רוק תוצרת הארץ

אם 'עמרי נובל והאצילים' יהיו הראשונים לחשוף בפניכם את ז'אנר הרוק הדרומי, הפחות מוכר בישראל, כנראה שזכיתם. נובל, חדרתי בהווה וכפר סבאי במקור העובד כיום בעיר נתניה, בראיון למערכת נתניה און ליין מסביר נובל מדוע הוא רואה בעצמו מוסיקאי שבא לעשות גוד טיים… והרבה.

"אני נשוי לאנסטסיה המדהימה ואבא לעלמה המתוקה", מספר עמרי. "אני עובד בתור מנהל פרויקטים בחברת סלקום נתניה. זה הקיום העיקרי שלי למעשה. יש לי הרכב, אנחנו מנגנים קאנטרי רוק ישראלי מקורי, רוק דרומי, אמריקאי, מאד אלטרנטיבי, בלוז וגם השפעות אנגליות של קולדפליי. ממש בקרוב ניכנס להקליט את האלבום השני שלנו, הראשון יצא ב-2015. השני נקרא 'בפנוכו', יש למילה הזו הגדרה מילונית- כל מה שנמצא בפנים, בתוך, תחום מוגדר… ואכן כל השירים יהיו תחת ההגדרה הזו. בעצם, כבר היום בהופעות אנחנו מנגנים תשעה שירים מתוך האלבום, והוא יהיה כיפי ומגניב עם המון גרוב, גיטרות, קוליות ומגניבות. האלבום יהיה מאוד מתקשר ומקפיץ, אני מאמין שהוא ייצא בינואר הבא (2017). בחזרות אנחנו מתרגשים מכל שיר, וכל אחד מהם יכול להיות להיט אדיר. אני הכי אובייקטיבי שאפשר. אנחנו באים לעשות גוד טיים. אני רוצה שבהופעות שלי אנשים ישבו עם החברים שלהם, ישתו בירה ועד סוף הערב ירקדו על הכיסאות".

מתי ואיך החלטתם על הקמת ההרכב?
"ההרכב עצמו קיים שנתיים. את האלבום הראשון אני הקלטתי לבד קודם לכן. הכל התחיל מזה שרציתי להפוך את האלבום הראשון להופעה. אז הקמתי את 'האצילים', מנגנים שם אבי לוי על הגיטרה, שי הר ציון בקלידים, יניב שטיינברג עם הבס ורומן אלקין בתופים. אנחנו נהנים לנגן ביחד, יש לנו ווייב שמרגישים על הבמה ומצד הקהל וזה "פרייסלס". אבי ואני חברי ילדות. את כל היתר הכרתי עם השנים. הפכנו לחברים ממש טובים. ביום ההולדת שלי עשינו כאן על האש. הנשים שלנו חברות. יש תחושה של משהו מאד משפחתי, ולכן גם מאד כיף לנו לנגן ביחד".

מה דעתך על עידן הריאליטי וכוכבי הזמר שנולדים בין לילה? לא מתסכל?
"תראי… כל שנה מתקשרות אליי בחורות חמודות, מה שלא קרה כל תקופת הרווקות שלי. הן אומרות לי: 'שמע, ראיתי את הקליפ שלך, של 'ציירי לך שפם' ו'חופשי' ו-וואו ותבוא והפעם זה קונספט אחר…'. אני, כל שנה, מתפתה ובא וזה אפילו לא מתקדם. אני לא פוסל כלום. היום זה לא בהכרח כמו שהיה בעבר, שאתה צריך להגיע לשלבים הגבוהים כדי להשאיר חותם. אני גם בטבע שלי מאמין בלעבוד קשה. כדי לייצר משהו אמיתי ולאורך זמן, אי-אפשר לעשות הכל באינסטנט. אם ארבעה שופטים יגידו לי 'כן, אתה גדול ומדהים' זה לא מה שיביא אותי רחוק. אני צריך לבנות את עצמי במשך שלושים, ארבעים שנה, זו קריירה של מוזיקאי. זה מתחיל בהופעות ובלשחרר אלבומים ובלייצר סינגלים ולהגיע לראיונות מגניבים", הוא מחייך ומוסיף: "מעטים הגיעו לשלבי הגמר או חצי הגמר והיו בשלים אחר-כך או שהיה להם מה למכור אחרי שנגמרה התחרות הטלוויזיונית ונעלמה לה רבע השעה של התהילה. אם אין לך תוכן, זה לא יחזיק".

איך אתם, מתרגשים לקראת ההופעה בנתניה?
"ברור, מה זה. הופענו כאן ביולי שעבר אם אני לא טועה, ואנחנו תמיד שמחים לחזור. אני כבר שמח שיש לנו בסיסים שאנחנו מתחילים לחזור אליהם. מקומות שרוצים אותנו שוב. אם קודם אמרתי שצריך לבנות את זה לאורך זמן… על זה דיברתי".

החזרות שלכם פרועות?
"אנחנו ילדים טובים בסך הכל. אני אגיד לך מה… כל אחד מתלונן על העבודה שלו ועל כמה שהוא שמח שאשתו נתנה לו ערב שחרור, אבל בעיקרון כן. החזרות הן כיפיות ואנחנו במוד של עבודה, כי אנחנו רוצים להקליט ממש בקרוב. אנחנו באים כדי לעבוד קשה ולעשות פאן. בעתיד המאד קרוב אני מזמין אנשים ספציפיים שיקשיבו לנו ויגידו מה דעתם. רוצה לבוא? מעניין אותי לשמוע מה דעתך…"

אני לא ממש מבינה ברוק…
"במוזיקה לא צריך להבין, או שזה עובד או שלא, או שזה מרגש אותך או שלא. זה צריך לגעת, זה הכל", קובע נובל.

מה הלאה?
"אני חי את החלום שלי ורוצה להגיע לקהל הרחב ולפרוץ. גם חו"ל יעשה לנו טוב. לעשות טור בארה"ב לקהילה הישראלית והיהודית… הלוואי. האמת היא שבדיוק היום הקלטנו תכנית שתשודר בתכנית 'קוקטייל 88' ברדיו 88 בעוד פחות מחודש. תכנית מגניבה שנותנת במה לאמנים… שווה. בלי קשר, אנחנו כל הזמן מופיעים ושווה להצטרף לדף שלי בפייסבוק – שם כל עדכוני ההופעות בכל הארץ".