שאול קצנטיני מתגעגע לשער

שמו של שאול קצנטיני, אולי, לא מצלצל לאוהדי הקבוצה הצעירים – אך לוותיקים יותר השם הזה אומר המון. לטובת אלה שזקוקים לרענון, שאול קצנטיני שימש כשוערה של מכבי נתניה. בגיל 21, אחרי שסומן על-ידי מיטב הפרשנים באותה עת כאחד השוערים הצעירים והמבטיחים ביותר בישראל, פרש מעולם הכדורגל שהיה כל עולמו, ומעולם לא הרחיב על הסיבה לכך. בראיון לספורט נתניה און ליין, 15 שנים אחרי אותה פרישה, הוא קובע שעדיין לא אמר את המילה האחרונה במכבי נתניה.

שאול, ניתן לומר שגדלת במכבי נתניה
"מכבי נתניה היא חלק מהלב שלי. התחלתי את דרכי במועדון בגיל תשע. אהבתי תמיד כדורגל ושיחקתי בשכונה, עד שבשלב מסוים מצאתי את עצמי "מתפלח" לאימונים של הקבוצה שהתקיימו במגרש הישן. לצערי, להורים שלי לא הייתה אפשרות כלכלית להכניס אותי למועדון והרבה ברירות לא היו לי: ידעתי שאהיה חלק מהמועדון הזה וזו הדרך היחידה שעלתה בראשי אז. התאמנתי עם הילדים שם תקופה ארוכה, עד שפעם אחת שמו לב שאני לא רשום, אבל כנראה שזיהו את הפוטנציאל שבי ולא מיהרו לשחרר אותי. הגיעו עם ההורים שלי להסדר תשלום. בסופו של דבר עמדתי ביעד שהצבתי לעצמי כילד. בבוגרים של נתניה שיחקתי בשנים 95-2000".

האם ניתן לומר שהמסלול, שמזכיר את סיפור "סינדרלה", היה חלק?
"לא יודע אם לומר חלק. הוכחתי את עצמי ונתתי הרבה מעבר ל-100% מעצמי כדי להצליח. מצאתי את עצמי משחק בבוגרים בשנה השנייה של הנוער. זו הייתה תקופה מדהימה. קטפתי תארים של שוער מצטיין, תגלית הנוער ושחקן העונה. זה נתן לי את הדרייב להמשיך. באותה נקודה לא יכולתי לדמיין את עצמי עוסק במשהו שהוא לא כדורגל".

מה בכל זאת קרה? בגיל 21 הודעת על פרישה מעולם הכדורגל והשארת לפרשנים לנחש את הסיבות
"הפרישה שלי הגיעה ממקום מאולץ ולא הייתה לי ברירה אחרת. עד היום העדפתי לשתוק בנושא. לא רציתי לעשות הרבה רעש – גם הייתי בדיכאון והרגשתי שהעולם מתמוטט עלי. ממש ככה. אם זה היה תלוי בי, הייתי משחק כדורגל עד היום. אין ולא יהיה דבר שאני אוהב לעשות יותר מזה.

מה בכל זאת קרה?
"עברתי ממכבי נתניה להפועל טייבה. אני ועוד חמישה שחקנים לתקופה של שנה. במהלך השנה בטייבה התעניינו בי בבת ים. בואי נגיד שקיבלתי הצעה שאי-אפשר לסרב לה ולא אנקוב בסכומים. ביום של חתימת החוזה נפצעתי בארובת העין. במהלך אימון נפצע השוער וביקשו ממני להחליף אותו מהר. נכנסתי לאימון. לצערי, ארבע דקות לפני סוף האימון, יצאתי לכדור רוחב שטוח. הייתה שלולית מים באזור הרחבה והיה איזה ילד שעלה לראשונה מהנוער והתלהב קצת יותר מידי, לא ויתר על הכדור למרות שהיה כבר בידיים שלי ופשוט פגע בי עם הרגל בארובת העין. במילים אחרות אפשר לומר שאותו נער שלח אותי לפרישה".

מהי התחושה באותו רגע?
"באותו רגע הרגשתי מכה. לא חשבתי שזה משהו חמור עד כדי-כך. כשביקשתי לקום הרגשתי מסוחרר ושמתי לב שאני לא שומע כלום. איבדתי תחושה בפנים ונפלתי הצידה. הורדתי את הכפפות וניסיתי שוב לגעת בפנים. לא הייתה תחושה והרגשתי בליטה באזור ארובת העין. במילים אחרות שבר. פינו אותי באמבולנס ועד הניתוח עברתי מרורים. נפצעתי בזמן השביתה הגדולה ונאלצתי לחכות חודש וחצי לניתוח. מצאתי את עצמי נכנס ויוצא מחדר ניתוח כל יום, אבל בעיקר סובל מכאבים. המכה שחטפתי הייתה חזקה מאוד, תרתי משמע. בניתוח עצמו, שהיה מורכב, הרופאים נאלצו להיכנס דרך הפה ולהרכיב לי שלוש פלטינות. ההתאוששות הייתה קשה, אבל השיחה עם הרופא הבכיר קשה עוד יותר".

מה אמרו הרופאים?
"אחרי הקדמה ארוכה מצד הרופא, הוא פשוט אמר לי: 'אתה לא תוכל לחזור לשחק יותר'. כמובן שהרגשתי שחרב עלי עולמי, כי העולם שלי עד אותה נקודה היה כדורגל. נכנסתי לבור שחור ולא הפסקתי לבכות. בגיל 21, כשכל השאיפות והחלומות שלי קשורים לכדורגל, מודיעים לי שאני חייב לפרוש, אין יותר גרוע מזה. לקח לי זמן רב להתאושש. לא הייתה לי תכנית ב', אבל למזלי למדתי בתיכון אלקטרוניקה ולשם פניתי".

פרשת מכדורגל והורדת פרופיל, אך האם יש סיכוי שתחזור?
"יש לי תכניות לעתיד הקרוב והן קשורות למכבי נתניה. כמובן, ששחקן פעיל אני כבר לא אהיה – לפחות לא בגלגול הזה – אבל את המילה האחרונה שלי במועדון עוד לא אמרתי. נתניה היא בית מבחינתי, ותמיד חלמתי לחזור לבית. אני אחזור בזמן הקרוב".

אפרופו מכבי נתניה, האם לדעתך יש לקבוצה סיכוי להינצל מירידה העונה או שהמצב אבוד?
"מאז שפרשתי ממשחק פעיל הפכתי לאוהד של נתניה – כך שקשה לי מאוד להגיד שאין להם סיכוי לשרוד. אני רוצה לשמור על אופטימיות ולהאמין שגם את המכשול הזה נעבור".