המייל האדום
רועי זלצר עושה את זה אחרת, מתוך תחושה של שותפות אמיתית לשליחות חשובה מאין כמותה: הנגשת היהדות לציבור הרחב.
את הקריירה שלו החל זלצר בעיריית נתניה בתור עוזרה האישי של סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך, ד"ר אביטל לאופר. בשל כישוריו הרבים והיכולת לראות דברים אחרת – מחוץ לקופסא ולא בשבלונה הרגילה, מונה למנהל היחידה לתרבות תורנית בנתניה, הפועלת במסגרת העמותה לחינוך בלתי פורמאלי בראשותו של משה קייזלר. בראיון לתרבות נתניה און ליין מסביר זלצר מדוע תרבות בכלל ותרבות יהודית בפרט היא של כולם.
בינואר הקרוב תציין שנה לתפקידך כמנהל היחידה. איך אתה מסכם?
"בעיקר מסופק. מה שאנחנו מנסים לעשות זה להנגיש את היהודית לכלל הציבור בעיר, בין אם הוא דתי או לא, בין אם הוא מסורתי או חילוני, יש רצף מאד גדול. זו השקפת העולם שלי ואיתה נכנסתי לתפקיד", עונה רועי בנועם ובשלווה ייחודית. עוצר לרגע. נושם עמוק וממשיך בהחלטיות: "נתניה היא עיר קולטת עלייה, יש בה המון דתיים ולא דתיים – אך היהדות היא של כולם. זו תפיסה דתית לאומית די בסיסית. ואגב, זו גם המדיניות של ראש העיר שתומכת רבות, זה הכיוון", מסביר.
מהו, בעצם, תפקידה של היחידה?
"היחידה היא שני צדדים של אותו מטבע. כפי שאמרתי, מצד אחד: הנגשה, הנחלת והעמקת התרבות והמורשת היהודית. מצד שני, בהגדרת התפקיד: קיום אירועי תרבות יהודית ופעילויות ייחודיות לכלל הציבור: ילדים, צעירים ומבוגרים. למשל, בקרוב יתקיימו אירועי סוף שנה. למעשה, כבר במוצ"ש הקרוב, אירוע שיותר רלוונטי לציבור הדתי-לאומי: שני אחים, אחד מהם זמר והשני עיתונאי-פובליציסט, ידידיה מאיר (בעלה של העיתונאית וכתבת החדשות סיון רהב-מאיר), המקיימים ערב משותף לציבור הדתי. יחד עם זאת, אני מאד מנסה שהאירועים יהיו קשורים לא רק לציבור הדתי, ולכן במוצ"ש לאחר מכן יתקיים אירוע שקשור ליום הקדיש הכללי, עשרה בשבת. ודאי שהמופע יהיה עם נגיעות ליהדות, אך הוא רלוונטי לכלל הציבור: שני אנשים שהלכו וחקרו עשרות, אפילו מאות שירים, ניגונים ולחנים שחוברו בזמן השואה וכעת הם מציגים את השואה במבט אחר ומביאים את סיפורי המלחמה והזוועות שקרו באמצעות שירים וסיפורים, קצת שונה מגטאות, מחנות, משרפות…".
אני מרגישה צורך עז לשאול אותך מדוע, למעשה, יש צורך ביחידה נפרדת לתרבות יהודית? במה היא שונה?
"תראי, היכל התרבות לא בנוי באופיו לחלק גדול מהציבור הדתי. ברגע שאתה עושה מופע של משה פרץ, למשל, שהוא זמר גדול בכל קנה מידה, זה לא מופע לדתיים. זה לא משהו שבחור דתי אשר מקפיד על מצוות יכול להגיע אליו. אני בעצמי לא הלכתי למופע כי קשה לי, זה מקום פחות צנוע. דווקא כמי שמגיע מתוך ה'מגזר', אני חושב שאני יודע מה המגזר מבקש ורוצה. תתפלאי, אבל דווקא חמש שנים אצל ד"ר אביטל לאופר, שהיא אישה מיוחדת ומדהימה, לימדו אותי המון על המגזר. נכון, אמנם באתי ממנו, למדתי בבני עקיבא והייתי מדריך, חניך, קומונר, רכז וכל מה שאפשר לעשות, אבל במנהל חינוך נחשפתי לדברים נוספים ולמדתי, באמת, על כל הרבדים בציבור הדתי. זה פתח לי את העיניים בתוך הציבור שלי! אז שוב, כשאני מגיע עם רקע כזה, אני יכול להגיד פחות או יותר מה הציבור שלי רוצה. אני לא רואה את היחידה כ'אירועים עם כיפה'. יש פה תהליך, וזה מבחינתי הדבר החשוב: אני רוצה להנגיש את היהדות לציבור הרחב".
ואיך, בפועל, מנגישים תרבות ומורשת יהודית לכולם – גם למי שאינם חובשים כיפה?
"אני מנסה לעשות דברים שהם לא תחת הגדרת 'אירוע'. זה קצת חידוש במחלקה, כי אירוע הוא נחמד והכל, אבל אתה יוצא במוצ"ש עם אשתך, נהנים שעתיים, יושבים בבית קפה אבל זהו. זה לא משפיע לטווח הרחוק. אנחנו מנסים ללכת גם בכיוונים שהם לא רק אירועים, למשל, פתחנו פרויקט בר-מצווה עירוני: שלחנו איגרות לכל תלמידי כיתות ו' שעלו לכתה ז' ואמרנו להם: אנחנו מביאים מורה הביתה, אתם נפגשים תשע פעמים, לומדים קריאה לתורה, טלית, תפילין ויותר מזה, לומדים גם על מעגלי הזהות שלכם, של המשפחה, של העיר והמדינה. זאת אומרת, אנחנו מלמדים אותם גם את הצד הדתי וגם את הקשר למדינה ולציונות. הדבר המבורך הזה קורה בשיתוף פעולה עם הקרן למורשת הכותל ונתניה מובילה בכמות הפונים. אני שמח על זה הרבה יותר מאשר על האם הצלחתי למלא את האולם או לא באירוע קונצרט חזנות. עוד פרויקט שהתחלנו לפני חודש הוא קורס צילום שנקרא "בעין טובה". מדובר ב-24 בני נוער איכותיים, 12 דתיים ו-12 חילונים שלוקחים חלק בסדרה של תריסר מפגשים – בהם הם לומדים יחד לצלם, להסתכל על העולם דרך המצלמה או העיניים ולהביט תמיד בחצי הכוס המלאה. בלי שהנערים והנערות ישימו לב, נוצרה קבוצה המערבת בין דתיים וחילונים. אנחנו כבר הרבה שנים מנסים להקים אחת כזו בעיר ואולי בגלל שזה 'על הדרך', לא מוצהר, נוצרה פה קבוצה שלומדת להביע ולספר על עצמה. אנחנו מקיימים גם, אחת לחודש, במכללת נתניה מפגשים המשלבים פילוסופיה יהודית או מחשבת ישראל המתאימה לכלל הציבור. החשיבה היא של 'ביחד'".
רגע לפני שאתה נכנס לשנה השנייה בתפקיד, על מה עוד היית רוצה לסמן וי?
"למצוא עוד דרכים להפגיש בין שני הציבורים: החילוני והדתי ושגם החילונים ייהנו מהתרבות העשירה והוותיקה שלנו שעולה, לדעתי, עשרות מונים, על כל תרבות אחרת. לא בכדי להחזיר בתשובה – כי היא ממילא שייכת לכולנו".
