שחייה: סימון דוידסון – אבי המהפכה

זה קרה, בערך, לפני חמש שנים. סימון דוידסון, יו"ר הפועל "דולפין" נתניה, סימן לעצמו שורה של מטרות ורף אחד שנדמה אז שהוא דמיוני: להגיע למצב בו שחיינים ושחייניות מהעיר נתניה לא רק שיתחרו על התארים הנחשקים ביותר בארץ – אלא יעמדו בקריטריונים הבינלאומיים וייצגו את ישראל באולימיפיאדה.

אין זה סוד, שבשונה מענפים כמו כדורגל וכדורסל, בענפים האישיים בכלל ובענפים האולימפיים בכלל, ההבדל בין חוג לבין אימון מקצועי מגיל צעיר מתבטא בכמות אימונים שבועית בלתי-נתפשת והמון כסף שהורים צריכים להשקיע – באין מדיניות ממשלתית להשקעה אמיתית בספורט. למרות זאת הצליח דוידסון לעשות את הבלתי נתפש: הוא הצליח, למשל, יחד עם עיריית נתניה, להקים מגמה לשחייה מקצועית, החל מכיתה א', הראשונה בישראל, אשר פועלת בבית ספר רבין. הוא הקים את חטיבת השחייה המקצועית, בה שחיינים מצטיינים בגיל נוער מתאמנים בין שבע ועד 14 פעמים בשבוע. חשוב מזה, דוידסון חשף את ענף השחייה במהלך השנים לאלפי ילדים ואף עמד מאחורי קיום אליפות אירופה בשחייה – כאן במכון וינגייט – כשהעיר נתניה היא המארחת הרשמית.

כעת, שלדוידסון שחיינים שיתחרו באולימפיאדת ריו בבריכה, הוא סימן מטרה נוספת: להתמודד על תפקיד יו"ר איגוד השחייה הישראלי והצבת רף חדש לענף השחייה בישראל.

לפני חמש שנים אמרת שלעיר נתניה תהיה נציגות במשלחת הישראלית לאולימפיאדה. אז האמנת, שזה יקרה בשנת 2020. בפועל הקדמת התחזיות בארבע שנים
"כאדם תחרותי שאוהב להציב לעצמו מטרות ובמיוחד להגיע אליהן, מדויק יותר להגיד שהצבנו לעצמנו מטרה. אני אומר הצבנו, כי אני מתכוון, בראש ובראשונה, לשחיינים ולמאמנים הטובים בארץ – אותם שכרתי לצורך המשימה. ברור שאני מאושר שהצלחנו כולנו, אבל חשוב לזכור שזה בזכות עבודה מאוד קשה ובהשקעה מטורפת".

אפרופו השקעה, עד כמה שחיין טוב צריך להשקיע ולעבוד כדי להגיע לרמה של שחיין אולימפי?
"כדי להיות שחיין ברמה אולימפית, צריך תחילה גנטיקה. ישנם פרמטרים כמו גמישות, למשל, שזה משהו שאפשר לעבוד עליו – אבל זה לא תמיד מספיק. מלבד הגנטיקה שחיין שרוצה להגיע לרמות הגבוהות, חייב להיות תחרותי ובעל משמעת עצמית גבוהה. השחיינים המקצועיים בדולפין מתאמנים פעמיים ביום, כל יום, בבריכה. זה לא כולל, כמובן, אימונים בחדר כושר ואימונים מנטאליים. יש תזונה מסודרת שצריכים להקפיד עליה. זה לא פשוט. מדובר בהשקעה של שנים, אבל מי שמנתב עצמו להיות שחיין ברמה הגבוהה, יודע שזה המחיר שהוא צריך לשלם".

לא מעט ענפי ספורט בעיר מתלוננים על תקציב נמוך או חוסר תמיכה בענף שלהם. מה המצב בשחייה בהשקעה ארצית ובהשקעה עירונית?
"עיריית נתניה תורמת המון לענף השחייה בעיר. זו אחת הסיבות שהענף הזה משגשג ומגיע להישגים בשנים האחרונות. ברמה הארצית המצב קצת שונה. ענף השחייה הוא השלישי בגודלו בארץ אחרי כדורגל וכדורסל מבחינת תקציב, אך בכל זאת דורך במקום כבר כמה שנים. יש בארץ המון שחיינים פוטנציאלים, המון התעניינות בענף ולא מעט שחיינים שיכולים, עם עוד קצת עבודה להגיע רחוק, אבל לצערי התשתיות לא מפותחות ולכן אנחנו דורכים במקום".

האם זו הסיבה מדוע החלטת להתמודד על תפקיד יו"ר האיגוד?
"כן. כמי שרואה בעצמו כשליח של ענף השחייה בארץ, שאוהב את הענף הזה ללא גבול, חשוב לי שיתפתח ויפרח כמה שיותר. העשייה לטובת פיתוח הענף היא רבה. אין לה סוף, אבל הכל מתחיל ונגמר בהחלטות – לאו דווקא בתקציב. זה מה שמקומם אפילו יותר. איך יכול להיות שלשחיינים בנתניה, עיר שמונה מעל 220 אלף תושבים, אין – למשל – בריכה ראויה להתאמן בה? איך התשתיות לא מפותחות ולמה זה תקוע?? למה יש כיתת שחייה אחת בארץ, היא ממוקמת בעיר נתניה וזה נטו עבודה של מינהל החינוך ושל אגף הספורט בעיריית נתניה ואין יותר? נכון, אפשר לומר שמדובר בחוסר אכפתיות של מקבלי ההחלטות ברמה הארצית והמון בירוקרטיה, אבל זה לא באמת משנה – מה שחשוב זה לשנות את המצב הקיים. זו הסיבה שאני מתמודד לתפקיד ומקווה להיבחר".

למה, לטעמך, בתפקיד יו"ר איגוד השחייה תצליח לעשות יותר?
"לכל יו"ר איגוד בספורט כוח רב ויכולת השפעה ברמה ארצית ועל מקבלי ההחלטות. במלים אחרות ולא מכובסות, התפקיד עצמו מאפשר לאדם להיות "מקורב לצלחת" ולהשפיע על מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות. אני רוצה לקחת את התפקיד למקום אחר. אני מפחד להילחם על מה שחשוב בעיניי ואני מאמין שבמצב הקיים אין מה להפסיד – אלא רק להרוויח".

כדי להפוך את ענף השחייה למוביל ברמה בינלאומית, מה היית עושה אם היית נבחר לתפקיד יו"ר האיגוד?
"בדיוק כמו לפני חמש שנים שהצבתי לעצמי חמש מטרות, גם הפעם הצבתי לעצמי חמש מטרות: הקמת בריכות שחייה בעידוד קרן המתקנים של הטוטו – לפחות חמש בריכות בשנתיים הראשונות. לפעול מול משרד החינוך לשינוי התקנה ללימוד יסודות השחייה בבתי ספר מכיתה ה' לכיתה ב' – כך נצליח לחשוף ילדים לענף בגיל צעיר יותר ולאתר את הטובים יותר. הפרויקט השלישי הוא להעתיק את פרויקט "מגמת השחייה" הפועלת כיום בבית ספר רבין – נתניה לערים נוספות בארץ. הפרויקט הרביעי הוא הבאת צוות מאמנים בינלאומי, שיעביר הדרכה על בסיס קבוע למאמנים המובילים בישראל ולהרחיב את התכנית הישראלית להכשרת מאמנים בתחום באמצעות השתלמויות ותכנים. החשוב ביותר, בעיני, הוא לגרום לקובעי המדיניות להבין, שהשקעה נכונה לטווח קצר, בינוני וארוך ובתכנית מסודרת תוביל ליותר הישגים בינלאומיים".