המייל האדום
השבוע חגגתי יום הולדת 30 ולכן החלטתי לשבת ולכתוב על המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים… היכולת להקשיב
מאז שהייתי ילדה, אני זוכרת את עצמי מבינה דברים בצורה קצת אחרת. כאילו יש איזה קול אצלי בתוך הראש שאומר לי את האמת על החיים, על אנשים, על מצבים. אף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה מדי, זה היה די מוזר, כי אף אחד לא אמר לי את הדברים שידעתי, אבל פשוט ידעתי. ידעתי שאני מקבלת תובנות מאד חשובות וידעתי שאני צריכה להקשיב.
אני זוכרת את עצמי בת שמונה, בבית הוריי בנתניה, מסבירה לאמא שלי, שזה בסדר שאני ואחותי רבות, שזה חלק מההתפתחות ושבסוף נהיה חברות טובות וכך היה. אני זוכרת שהייתי בת 12 והסברתי להורים שלי למה יהיה להם הכי טוב להתגרש וכך היה… ואני זוכרת שכל חיי, כשמישהו שאל לעצתי ידעתי מה לומר, לא כי חשבתי על זה קודם, לא כי הייתה לי איזו דעה על הנושא, אלא פשוט כי ידעתי מה הוא צריך לשמוע.
העניין הוא שדי התביישתי בזה, כי רוב הזמן לא היה לי עם מי לחלוק את המידע שקיבלתי ולרוב היה לי קשה להסביר את עצמי, אז ניסיתי לכתוב את זה או לצייר את זה, אבל עם השנים פשוט הפסקתי להקשיב, הפסקתי להאמין לעצמי, התחלתי להאמין לאחרים. חשבתי שהם יודעים מה טוב יותר, ברור יותר, וודאי יותר. אז טעיתי בדרך, התבלבלתי והלכתי לאיבוד, אבל היום אני יודעת שגם זה היה חלק מהדרך שלי, הדרך לעצמי.
אנשים קוראים לדבר הזה- תקשור. אני עדיין קצת מתקשה עם המילה הזאת. המילה הזאת התחברה לי תמיד עם כוחות על, כישוף ואפילו שיגעון. תמיד חשבתי שאם אגיד שאני מתקשרת, יצחקו עליי, יגידו שהשתגעתי ושעכשיו אני יכולה להפסיק עם השטויות שלי ולהתחיל לעשות משהו רציני עם החיים שלי.
אז עשיתי. הלכתי ללמוד עוד ועוד דברים שדרכם אוכל להסביר את מה שאני פשוט יודעת, כדי שלא יקראו לי משוגעת, טוב וגם כי זה ממש מעניין. אז היום, כבר יש לי תואר ראשון ותעודת הוראה ותעודת אסטרולוגית ותעודת מאמנת אישית ועוד יהיו בוודאי עוד תעודות… אבל אף אחד לא יכול לתת לי תעודה על מה שאני פשוט יודעת. את התעודה הזאת רק אני יכולה לתת לעצמי.
יכול להיות שבעיניי אנשים אחרים זו תהיה תעודת "משוגעת" או תעודת "מי היא חושבת את עצמה שהיא יודעת"… אבל הבנתי משהו, עכשיו- כשאני כבר ילדה גדולה, אין לי יותר את האפשרות שלא להקשיב. זאת האחריות שלי, זאת המתנה שלי. להקשיב לידע הזה שעובר דרכי ויותר מהכל, להעביר אותו הלאה.
גיליתי שהידע הזה הכי זמין עבורי כשאני בוחרת להיות בנתינה. כשמישהו באמת מבקש את עזרתי, קשוב ומוכן לקבל, אז זורם מתוכי כל מה שחשוב ומדויק עבורו. הידע הזה שאני מעבירה הוא לא גילוי עתידות, ניבוי נבואות או מעשה כשפים. זה הוא ידע פשוט וטבעי והוא מגיע מתוך רגישות גבוהה והקשבה עמוקה שמאפשרת לי לעזור ולהתכוונן לשורש העניין, לשורש הכאב, למקום שבו צריך לקחת אחריות ולהתמודד עם מה שהחיים מבקשים ללמד.
היום אני מבינה שאני משוגעת אם אני שומרת את הידע הזה לעצמי, לא אם אני מוציאה אותו החוצה.
אז כן, נראה לי שאני מתקשרת, עד שאמצא לי מילה אחרת… וזאת המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים שלי. כל כך גדולה, שאני לא יכולה לשמור אותה רק לעצמי, משתוקקת להעביר אותה הלאה.
מוזמנים להגיב, לתקשר או להתקשר…
גניה גבירץ,
פסיכואסטרולוגית מאמנת אישית ו… מתקשרת.
0525821662
מקסים. ושוב מזל טוב אהובה
מלכה!
big like
מהמם…
☀️
מעניין
באמת big like
Comments are closed.