מגלגלים את זה

את השבועיים האחרונים העברתי, כמו רבים, מול מסך הטלוויזיה, מלווה בחששות ובלא מעט התקפי חרדה קלילים שליוו דיווחים על ירי טילים צפונית לגוש דן ועוד אין-ספור שמועות שנשלחו מכל מי שחושב שהוא יודע ומבין משהו באמצעות הוואטס-אפ.

את פסק הזמן לקחתי, דווקא, בסוף השבוע, במה שכונתה הפסקת אש. בהוראת העורך שלי, דורון, התייצבתי בטיילת העירונית, לא לפני ששיננתי הנחיות בטיחות. גם אם נתניה לא ממש בחזית ובשני המקרים היחידים בהן נשמעו אזעקות התברר שמדובר באזעקות שווא, אני לא מאלה שלוקחות סיכון.

אייל (31) ואיתי (26) כהן הם קרובי משפחה. אייל מסביר לי, שהוא בעצם דוד של אייל. אחרי שאני מתקנת אותו ואומרת לו "בן דוד, התכוונת בן דוד", הוא מסביר את עצמו: "הרבה מתקנים אותנו ולא מבינים איך יכול להיות שאני הדוד שלו ולא הבן דוד שלו. אז אמא שלי היא סבתא שלו. זה די מוזר, כששומעים מבחוץ שיחה של שנינו, אבל אנחנו כבר רגילים לזה. גדלנו כמו אחים ואנחנו מאוד קרובים – כך שההגדרה המשפחתית בעצם לא כ- כך משנה. יש בינינו דינאמיקה מיוחדת ואיתי הוא ממש כמו אחי הקטן".

מזג האוויר מסביר פנים קידם אותנו בטיילת של מלון איילנד, בסיס המבצעים של השניים. רוח נעימה נושבת לאורכה של הטיילת והים יפה מתמיד. זיהיתי אותם מרחוק. שני גברים נאים, עם חולצות זהות ושלושה רכבי סאגווי, שבהחלט מהווים אטרקציה בנוף המקומי. כדי לעשות לכם קצת סדר בראש נסביר למי שלא יודע קצת על הכלי הזה. סאגווי, או בעברית תקנית מהסוג שרק באקדמיה לשפה העברית ישתמשו בה "רכינוע", הוא כלי תנועה דו-גלגלי הנע בהתאם לתנועותיו של הגוף ומונע באופן חשמלי.

אנחנו מתכוננים לסיור ואני, די כרגיל, קצת חוששת לעלות על הכלי. אחרי הכל, אני מסבירה לשניים שזאת הפעם הראשונה שלי ואין לי מושג מה לעשות עם הגוף כדי לא ליפול. "קודם כל זה כלי מאוד בטיחותי, להבדיל ממה שכולם חושבים, וזה כי אחד הבעלים של הסאגווי בראשית דרכו נהרג בעודו על הכלי. אנשים לא מבינים שהוא נהרג כי הוא פשוט רכב שיכור על הסאג ונפל מצוק ולא כי זה כלי לא בטיחותי. הוא אחד הכלים הכי אינטואיטיבים שיש. הוא ממש הולך עם הגוף וזורם איתו. את בעצם שולטת על הכיוונים, על הנסיעה ועל העצירה עם הגוף שלך", מסביר לי איתי ומרגיע אותי שישנם, לעיתים, תיירים ותושבים החוששים מהפעם הראשונה.

אחרי ההסבר הקצרצר אנחנו עולים ומתחילים בעצם במסע לאורך חופה של נתניה, כשמידי פעם אנחנו עוצרים בנקודות אסטרטגיות על מנת לקבל הסברים היסטוריים, ציוני דרך או סתם סיפורים מצחיקים הקשורים לעיר.

איך בעצם הגעתם לרעיון הזה ומי אחראי על היוזמה?
אייל: "הייתי עם אשתי בסיור כזה בירושלים. ראינו אנשים על סאגווי, זה סקרן אותנו מאוד והחלטנו לקחת סיור כזה. אחרי הסיור, כשהבנו ששנינו ממש נהנינו, התחלתי לעשות חושבים. כשהבנתי שבנתניה, באורח פלא, אין סיור על סאג, אמרתי לעצמי שעליתי על משהו".
איתי: "אייל התקשר אליי כשהייתי בעבודה בצפון. בירמנתי שם באיזה מלון והיה ממש משעמם. הוא סיפר לי על הסיור ועל הרצון שלו לפתוח חברה שתבצע סיורים על סאגווי. אמרתי לו שאני בעניין ותוך פחות מחודש העמדנו את העסק על הרגליים, וקבענו להתמקם בטיילת איילנד. לאט-לאט התחלנו לקיים סיורים לתיירים, ובהמשך החלו גם הנתנייתים להצטרף. בהתחלה בשביל הכיף, ובהמשך בגלל ההסברים והסיפורים שמסתבר שרבים מהם לא יודעים או לא מכירים למרות שהם גרים בעיר כל חייהם".

מסתבר, שלסיור על סאגווי, שיש כאלה שיגדירו אותו כסוג של כלי אתגרי חווייתי, יתרונות רבים – גם כשמדברים על היסטוריה ונוסעים לאורך הנקודות השונות. כך, למשל, נודע לי שבית גולדמינץ שימש במקור כמעין מוזיאון לאמנות, שנתניה הייתה בירת הבילויים גם בשנות השבעים שאת זה ידעתי, אבל ובעיקר בשנות הארבעים ותחילת החמישים ועוד עשרות פניני מידע שהשתלבו נהדר עם הרוח הקלילה והנסיעה הכיפית.

שניכם לא גרים בכלל בעיר.למה בחרתם דווקא בנתניה?
אייל: "אני נתנייתי מבטן ומלידה. רק אחרי שהתחתנתי עברתי לרחובות, אבל החיים שלי והסיפורים שלי הם מנתניה. מעבר לזה שיש לי זיקה לעיר, לא הצלחתי להבין איך בעיר עם רצועת החוף הכי ארוכה ויפה בארץ והיחידה הממוקמת על צוק (איתן), אין אטרקציה כזאת. זה בהחלט לא מובן. זו עיר המתקיימת בחודשי הקיץ שלה על המון תיירים, וחבל שלא תהיינה אטרקציות כאלה".
איתי: "הרבה אומרים לנו איזה פראיירים אתם. למה לא פתחתם את העסק בתל אביב או במקום יותר גדול, אבל אנחנו אוהבים את העיר הזאת. אני גדלתי כאן אצל המשפחה שלי. ביליתי כאן המון בחופשות ותמיד הייתה לי אהבה למקום הזה. בעיניי, נתניה היא כמו יהלום לא מלוטש. יש לה המון פוטנציאל כעיר תיירותית וכעיר בכלל. היא אחת הערים הכי יפות שיש בארץ, וחבל לא לפתח את הפוטנציאל הזה. מה גם, שיש המון נתנייתים שכלל לא מכירים חלק מנקודות התצפית שאנחנו מגיעים אליהם, לא יודעים מתי נתניה הוקמה, מי היה גולדמינץ, מאיפה מגיע הכורכר על הצוקים ומי פיסל את יצירות האמנות לאורכה של הטיילת הדרומית".

בעיצומו של הטיול, כשלצידי שני המדריכים המלווים אותי באופן אישי (וזה רק בגלל המצב הביטחוני והביטולים שהגיעו יחד איתו), בין הסבר להסבר, התחלתי לצחוק. אני חייבת להודות, שלהקשיב לסיפורים מרתקים ומשעשעים הקשורים לנתנייתים ולמקומות היסטוריים בעיר ובעיקר לדרך בה השניים מספרים את הסיפורים שחלקם כלל לא הכרתי, גרמה לי לחשוב לרגע שהם מראשי ההתיישבות. בכלל, לאור החור ההיסטורי הענק שקיים אצל צעירים רבים, הייתי מכניסה את סיורי הסאגווי לתוכנית הלימודים העירונית.

מהיכן כל הידע הזה על העיר?
אייל: "גדלנו בבית פדגוגי כזה של גננות. מגיל קטן סיפרו לנו סיפורים ועובדות היסטוריות. גם אנחנו, בעצמנו, עשינו תחקיר לא קטן על העיר. זה מעניין אותנו באופן אישי, ותמיד כיף לשתף את המידע הזה עם אנשים אחרים. בהיסטוריה, הכל עניין של איך מספרים ולא רק מה מספרים. זהו ההבדל בין סיפור חשוב המדווח בצורה משעממת, לסיפור חשוב המסופר בצורה מעניינת וייחקק בראש".

מי מגיע לסיורים האלה ואיך "צדים" לקוחות?
"תראי, אנחנו כבר שנה ועשינו לא מעט סיורים לתושבי העיר ובעיקר לתיירים. עשינו גם לא מעט ימי כיף לחברות. אנחנו עובדים כל השנה. עכשיו, בעקבות המצב הביטחוני והמבצע בעזה, קיבלנו כמה ביטולים ואפשר להבין את זה. השאיפה שלנו היא, כמובן, להתפתח ולגדול. בסך הכל מדובר בפעילות כיפית. אנו פועלים במספר שיטות שיווקיות. כך, למשל, הוצבנו על המפה התיירותית באמצעות מחלקת התיירות העירונית ועוד.

עד כמה העבודה מהנה ומאתגרת, שהרי אתם חוזרים על אותו מסלול כל פעם מחדש?
"אנחנו נהנים מכל רכיבה בכל פעם מחדש. כמו שאת התלהבת מהרכיבה ולא הסכמת לרדת מהסאג, ככה גם אנחנו כל פעם. אנחנו מאוהבים ברכיבה עצמה וכמובן באפשרות שלנו לספר ולשתף אנשים אחרים בחוויות שלנו ובסיפורים על העיר. אמנם, העבודה לא תמיד פשוטה, אבל בהחלט משתלמת. אין כמו לשמח אנשים על בסיס יומיומי. באמת שזכינו".