במצב נפשי מאד קשה, לא היה לי הכסף, לא היה לי שקל וגם הרמתי ראש ואמרתי לעצמי הבו אדם הונה ועשק אותי, אני רוצה לעשות משהו לעצמי".

בעלה לשעבר טען בבית הדין, כי לא ידוע לו שגרושתו נטלה תרופות כלשהן באותה תקופה. הוא ציין, כי באותם ימים עבדה גרושתו כאחות אחראית במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים, שם מילאה תפקיד אחראי ורגיש המצריך שיקול דעת וכושר שיפוט גבוה. לדבריו אם היא לא הייתה "מאוזנת" ולא יודעת על מי היא חותמת, מן הסתם היא לא הייתה מסוגלת לתפקד בעבודתה.

לאחר דיונים ממושכים, עיון בפרוטוקולים וסיכומי הצדדים, קבעו דייני בית הדין הרבני האזורי בנתניה הרב יעקב זמיר – ראב"ד, הרב אברהם שינדלר והרב יהודה יאיר בן מנחם, כי "מן החומר שצורף לתיק עולה כי עובר לגירושיהם חתמו הצדדים על שני הסכמים שהוצגו בבית הדין".

הדיינים אישרו את ההסכם ונתנו לו תוקף של פסק דין לאחר שווידאו, כי שני הצדדים מבינים את פרטי ההסכם וההתחייבויות שנטלו על עצמם. ההסכמים נכתבו על ידי עורך דין לאחר משא ומתן ממושך, ונעשו במתינות ובשיקול דעת.

בהסכם הגירושין נכתב בין השאר כי "הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב וכי ידוע להם תוכנו, והם מבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין". בפרוטוקול נאמר כי לאחר שהובהר לבית הדין שהצדדים מבינים את פרטי ההסכם וההתחייבויות שנטלו על עצמם כמפורט בהסכם, "קיבלו הצדדים את כל הנ"ל כעניין גמור". מהמסמכים הרפואיים שהגישה האישה עולה כי היא אכן סבלה באותה תקופה מתחושות קשות, אך לא לא היה קושי בשיפוט ובהבנה.

חברי בית הדין הרבני בנתניה ציינו גם כי בין החתימה על הסכם לאישורו חלפו ארבעה חודשים, וגם במעמד סידור הגט האישה לא התנגדה באופן כלשהו לגירושין. עיון בהסכם הגירושין עצמו מעלה כי מופיעים בו תנאים שמיטיבים עם האישה יותר מהמקובל. כך למשל איפשר לה הבעל לגור בדירתו ללא תשלום מספר שנים לאחר הגירושין.

"טעם נוסף המונע מאתנו לקבל את תביעתה של האישה היא העובדה שהאישה השתהתה בהגשת תביעתה במשך כארבע שנים" ציינו הדיינים. בסופו של דבר קבע בית הדין כי הוא דוחה את תביעת האישה לביטול הסכם הגירושין וקבע כי הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים תקף.