המייל האדום
לקבלת פנים חמה כל-כך, בה כמעט אלף בני משפחה וחברים, נציגי אגודות הג'ודו וגם נציגי עיריית נתניה בהם חבר המועצה רפי ימין וניר יבלונסקי ובעיקר תושבי המדינה שהגיעו במיוחד לנתב"ג וקיבלו את פניהם בתרועות, בשלטים ובהמון קריאות אהבה, לא ציפו חברי משלחת הג'ודו לאולימפיאדת ריו, בהם שני המדליסטים האולימפיים, ירדן ג'רבי ואורי ששון ושני מאמניהם שני הרשקו ואורן סמדג'ה. קצת אחרי היא פירקה ארגזים בדירתה החדשה לה עברה. האולימפיאדה וההכנות עיכבו אותה.
קצת יותר משבוע עבר מאז עמדה על הפודיום וראתה את דגל ישראל מתנוסס בזכותה. המדליסטית האולימפית הטריה, ירדן ג'רבי, עדיין לא באמת מעכלת את אירועי הימים האחרונים. מי שהעזה לחלום על מדליה אולימפית מגיל שלוש ולא היססה לרגע לומר זאת בכל הזדמנות, הצליחה להגשים את החלום הגדול שלה ולהפוך לאישה השנייה בתולדות הספורט הישראלי אשר זוכה במדליה, בטורניר הגדול בעולם.
ירדן, לפני הכל, איך זה מרגיש להחזיק בתואר מדליסטית אולימפית?
"איך זה מרגיש? וואו, אני לא חושבת שאפשר לתרגם את מה שאני מרגישה בימים האחרונים למילים. זה פשוט לחיות בחלום ומדי פעם לפחד להתעורר – למרות שצבטו אותי כבר כמה וכמה פעמים כדי לשכנע אותי שזו המציאות. עשיתי את זה, למרות שאם לדייק, התכנון המקורי שלי היה לזכות בתואר אלופה אולימפית – אבל אני יודעת להגיד תודה על מה שקיבלתי. אני מאושרת".
אחרי ההפסד ברבע הגמר לברזילאית, עברת לבית הניחומים – שם היית צריכה לאסוף את עצמך בעיקר מבחינה מנטאלית. איך עושים את זה?
"הקרב על מדליית הארד באמת לא היה פשוט. ידעתי ואני יודעת מה אני מסוגלת. זה חלום אישי שלי כבר הרבה מאוד שנים ואני עובדת נורא קשה – אז למה שאפחד לשאוף ולהאמין בעצמי. נכון שבספורט יש גם את עניין המזל שלפעמים הוא בצד שלך ולפעמים לא, אבל עדיין, אחרי ההפסד ברבע הגמר, היה לי ברור שעכשיו זה או הכל או כלום ואני חייבת לתת את כל כולי. לא נתתי לעצמי לחשוב על ההפסד או על מה עברתי. התרכזתי בקרבות שחיכו לי. זה מה שלדעתי עזר לי לנצח".
כשזכית באליפות העולם הקדשת הניצחון לעם בישראל, בזכייתך כעת ציינת שזכייתך היא סגירת מעגל עם אלמנות י"א חללי אולימפיאדת מינכן. למה התכוונת?
"פגשתי את אלמנות הי"א בבית הנשיא – שם הן אמרו, שבכל פעם שדגל ישראל מתנוסס זו גאווה עבורן. המילים שהן אמרו, שיצאו מעומק ליבן, חדרו אל עומק ליבי. זו הסיבה, שלאורך התחרות עצמה מצאתי את עצמי חושבת לא פעם על החללים ומשפחותיהם. מבחינתי, הדגל שהתנוסס כאשר עליתי על הפודיום לקבל את המדליה ואשר גרם להן לגאווה, היה עבורי רגע של סגירת מעגל. לצערי לא יצא לי להיות נוכחת בטקס לזכר י"א חללי אולימפיאדת מינכן. זה המעט שיכולתי לעשות בשביל הנרצחים".
כאישה הישראלית השנייה הזוכה במדליה אולימפית, היו כאלה שהשוו אותך לממשיכת דרכה של יעל ארד – גם כן בג'ודו. מסכימה עם ההשוואה?
"קודם כל, זו מחמאה אדירה להיות היורשת של יעל ארד, שמבחינתי מהווה מודל לחיקוי. פריצת הדרך בענף הג'ודו הנשי שייכת, ללא ספק ליעל. לכבוד הוא לי יהיה להמשיך את המורשת שלה. יעל ואני בקשר מאוד קרוב. היא הייתה שם בשבילי לאורך כל הדרך, מצאתי את עצמי מתייעצת איתה המון וזוכה לתמיכה אינסופית מצידה שאין לי ספק שתימשך".
יום לפני הטיסה פרסמת פוסט הקורא לאנשים להגיע לשדה התעופה, תיארת לעצמך שזה מה שיחכה לך באולם קבלת הנוסעים?
"תמיד אמרתי שאנחנו עם מיוחד. האהבה והפרגון לו אני זוכה בימים האחרונים, זה באמת לא משהו מובן מאליו. מרגע הזכייה קיבלתי אינספור תגובות מדהימות, מרגשות ותומכות. זה משהו שלא קיים במקומות אחרים. זה מה מייחד את עם ישראל .זה נכון שפרסמתי סטטוס בפייסבוק, אבל אני מודה שלא ציפיתי לכזה טירוף. על זה יש לי לומר לי תודה רבה לכל אחד ואחת מכם".
עכשיו אחרי שהגשמת את החלום הגדול שלך, מה היעד הבא?
"הגשמתי את חלום חיי וזה נכון, אבל אם את שואלת אותי מה החלום שלי ברגע זה ממש, אז התשובה היא חד-משמעית: חופששששש. אני רוצה לנוח. עברה עלי תקופה אינטנסיבית. פיזית ורגשית. עכשיו זה בדיוק הזמן שלי לקחת חופש קצר, ליהנות ולשמוח עם המשפחה האישית שלי. אחר כך נראה".
