מנהרת הזמן: פודי חלפון על נתניה של אז והיום

פודי חלפון נחשב לאחד משחקני העבר המזוהים ביותר עם מכבי נתניה. מי שגדל במחלקת הנוער של הקבוצה בתקופת דור הזהב, יודע לזהות את הבעיות בכדורגל הישראלי של היום, שבמרכזן היעדר תחושת החיבור והשייכות לקבוצה ולא רק בגלל חוזה. בריאיון אישי לספורט נתניה און ליין מפרגן פודי חלפון לחבריו סלובודן דראפיץ' ואייל סגל על הקסם שהם עושים בקבוצה, מבקש מקהל האוהדים להתייחס יותר לתוצאות ופחות לפרשנויות (כי אנחנו רק במחצית הדרך), מביע את דעתו על השחקנים הזרים וגם יותר מאשר רומז לגבי תכניותיו הפוליטיות המקומיות. ולא, למען הגילוי הנאות, אין כל קשר משפחתי בין הכותבת (טוהר חלפון) לבין המרואיין (פודי חלפון)- אפילו לא קשר רחוק.

כמי ששיחק בשנים הזוהרות של מכבי נתניה, מה ההבדל לדעתך בין מכבי נתניה של אז לבין מכבי נתניה של היום?
"ההבדל הכי גדול וזה משהו שאני אומר כל הזמן, והוא בעיקר חוסר ההזדהות וחוסר השייכות של השחקנים לקבוצה – עם כל הכבוד להשתדלות שחלקם עושים. בתקופה שלי קבוצת הכדורגל הייתה מזוהה עם העיר, כל השחקנים היו מנתניה והייתה תחושה של גאוות יחידה, שלצערי היום לא קיימת. לא היה כסף גדול כמו שיש היום, הסמל והיוקרה של המועדון, זה מה שהניע אותנו השחקנים – לצד האהבה הגדולה למשחק שזו תכונה שגם היום קיימת. היום, לטעמי, הכסף הגדול הרבה פעמים מנצח את החיבור לעיר. היום, אין כמעט שחקן מוביל בקבוצה שהוא באמת תושב העיר. רבים מהם תושבי חוץ או שחקנים זרים. זה חבל, כי יש לנו מחלקות נוער שבהחלט מסוגלות להתאמן ולהתאים לאתגר שהוא לשחק בקבוצה הבוגרת. אם הייתי מנהל את הקבוצה, הייתי מעמיד את זה כתנאי: שחקן מכבי נתניה חי בנתניה, מתערבב עם האוכלוסייה וקהל האוהדים".

מצד אחד אתה אומר שבאופן כללי אין לשחקנים מחויבות וחיבור ומנגד כסף הוא פקטור מרכזי. ערן לוי, לדוגמה, נוהג בדיוק כמו פעם לשיטתך?
"כן, בהחלט, הוא אחת הדוגמאות ליוצא מן הכלל בכדורגל הישראלי של היום. אני חושב שערן לוי עונה בהחלט על כל ההגדרות שהיו נהוגות בתקופתי למה שכונה שחקן נשמה. למרות שהוא לא תושב נתניה, נוצר לו חיבור נדיר עם המועדון ועם הקהל. אני חושב שהוא באמת שייך לסוג השחקנים של פעם, גם בגישה, גם בהכרת הטוב, גם בגישה שכסף הוא לא הכל בחיים. אני זוכר שהוא עבר תקופה לא פשוטה בחיפה ואפילו חשב לפרוש מכדורגל. לקחתי אותו לכדורגל חופים, כאן בנתניה, ומשם הוא פרח, כי הוא קיבל הזדמנות להראות את מה שהוא יודע. ערן לוי הוא נטו כישרון, כישרון ענק שכל קבוצה באשר היא חייבת כמוהו בסגל שלה. הבעיה שאין הרבה כאלה והוא בעיני נחשב למצרך נדיר בכדורגל הישראלי".

האם העובדה שכל כך הרבה קבוצות מצויות בקשיים כלכליים מצביעה על מבנה בעייתי בו שכר השחקנים גבוה ביחס לישראל או שפשוט לא רק שאין כדאיות כלכלית, אין בפועל מספיק אוהדים לתחזק קבוצה?
"היום יש הרבה כסף בכדורגל – מה שלא היה פעם. היום הגיעו לרמה שכן אפשר לשלם סכומים אסטרונומים לשחקן – גם אם בקנה מידה בינלאומי הוא לא משהו. את רוב בעלי הקבוצות בארץ אני מגדיר כ"מתוסכלים" שלא עבד להם בכדורגל, אבל כן הלך להם בעסקים ובדברים אחרים. בשורה תחתונה יש להם כסף, אז הם פונים לנישה של הכדורגל רק בכובע אחר. המטרה של רובם ככולם היא לאו דווקא האינטרסים של הקבוצה, כמו ההכרה לה הם זוכים ברגע שהם הופכים לבעלי קבוצת כדורגל. המנהלים היום לא באמת מבינים כדורגל וזה יותר הורס מאשר תורם. יש בכדורגל הישראלי המון אינטריגות בסגנון של שמור לי ואשמור לך. הקומבינות בין בעלי הקבוצות, המאמנים סוכני השחקנים והקופונים שכל אחד גוזר, זה מה שהורס את הכדורגל וזו הסיבה שאלה הם פני הכדורגל היום. יש גם את נושא מספר האוהדים והכמות הקטנה יחסית של אוהדים המגיעה למשחקים. המדינה גדלה, הכפילה ושילשה עצמה במספר התושבים, אבל למשחקים מגיעים פחות מאשר הגיעו בתקופתי. אז אנשים היו מגיעים למשחק בשבת, כחלק מבילוי ומאווירה ובשל תחושת שייכות אמיתית. כשאני מדבר על תחושת שייכות, כדי לחדד את הנקודה, אתן דוגמא. זה לא משנה אם לשחקן עבר בתקופה היפה קראו פרלמן, ויקטור סרוסי, עודד מכנס, בני לם, שלום קדוש או פודי חלפון – לכולנו אותם הזיכרונות של לשחק כדורגל עם החברים בשכונה או בים, הישיבה בבתי הקפה המקומיים עם אוהדים וחברים תושבי נתניה או קנייה במכולת השכונתית. התחושה הייתה של משפחה אחת גדולה – משפחת מכבי נתניה".

פודי חלפון על תחושת השייכות: "יש גם את נושא מספר האוהדים והכמות הקטנה יחסית של אוהדים המגיעה למשחקים. המדינה גדלה, הכפילה ושילשה עצמה במספר התושבים, אבל למשחקים מגיעים פחות מאשר הגיעו בתקופתי…"

אתה תומך ברעיון בהתבססות על שחקני בית וצמצום מספר השחקנים הזרים?
"אני תמיד טענתי ועדיין טוען, שחייבים להתבסס על שחקני בית ולהכשיר ולטפח את מחלקות הנוער. מביאים שחקנים זרים מחו"ל, שלא באמת מעניין אותם אם הקבוצה תצליח או לא. הם חתומים על חוזה ומקבלים את הכסף כך או כך, מה גם שישנה תקופת הסתגלות עד שהם נכנסים לעניינים. יש לי הרבה כבוד לשחקנים זרים, אבל אם כבר לאכול קש, אז אני מעדיף שזה יהיה משלנו. אם כבר להפגין סבלנות, אז כלפי השחקנים שלנו – למה כלפי זרים?".

כשחקן לשעבר וכאדם אופטימי מטיבך, האמנת שמכבי נתניה תצליח להגיע לאן שהגיעה בשלב הנוכחי של העונה?
"למרות שזה לא ישמע אמין, לא היה לי ספק שנתניה תצליח להתגבר על העונה הקודמת ולטפס לראש הטבלה. אותי זה לא הפתיע, כי אני מכיר את הנפשות הפועלות היום בראש הקבוצה וחושב שהם הקוסמים שעשו את ההבדל: אייל סגל וסלובודאן דראפיץ'. הם שני אנשי מקצוע גדולים ואהובים שבאו מהמקום הכי נקי וטהור שיכול להיות. זה המפתח להצלחה. מה שכן, וכתבתי את זה ברשתות החברתיות ואציין את זה גם פה, בעיתון נתניה און ליין, אנחנו עוד לא עלינו ליגה ויש לנו עוד דרך ארוכה. אנחנו רק בחצי העונה והכל יכול להשתנות. לכן, צריך להנמיך פרופיל ולהישאר עם רגליים על הקרקע. בסוף העונה, כאשר מכבי נתניה תעלה, נעשה בע"ה חגיגה גדולה".

לאחרונה סימנת מטרה פוליטית והיא התמודדות עתידית על תפקיד ראשות העיר. למה אתה צריך את זה?
"מטרת העל היא להתמודד על ראשות העיר, אבל עוד לפני כן אני רוצה להיות חבר מועצה, שזו עבודה הנעשית בהתנדבות. עוד לא יודע להגיד בדיוק מתי ובאיזו דרך, אבל זו המטרה. אני חושב שנתניה כעיר זועקת לשינוי – במיוחד בשכונות הוותיקות והישנות, שעם כל הכבוד, שום דבר ממה שנעשה בשנים האחרונות, לא ממש נעשה לטובתן. הרימו והשקיעו בשכונות החדשות עיר ימים, קריית השרון ואגמים שזה מצוין, אבל שכחו את סלע, את אזורים, את קריית נורדאו ואת ותיקים. זה שקוראים לשכונות הוותיקות בשמות מפונפנים ומשקיעים בקוסמטיקה חיצונית מסביב, זה לא אומר שהמצב טוב. שם עדיין רואים ברחובות הפנימיים מדרכות שבורות, הזנחה פושעת וזמן שעצר שם מלכת. את זה חשוב לי לשנות".

ריאיונות נוספים העשויים לעניין אתכם:

מכבי נתניה: אייל סגל – בסך הכל מרוצה

ערן לוי נושם נתניה