101 דרכים לשכוח למלא טופס 101

אין בכוונת פוסט זה לפגוע ברואי חשבון, מנהלי חשבונות וחשבים. יהיה נחמד אם בהזדמנות גם תסבירו לי מה לעזאזל ההבדל ביניכם. תודה ;-).

 השבוע הוא שבוע חגיגי במיוחד. אמנם השבוע חל ערב פסח, אבל מהו ערב פסח לעומת ה31 במרץ, הלא הוא התאריך האחרון להגשת טופס 101.

הכל התחיל לפני כמה ימים, כשפתחתי את האימייל שלי מאוחר בלילה (כבר טעות) ומצאתי את ההודעה הלאקונית הבאה:

 שלום,

לידיעתך, טרם מולא על ידך טופס 101 ממוחשב באתר המשכורות.

לתשומת ליבך, החל מתלוש שכר אפריל 2015 יבוצע חישוב מס הכנסה מחדש לפי ניכוי מס מירבי רטרו לתחילת שנת המס 2015.

בברכה,

מחלקת השכר

פאוזה קלה. אני בוהה במסך. מגוון האפשרויות לתגובה רחב. החל מפאניקה מוחלטת ואיבוד עשתונות ועד אדישות על גבול ההזנחה ודחיית ההתעסקות בנושא (שוב) למחר. אני בוחרת באופן לא מפתיע באפשרות השנייה.

"אוקיי, לא ביג דיל" אני משקרת לעצמי בזמן שאני מסמנת את ההודעה "לטיפול". אני לא מתכוונת להילחץ, גם ככה אין לי איך לטפל בזה עכשיו. השעה אחת עשרה בלילה וזה יחכה לבוקר…

לילה טוב. כיבוי אורות. נרדמת כרגיל תוך שנייה. עד ש…

 אני מתעוררת שטופת זיעה באמצע הלילה. השעה שלוש לפנות בוקר. מילים מאיימות מציפות אותי מכל עבר.

101!

טרם מולא על ידך!

תלוש שכר!

ניכוי מס!

מחלקת השכר!

מס מירבי!

תחילת שנת המס 2015!

 אני בעיצומו של התקף חרדה. הדופק עולה. למה זה תמיד קורה רק לי? למה אני צריכה להיות האדם האחרון בישראל שממלא טופס 101? מה יהיה עכשיו? מה הנזק? האם הוא הפיך? הכל נראה דרמטי ביותר כשאני ערה לבד באמצע הלילה. מחישוב לילי זריז ובלתי מדויק אני מסיקה לחרדתי שכעבריינית וכמעלימת טופס 101 ובגלל ניכוי מס רטרואקטיבי מתחילת שנת המס, כנראה שלא אקבל משכורת כמה חודשים. אני עוברת על הרהיטים אחד אחד ותוהה מה אפשר למשכן. מסתכלת בצער על הילדות הישנות. איך אפרנס אותן עכשיו? איזו אמא חסרת אחריות אני. אולי אוכל לקבל הלוואת גישור מהבנק? מסתכלת על בעלי ישן כמו מת לצידי. מתעצבנת. זה בטח בגללו איכשהו. למה הוא לא הזכיר לי? וחוץ מזה, שוב הוא לא שם לב אלי. אני כאן מוטרדת והוא ישן רגוע וטוב לב. איזה חוסר רגישות.

אחרי שעה ארוכה של התהפכות מצד לצד, אני מצליחה לחזור ולהירדם.

מתעוררת בבוקר, באיחור. לילה ללא שינה, מעבר לשעון קיץ וילדות בחופש הוציאו אותי לחלוטין מאיפוס, אבל אני מתארגנת, לובשת על עצמי את התדמית המקצועית שלי ויוצאת לעבודה.

אני נחושה לתקן את הנזק שהדחיינות הכרונית שלי גרמה הפעם. אני נסחפת לתוך יום עבודה תובעני, אבל מתישהו עוצרת הכל כדי להתפנות לכבות את השריפה החשבונאית הקטנה שלי. אני בוהה בטופס 101 שעל המסך. הטופס 101 בוהה בי בחזרה מופתע. "את? כאן? עכשיו? אבל רק ה-29 למרץ. וואלה, איזה קונפורמיסטית, עלייך לא הייתי מאמין."

ואז בזווית העין אני קולטת את ט. חברי היקר לצוות, מתייעץ, מעט מבולבל וזורק לחלל החדר מילים המוכרות לי באופן מטריד. מילים כמו "מס מירבי", "רטרואקטיבי" ו "מה הססמא לאתר של המשכורות?"

"א-הא! " אני מסתובבת אליו במהירות כנשוכת נחש, עם עט שלופה ומבט חשדני. "ולמה אתה שואל?"

"לא יודע, קיבלתי איזה מייל אתמול…"

וואו איזו הקלה…

"משהו עם ניכוי מס מירבי, גם ע. קיבל. וגם ד. וגם י."

ו ו א ו     א י ז ו     ה ק ל ה . . .

ואלה עוד חברה רציניים, לא חובבנים כמוני… ואשתו של ד. אפילו רואת חשבון רחמנא לצלן !!! אפשר להרגע, הכל יהיה בסדר. נטפל בזה כצוות… הרי כל כך מבאס להרגיש בודדה וחסרת אונים מול פגעי הבירוקרטיה, וכל כך מנחם לדעת שאני לא לבד בסבך הזה.

השנה הגדילו רשויות המס לעשות והעלו את דרגת הקושי של מילוי הטופס על ידי דרישה לצירוף סריקה של תעודת הזהות. למהמורה הזאת לא הייתי מוכנה. לא ראיתי את תעודת הזהות שלי מאז הבחירות. אז הפכתי את כל התיק המטונף שלי על פניו ומצאתי אותה בתחתית התיק – נבוכה, מבויישת ודבוקה למגבון לח… צעדנו לנו יד ביד, אני ותעודת הזהות שלי ( שבאופן מוזר טוענת שאני כבר תכף בת 41 ) במסדרון. אני זוכרת את הפעם הראשונה בה פגשתי אותה. זה היה בגיל 16. כמה התרגשתי ממנה אז, כמה התגאיתי בה. שיננתי את המספר שלה שוב ושוב עד שידעתי אותו בעל פה…

הגענו למדפסת המשולבת הקומתית. אני סורקת. המון רעשים – אפס תוצאות. סורקת שוב. עדיין לא עובד. פעם שלישית גלידה? וואלה עובד. הקובץ נסרק בהצלחה. אני גאון טכנולוגי… גם להצליח לתפעל את המדפסת האימתנית וגם טופס 101 באותו יום. וואו, מרשים ביותר! בינתיים תור קטן של עובדים בעלי תעודת זהות כחולה נאסף מאחורי. נבוכים מעט, מבויישים מעט, נאחזים זה בזה לתמיכה. כמה מנחם התור הזה. כמה הוא עוטף ומכיל. תור של אנשים שעם כל אחד ואחת מהם הייתי שמחה לשבת לשתות קפה. רצוי עכשיו. ממש עכשיו. העיקר לא לחזור לטופס 101 המייבש הזה שמחכה לי על הצג.

בסופו של יום, הגשתי את הטופס בהצלחה. ועוד יומיים שלמים לפני הדד ליין. חתיכת הישג. העולם מתחלק לשניים – אלה שמכינים שיעורי בית ברגע שהם מקבלים אותם ואלה שמכינים שיעורי בית ביום האחרון של החופש. נחשו באיזה קבוצה אני…