בריוני מקלדת: כך נפל סימון דוידסון קורבן לשיימינג

אנשים רבים מדי אשר מסתתרים מאחורי מסך מחשב, משמיצים, פוגעים וחורצים את דינו של אדם במשפטי שדה הנעשים ברחבי הרשתות החברתיות, הן לא תופעה חדשה. גם השם שניתן לתופעה, תופעת "השיימינג", נדונה מספר פעמים בוועדות השונות של הכנסת ואף הוחל לטפל בנושא באמצעות תיקוני חקיקה. כל זה לא עזר לסימון דוידסון, יו"ר איגוד השחייה בישראל ובעלי קבוצת השחייה הפועל "דולפין" נתניה, שנפל קורבן לשיימינג.

אדם זר, אותו כלל לא הכיר לפני כן, בחר להשמיץ את דוידסון באמצעות "סטטוס" שהועלה אחר כבוד לרשת הפייסבוק – סטטוס שלדברי דוידסון, התבסס על חצאי אמיתות והסקת מסקנות שגויה. דוידסון, שעד לאותו רגע רק שמע וקרא על תופעת שיימינג ברשת ובריוני מקלדת, מודה שהזדעזע. בריאיון לנתניה און ליין – נתניה מדבר דוידסון על התופעה שנדמה כי עד שלא יתוקנו החוקים, המצב רק יחמיר.

כיצד חשת, שלראשונה בחייך, דווקא בשנה בה נבחרת לתפקיד יו"ר איגוד השחייה בישראל, מצאת עצמך מושמץ?
"ברור שחשתי כאב וזעזוע. לצערי, בעולם שאנו חיים בו היום, לא צריך שיקרה משהו כדי שישמיצו אותך ברשתות החברתיות. במקרה שלי זה התחיל מסטטוס ארוך שפרסם בחור שאני כלל לא מכיר. הוא השמיץ אותי, קרא לי בשמות גנאי, הטיח בי שאני קמצן ונבזה ועוד אינספור מילים פוגעות. אני לא ראיתי את זה ברגע הפרסום. פתאום, קיבלתי שיחות טלפון ממכרים שאמרו לי להיכנס לפייסבוק. כאשר ראיתי את הסטטוס שהעלה אותו אדם, חשכו עיניי. לא באמת הבנתי מיהו ולמה הוא כתב את אותם דברי נאצה. אחר כך התברר לי שהוא קרוב משפחה של עובד לשעבר במועדון, שהחליט לפרסם את אותו פוסט מאחר והמתנה שקיבל קרוב משפחתו – לא הייתה זהה לשאר העובדים. רק שאותו כותב "שכח" להתייחס לכמה עובדות מהותיות, כמו זו שאותו עובד היה עובד קבלן ולא עובד ישיר שלי, שאותו עובד כבר מעל חודש לא עובד במועדון ובהרמת הכוסית הוא הופיע ולמרות שהוא אינו עובד במועדון הוא בכל זאת קיבל מתנת חג וכו'. לאחר שני ניסיונות כושלים שלי להגיב לו בפוסט עצמו, כתבתי לאותו בחור בפרטי והסברתי לו שאין שחר לדבריו, אבל זה היה עיקש בעמדתו. אמרתי לו שמה שהוא עושה זה לשון הרע ואף מהווה עבירה פלילית. הבחור אומנם מחק את הפוסט, אבל זה קרה אחרי מספר שעות ואלפי אנשים, כך אני מעריך, כבר נחשפו אליו".

מה עובר לך בראש באותו רגע?
"קודם כל אני שואל את עצמי למה? למה בכלל לעשות דבר כזה? למה לא לפנות בפרטי, לדבר לברר? להשמיץ זו הדרך הכי קלה – היום, בעידן הרשתות החברתיות. במקרה שלי, תודה לאל, אנשים מכירים אותי. לראות את התגובות על אותו פוסט פשוט חיממו לי את הלב שקפא מעצם הסיטואציה, אבל אם אני מסתכל על אדם אחר, בין אם זה ילד, בעל עסק, הורה, מתבגר או כל אחד שחווה דבר כזה, לא תמיד התגובות מפרגנות. לא תמיד יש הפי אנד והתוצאה הסופית יכולה להיות הרסנית והנזק בלתי הפיך. פוסט אחד יכול להרוס עסק של חיים שלמים, להרוס שם של בנאדם או חלילה כמו שלצערי כבר קרה בעבר, לגרום לאובדן חיים במקרים קיצוניים".

איך לדעתך אפשר למגר את התופעה, הרי שהבעיה העיקרית היא שנדמה כי כותבים רבים שוכחים, שלמילה יש כוח וכיום כל אחד יכול לכתוב
"בראש ובראשונה מחובתה של כנסת ישראל להתאים את החוקים לעידן הרשתות החברתיות. אני מצפה גם מרשויות החוק לדאוג לאכיפה מהירה ומהרשות השופטת לענישה ראויה שתהווה גורם הרתעה שימנע מאנשים לעשות את זה. להגיד לך בדיוק איזו ענישה אני לא יודע. זה גם לא מתפקידי לחשוב על זה, אבל להשאיר את המצב כמו שהוא, זה מתכון מובטח לאסון – אז כדאי שיתחילו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי".

השנה הנוכחית הייתה טובה אליך. האם יש משהו שעליו אתה מתחרט?
"אני לא בטוח אם הייתי עושה את הדברים אחרת, כי למרות שזה ישמע קלישאתי אני מתחזק ומתחשל מכל דבר שאני עובר בחיים. יש רגעים בהם אני מוצא את עצמי מתחרט על שניגשתי לתפקיד יו"ר איגוד השחייה בישראל. שלא תביני לא נכון, שחייה זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי וזו אהבה אמיתית וטהורה שלי. לא סתם אני ממלא את התפקיד בהתנדבות מלאה. הבעיה מתחילה שמבלי להתכוון אני פוגע באנשים: עושה בחירות המצטיירות כלפי אנשים שאני מאוד אוהב כלא הוגנות. למשל, להביא מחו"ל את אחד ממאמני השחייה הטובים בעולם – דבר שהצטייר רע מאוד בעיני לא מעט מאמנים מוערכים וטובים שעובדים איתי כבר שנים וציפו ממני לשים אותם בעדיפות. בסיטואציות כאלה אני הרבה פעמים מתחרט על שלקחתי על עצמי את התפקיד הציבורי הזה. הלוואי ויכולי לרצות את כולם, אבל אני לא יכול ולאנשים קשה לקבל את זה".

איך היית מסכם את השנה שלך במשפט אחד?
"במשפט אחד זה לא פשוט, כי עברתי הרבה מדי, אבל אנסה: 'שנה מאתגרת ולא פשוטה – ממנה אני יוצא חזק יותר לשנה הבאה".