המייל האדום
מופעי החנוכה המיועדים לילדים ועל הדרך לכל המשפחה, הפכו כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מסממניו של חג האורות. ריבוי המופעים והמלחמה על קהל הצופים, הפכה גם לקרב על יוקרה בין כותבים ובמאים הנאלצים להמציא עצמם כל פעם מחדש כדי לרצות את ההמון. עדינה חיימיס, מי שכתבה וביימה את המופע המצליח "דינוזאורים, מסע בממלכת היורה", עושה זאת שוב – הפעם במופע שעתיד להיות גדול עוד יותר מקודמו: "קרקס הדינוזאורים".
רגע לפני שהדינוזאורים יגיעו לעיר נתניה במלוא הדרם, מספרת חיימיס, בריאיון לנתניה און ליין, על המעבר מקדמת הבמה כשחקנית אל מאחורי הקלעים כבמאית וכיוצרת, מהיכן היא שאבה את ההשראה וגם על השינוי שנגרם בגישתה מאז הפכה לאמא.
מה גרם לך לעבור מקדמת הבמה לתפקיד מאחורי הקלעים?
"אני לא מגדירה את העבודה כבמאית וככותבת כעבודה מאחורי הקלעים. נראה לי שיותר מתאים להגדיר אותה כעבודה לפני הקלעים. כבמאית את מנהלת את הכל ומחליטה איך החזון שלך יראה על הבמה – משהו שכשחקן את פחות יכולה לעשות. אני אוהבת לחזות את החלום שלי ולהגשים אותו מאוחר יותר על הבמה. זו פריבילגיה מבחינתי. כשחקנית, כמוזיקאית וככותבת, אני מבינה את התחום על כל גווניו הרחבים – מה שהופך את זה למאתגר ומאוד מספק. אי אפשר להגיד שזה קל, כי זה לא. יש הרבה דברים על הראש. לחץ והמון אחריות, אבל אני רואה את עצמי כמנצחת על כל הדבר הזה. אחרי שראית חוברת מלאה תווים ולא היה לך מושג מה כתוב בה, פתאום לשמוע את התזמורת כולה מנגנת את היצירה הכתובה בדפים האלה זה מרגש. ולחשוב שהדפים האלה נמצאים, בעצם, בראש שלי, רק אני רואה אותם ותפקידי הוא להסביר לכולם בדיוק איך ומה צריך לעשות כדי שהמנגינה הזו תהיה מה שאני רוצה וחולמת. שזה קורה זו תחושה שאין לתאר במילים".
חיימיס (36), מתגוררת בתל אביב, נשואה ואמא לשני ילדים, מיכאל בן השבע ודניאלה בת השלוש. היא בוגרת בית הספר למשחק ניסן נתיב. החלטתה לשים על הולד את קריירת המשחק שלה, נבעה בעיקר מרצונה לממש את חלומותיה ורעיונותיה בכתיבה, בבימוי ובמוזיקה.
לא בוער בך לפעמים לחזור לבמה כשחקנית? את לא מתגעגעת לזה?
"לא, בוער בי יותר להגיד דברים שאני חושבת, להיות מקור השראה לילדים ולהעביר מסרים ערכיים לילדים שנראים לי חשובים. בהפקה הספציפית הזו, המסרים שאנחנו מעוניינים להעביר הוא להאמין בעצמך, לא לוותר, היכולת שלנו להגשים חלומות והשימוש בכלי המדהים שיש לכל אחד מאתנו – הדמיון. בוער בי הצורך ליצור בלי הפסקה. כיף לי ואני נהנית לראות שעובדים עם השחקנים כמו שאני הייתי רוצה שיעבדו איתי פעם. עצם זה שאני מגיעה מהצד השני של להיות שחקנית ועכשיו אני במאית וכותבת, הוא רווח בעיני. אני מבינה את העולם הזה טוב".
עד כמה להולדת ילדייך קשר והשפעה על המעבר משחקנית לבמאית?
"כאשר סיימתי את לימודיי בניסן נתיב, עבדתי בשורה של הפקות. באחת מהן אפילו קיבלתי תפקיד ראשי, אחר כך הפכתי להיות אמא. העבודה בערבים כבר פחות עשתה לי את זה, וגם התעורר בי החשק ליצור בשבילם, בשביל הילדים שלי".
האם השינוי באורח החיים שמן הסתם נגרם עם הולדת הילדים השפיע עלייך?
"נראה לי די ברור, שכאשר את הופכת לאמא, את משתנה. שלא תביני לא נכון: אני מאוד אהבתי ואוהבת את השינוי הזה. חיבקתי ובירכתי אותו שזה קרה. הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בחיים, יותר מהכל, זה להיות אמא. אני חושבת שזרמתי עם השינוי שהביאה האימהות לחיי וקיבלתי זאת באהבה".
עבודתך הנוכחית, בפועל, גוזלת ממך זמן רב יותר – גם בערבים וכמובן בלילות – איך זה משתלב?
"כאמא אני מג'נגלת, יחד עם אישי אלי, שמאוד נוכח ועוזר. ההורות שלנו משותפת – כך שלמרות המחסור בזמן בתקופות מסוימות, אנחנו משלימים ומסייעים אחד לשנייה ולהיפך. ישנם דברים חשובים עליהם אני ואישי לא מתפשרים. למשל, שבכל יום אחד מאיתנו נמצא עם הילדים שחוזרים מהמסגרות בשעה 13:00 בצהריים".
מה צפוי לילדי נתניה והאזור בבואם לצפות במופע קרקס הדינוזאורים?
"קרקס הדינוזאורים הוא מופע בפני עצמו – למרות שניתן לראות בו מעין מופע המשך להצגה "דינוזאורים, מסע בממלכת היורה". רבים מהצוות הנוכחי היו גם שם. מדובר על שני ליצנים אחים ודינוזאורים, שמנסים להתקבל לקרקס ללא הצלחה. בחלומם הם פוגשים בפיית הדינוזאורים אשר מפיחה רוח חיים בבובות. הם יוצאים למסע קסום מסביב לעולם, בו הם פוגשים דמויות צבעוניות שיחד איתן הם יוצרים את קרקס הדינוזאורים. נקודת השיא מגיעה כאשר הם רוצים לחזור לארץ, אך נתקעים על אי בודד – שם הם מגלים דינוזאורים שמעולם לא נכחדו. את השאר אשאיר לילדים ולהוריהם לגלות במופע עצמו".
