המייל האדום
שנתיים לאחר שאושרה להפקדה התוכנית לפינוי שיכון רומנים, השכונה המוזנחת בעיר, אישר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה את המתווה לתכנית הראשונה מסוגה בישראל
—–
היסטוריה בהתהוותה: שנתיים לאחר שהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה להפקדה תוכנית מקורית וחדשנית לבינוי ופינוי, המבוססת על ניוד זכויות ושלבים מובנים לשכונת מגורים שלמה, שכונת רומנים – אישר ביום ראשון המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ, את המתווה לקידום תכנית פינוי בינוי שכונת רומנים.
16 שנה פעלו, עקב לצד אגודל, ראש עיריית נתניה מרים פיירברג-איכר, מהנדס העיר לשעבר פול ויטל ועזרא משרת, הרוח החיה בשכונה הכי מוזנחת בעיר, כזו שאפילו פרויקט שיקום השכונות הממשלתי פסל אותה, כדי להפוך חלום למציאות.
ביום ראשון, כאמור, שנתיים לאחר שעיתון נתניה און ליין – ksn חשף את החלטת הוועדה המחוזית, קיבל עו"ד קמיניץ את ההחלטה לאישור המתווה הייחודי, במסגרתו ינוידו זכויות ממגרש אחד לשני.
על-פי התוכנית ייבנו שני מתחמי דיור. המתחם הצפוני, שיכון רומנים עצמו הממוקם בשכונת בן-ציון, יכלול 330 יחידות דיור בשישה מבנים בני 13 ועד 18 קומות. במתחם השני, המצוי מדרום לרחוב האר"י, ייבנו 551 יחידות דיור בשמונה מבנים בני 18 ועד 22 קומות – כאשר כמחצית הדירות מיועדות לטובת מימון פרויקט הפינוי-בינוי והמחצית השנייה לבעלי הקרקע שהקצו את שטחיהם לטובת המיזם. עוד נקבע, כי 20% מהדירות ייועדו לדיור בר-השגה: דירות בנות שלושה חדרים בשטח של 92 מ"ר פלוס ממ"ד.
שיכון רומנים, הממוקם בשכונת בן-ציון, נבנה בתחילת שנות החמישים. מאז, לא חלו בו שינויים. כתשעים משפחות מתגוררות בשכונה הקטנה והצפופה, לה אין תשתיות חדשות ובין הבתים גם לא תמיד קיימת מדרכה. מערכת הביוב היא אותה מערכת ביוב שנבנתה בשנות החמישים, וגם לתקנה או להחליפה בלתי-ניתן – כך שהצפות, עכברושים ונחשים הפכו למנת חלקם של התושבים. מצבה של השכונה גרוע כל-כך מבחינה פיזית, עד שבשנות השמונים והתשעים, עת התקיים בארץ פרויקט שיקום שכונות, החליטה ועדה מקצועית לפסול את שיכון רומנים מההליך בשל המצב הפיזי הרעוע.
עזרא משרת, כיום בן 64, מתגורר באותה דירה בת 60 מ"ר בה גדל בילדותו עם אימו ושש אחיותיו. לפני 17 שנה, באותה דירה ממש, הוכשה אמו על-ידי נחש צפע. זה היה, מבחינתו, הקש ששבר את גב הגמל. כיו"ר השכונה החל לקדם מהלך לפינוי בינוי. "עוד כילד בשכונה דיברו על פינויה. זו לא הייתה אמורה להיות שכונת קבע, אלא שכונה ארעית לעולים חדשים, אבל היא נשכחה עם השנים", סיפר משרת לנתניה און ליין: "בעקבות מקרה ההכשה ועוד מקרים, נפגשתי עם ראש העירייה חודש לאחר שנבחרה בפעם הראשונה. זה היה הרגע בו החלטנו, שביחד ננסה למצוא דרך לשפר את איכות החיים. היא עמדה במילתה, בכל השנים שעברו, יחד עם מהנדס העיר לשעבר פול ויטל וכל אנשי צוותו, הם השקיעו מאות שעות לקדם שלב אחר שלב. בלעדיהם, זה לא היה קורה".
16 שנה נמשך המסע המשותף. אין-ספור יזמים וקבלנים הביעו עניין במיזם, וכולם ויתרו עליו בשל חוסר כדאיות כלכלית והתנאי שהוצב: להגן בכל מחיר על האינטרס הציבורי של דיירי השכונה. עם 90% חתימות (החוק מחייב רק 75%) נמשך הניסיון לאיתור היזם – עד שבשנת 2004 הוא נמצא. עברו עוד ארבע שנים עד שוועדת המשנה לתכנון ובנייה אישרה את המתווה ועוד חמש שנים עד שהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה השתכנעה לאשר את רעיון ניוד הזכויות, רעיון שמעולם לא יושם בארץ בתחום הפינוי-בינוי, ובוודאי לא בגישה בה נקטה העירייה: קודם בינוי ורק לאחר מכן פינוי כדי להבטיח שהדיירים יקבלו את מלוא זכויותיהם.
"רעיון הניוד" הרחיבה לנתניה און ליין-ksn פיירברג-איכר: "הוא זה שאפשר את יישום המהלך, כיוון שהוא מאפשר להתגבר על המקדם הכלכלי הנמוך. זו, בעצם, בשורה ברמה ארצית המאפשרת מודל כלכלי כדאי בהחייאת מרכזי ערים ומתחמים ותיקים". אין זו הפעם הראשונה בה פיירברג-איכר פועלת לקידום המודל אותו פיתחה עיריית נתניה. בעיצומה של מחאת האוהלים בקיץ 2011, התראיינה פיירברג-איכר לנתניה און ליין ודיברה על אותו מודל בדיוק, שאם ממשלת ישראל וגורמי התכנון בארץ היו מאמצים אותו, ניתן היה לקדם תוכניות חידוש והחייאת מרכזי ערים ושכונות ותיקות ומוחלשות במהירות שיא. ביום ראשון, כאמור, התקבל האישור המיוחל למתווה.
סוף סוף החלה תזוזה
מה שלא הבנתי,מדוע כל דבר צריך אישור ממשלתי?
האם העיריות לא מספיק נבונות?
ובכל זאת,בשעה טובה.
בשתי מילים: שלטון הפקידים. במילה אחת: בירוקרטיה. במשפט משולב: חוסר יכולתם ו/או רצונם של הפקידים בוועדות למיניהן לקבל החלטות אמיצות – מה שחייב התערבות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אחרת התכנית הייתה יורדת לטמיון
אין כאן שמחה כי אם צער, כאב, אכזבה, ובושה כן רק בושה…מעניין שעכשיו מתחילים לשים כתרים ולאמר דברים בהצלחתו של זה או אחר אבל,,, אולי הגיע הזמן שגם אתם שם במערכת תחזרו לימים טובים בה אדון פדלון האבא כתב את הדברים ביושר ורק את האמת ללא כל משחקי מילים ושקרים רק כדי לשמור קשרי עסקים עם עירית נתניה…נכון זה יום שמח לתושבי המקום ואני מאוד מקווה שזה יהייה בסלע אושכונות אחרות בנתניה אבל למה לא צריך לערב פונקציות מידיניות כשמרימים מגדלים במקומות שאין כל זימון ארכיטקטוניאו איפה הצדק או היושר בהרמת שכונות חדשות שלימות עם מספר עצות של תושבים ללא מענה ציבורי, חברתי, תרבותי חינוכי,,, הגיע הזמן לקרא לילד בשמו או ייתר מכך אולי לצעוק המל עירום או במקרה זה המלכה…. או לא????
אין כאן שמחה כי אם צער, כאב, אכזבה, ובושה כן רק בושה…מעניין שעכשיו מתחילים לשים כתרים ולאמר דברים בהצלחתו של זה או אחר אבל,,, אולי הגיע הזמן שגם אתם שם במערכת תחזרו לימים טובים בה אדון פדלון האבא כתב את הדברים ביושר ורק את האמת ללא כל משחקי מילים ושקרים רק כדי לשמור קשרי עסקים עם עירית נתניה…נכון זה יום שמח לתושבי המקום ואני מאוד מקווה שזה יהייה בסלע אושכונות אחרות בנתניה אבל למה לא צריך לערב פונקציות מידיניות כשמרימים מגדלים במקומות שאין כל זימון ארכיטקטוניאו איפה הצדק או היושר בהרמת שכונות חדשות שלימות עם מספר עצות של תושבים ללא מענה ציבורי, חברתי, תרבותי חינוכי,,, הגיע הזמן לקרא לילד בשמו או ייתר מכך אולי לצעוק המל עירום או במקרה זה המלכה…. או לא????
שמעון, כמי שמלווה את הפרויקט במהלך 16 השנים האחרונות, אני יכול רק לומר דבר אחד: ממשלות ישראל הן האשמות הבלעדיות באי יכולתן לצמצם את הבירוקרטיה והסרבול. לידיעתך, לפני כשבועיים בלבד עמדו כל הגורמים המעורבים להרים ידיים. למה? כי אחרי כל הסרבולים ואין-ספור הוועדות למיניהן ואין-ספור המגבלות למיניהן שהוטלו – הוטלו עוד מגבלות כיוון שהפקידות הארצית סירבה לקחת אחריות והוסיפה דרישה חדשה שהפכה את כל הפרויקט ללא כדאי כלכלי. אתה שואל למה היה צריך לערב את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה? והתשובה היא פשוטה: במדינה בה אין-ספור חוקים ובמדינה בה כדי לבצע משהו פשוט, על-ידי יזם פרטי, שבסופו של דבר יהיה רווח ציבורי, צריך להמציא כמעט בכל פעם את הגלגל מחדש. ואגב, בדיוק כדרכו של אבא שלי אותו הזכרת, אני כותב את הדברים ביושר – עומד מאחוריהם – וממש לא מתרגש מעיריית נתניה – וכשעיריית נתניה מפשלת, כולל העומדת בראשה, אני הראשון לכתוב. למה? כי כזה אני. ואם לא הייתי כזה, הרי שיד נעלמה היתה מצנזרת את תגובתך. ועובדה היא, שלא! למה? כי אנחנו בעד הזכות להביע עמדה ודעה כל עוד היא לגופו של עניין ולא לגופו של איש – גם אם זאת ביקורת על כותב שורות אלה.
Comments are closed.