דייני בית הדין הרבני בנתניה, אב בית הדין, הרב מיכאל עמוס, הרב שניאור פרס והרב חיים ו' וידאל, דחו תביעה של גבר תושב האזור לשלום בית עם אשתו, לאחר ששוכנעו מטיעוני האישה על חיי סבל וחשש לחייה.
בני הזוג נישאו ללפני למעלה מ-40 שנים ונולדו להם ארבעה ילדים. לפני זמן מה עזבה האישה את בית המגורים המשותף של בני הזוג.
בתביעתו לשלום בית טען הבעל, שאשתו עזבה את הבית ללא ידיעתו, בעת שהיה בעבודה, לאחר 46 שנות נישואים. עוד לטענתו הוא התחנן בפניה שתחזור והבטיח שידאג לה. בנוסף טען בבקשה לשלום בית, כי היה בניהם הסכם עם תנאים לשלום בית בהדרגה, כולל תשלומים למחייתה הקבועה, אולם היא לא עמדה בהסכם.
בתגובה טענה האישה, כי הכל היה רקוב מבפנים. לטענתה עזבה את הבית כדי לשמור על שפיות הדעת. האישה מנתה בין היתר את הסיבות לעזיבתה וענה להשפלות, קללות, איומי רצח, כינויים בשמות גנאי, קנאה אובססיבית, קמצנות, אי אמון, התנשאות וסיבות נוספות. לדבריה הקש ששבר את גב הגמל היה באחד הלילות כאשר חזרה מחתונה משפחתית וביקשה להיכנס הביתה, אולם בעלה נעל את דלת הבית ולא נתן לה להיכנס למרות תחנוניה. עוד טענה, כי חששה לחייה ולכן עזבה את בית המגורים המשותף.
הבעל הכחיש את האשמות אשתו וטען כי מעולם לא פגע בכבודה וכי היא הדבר היחיד שיש לו בחיים. עוד לטענתו יום לאחר שחזרו מחופשה משותפת בחו"ל ברחה האישה מהבית.
דייני בית הדין הרבני בנתניה דחו את תביעת הבעל לשלום בית וקבעו, כי "נראה ברור לפי התרשמותו של ביה"ד מטענותיה של האשה על חיי סבל המלווים בהשפלות קללות ואיומי רצח, כי מדובר במקרה שבו יש על פניו טענת "מאיס עלי באמתלא מבוררת". מלבד התרשמותו החזקה של ביה"ד ממאיסותה הסופית מבעלה, נוספו שתי עדויות המחזקות את השערת בה"ד".