המייל האדום
על היום בו גיליתי שאני חיה בנתניה אבל גם חיה בסרט, וגם על גאווה ודעה
קדומה (כאילו די כבר עם הקטע של נשמה תזמיני ניידת יש הרוגים…)
כשגדלנו בנתניה, בשנות השמונים והתשעים, לא ידענו שיש איזה עניין מיוחד בלהיות נתנייתי. גדלתי בידיעה ברורה שנתניה היא, כנראה, אחד המקומות הנפלאים ביותר עלי אדמות (אמונה, אגב, שאני מחזיקה בה עד היום). העברנו ימים שלמים בים ולילות שלמים במעבר מפאב לפאב. היינו ילדים טובים. היה כיף!
אני זוכרת את הפעם הראשונה בה גיליתי שקיים פער בין איך שאני תופסת את נתניה לבין "הסטיגמה"… אני ואחי נסענו עם בני הדודים שלנו לסטנד-אפ של מנחם זילברמן (שנות השמונים כבר אמרתי?). הוא עמד שם על הבמה בכובע בוקרים ושאל: "יש פה מישהו מנתניה?"
"כן!!!!! " שאגנו כולנו בגאווה מבסוטים וטובי לב. "אז אני אדבר לאט" הוא ענה…
היינו בהלם. לא הבנו למה לו להגיד דבר מרושע שכזה… עמדנו שם, חמישה אשכנזים מנתניה בשוק ותדהמה כשאנחנו קולטים שכנראה יש פה נקודה שפספסנו עד היום…
כשעזבתי את העיר לראשונה והתחלתי להתחכך בשאר עמך ישראל, הבנתי שבכל זאת אני נושאת איתי איזשהו מטען תרבותי ייחודי. פתאום קלטתי, למשל, שחלק מהביטויים בהם אני משתמשת לא ממש מוכרים מחוץ לעיר.
רק נתנייתיים אסליים יודעים מה זה קלסון. תשאל כל בר דעת והוא ינחש שמדובר אולי בוורסיה הפחות משמינה של קרואסון… ולמי שאינו נתנייתי במקור או שגדל פה אחרי האייטיז, אניח פה את הפירוש המלא: מדובר בשם הצרפתי לתחתוני בוקסר (Caleçon). בעבר, אגב, הם היו פריט לבוש לגיטימי לחלוטין בתור מכנסיים קצרים ברחובות העיר. טוב, אז עוד לא חילקו דרקונים בגיא פינס. את ההקשר בין נתניה לצרפתים אשאיר לכם לעשות לבד…
או תרגיל כיפה אדומה. מה לא ברור? כל ילד יודע. זה כשמזמינים אותך להיפגש איפשהו, אבל בפועל מחכה שם מישהו אחר וסוגר איתך חשבון. מין ידע בסיסי כזה שעוזר להישרדות בעיר. דוגמא לשימוש בביטוי בתוך משפט: "תזהר שהיא לא תעשה לך תרגיל כיפה אדומה" לאמור "שים לב שלא תיפול לידיים של האקסית הכועסת ושנים עשר אחיה".
או הדקויות בהבדלים בין המונחים הבאים: ראסיה / נוגרה / קוסא / פנס (יש לקרוא עם סגול ושווא נח) / כאפה / לטמה / נגחה וכו'… וכן, יש הבדל משמעותי בין מילה למילה וגם הטון שהיא נאמרת משמעותי…
אבל, וואללה, נתניה היא מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית. ומי שיש לו בעיה עם נתניה, יש לו כנראה בעיה עם כלל החברה הישראלית. וגם לנו יש בעיה איתו אגב. ושייזהר. אנחנו מנתניה ;-)
מקסים וכל כך נכון! אהבתי במיוחד את הקלסון…
או.קיי -כתוב אולי בסדר אבל בין זה לבין להגדיר את העיר נתניה,את מילון המילים שרק נתיינתי מכיר,לבין התיחסות לסטיגמה אז השם על גאווה ודעה קדומה גדול מדי לגוף הכתבה. אם נחטט הייטב בהיסטוריה של כל עיר לכל עיר יש את הסטיגמה שדבקה בה,ואת מילון המילים שמוכר לבן אותה עיר, ואת כל מה שמיוחד בה. אם רוצים לכתוב על נתניה צריך מחקר מעט יותר מעמיק של העיר החל משנות החמישים או לפני ועד היום.אציין שתרגיל כיפה אדומה לא שייך לעיר נתניה הוא מונח מעולם הפשע שטוב לכל מי שאיי פעם נעשה עליו תרגיל כזה גם בחולות ראשון,ולא רק בנתניה. משפט הסיום בכתבה הוא אותו משפט ממנו נעלבה פעם הכותבת כשככה הגדירו את נתניה. כמה טוב להיתלות בסטיגמות כשנוח.
תודה על הביקורת, אני אדם של ניגודים :-) לא מתיימרת אלא לספר על תחושותיי ברוח טובה ומצחיקה…
הובא לידיעתי שברשימת המילים זנחתי את המילה האלמותית "בוניה"! עם אוהבי הבוניות הסליחה :-)
דווקא משפט הסיום הוא ציני ומשעשע בעיני. ואם כבר מדברים על הביטוי "כיפה אדומה", אזי הפעם הראשונה בה השתמשו בה בתקשורת, הייתה בתחילת שנות השבעים במקומון נתנייתי, במאמר שכותרתו הייתה "כמשל כיפה אדומה" והוא, בכלל, עסק בעניין פוליטי מקומי. והייתי מוסיף עוד מילה נתנייתית ללקסיקון: "ספונג'ה", משקה הגזוז של פעם, שעדיין נמכר בשם זה במספר מסעדות בעיר.
עדי העלית חיוך על שפתיי:-) אני גם גיליתי שרק מי שגדל בנתניה יודע מה פירוש המילה טרבלסי. ואין על נתניה של שנות ה80-90. כבוד!
נתנייתית גאה !!! אין על הנתנייתים !!!
בילדותינו נתניה הייתה יקרה ואהובה . בה הרגשנו בבית עם תחושת בעלות על חוף הים , על החול והמים.
העלאת חיוך נוסטלגי על הפנים שלי :)
Comments are closed.