המייל האדום
אם ישאלו הורים: למה אתם שולחים את הילד לבית הספר?
רוב התשובות יהיו: שיוציא בגרות טובה, ואחריה יוכל ללמוד באוניברסיטה, ולרכוש מקצוע חשוב ומכניס.
קצת פחות מזה יגידו: שילמד להכין את עצמו לחיים. כמעט ואף אחד לא יגיד: שילמד להיות אדם אהוב ואוהב.
אנחנו ההורים – ילדי העבר שהגיעו לעתיד וגילו את האמת לגביו – שולחים את הילדים לבית הספר כדי שירכוש מקצוע מחשיב ומכניס,
או כפי שאבי ורבי קרא לזה "מקסוע".
אנחנו ההורים שכבר הצליחו להפוך והיות עורך דין, רופא, מהנדס, מנהל בנק, טייס…
אותם הורים שיודעים כבר להבחין בין הצלחה מקצועית לאושר. שמרגישים את צביטת האמת, שמגלה לנו שמי שמצליח בחיים, לא בהכרח מאושר. אנחנו ההורים שכבר קלטו, שהכי קשה והכי חשוב זה להצליח להיות מאושר.
מאושר, בתרגום הפשטני שלי, זה להרגיש אדם אהוב ואוהב. שיש לו קשרים טובים עם הקרובים, וחי בשלום עם הרחוקים.
כזה שמרגיש מיוחד, ייחודי ומשמעותי.
כזה שרב פחות, ומתחבר יותר.
כזה שמודע לרגשות שלו, ומתוך שכך לרגשותיו של האחר.
כזה שמרגיש שהעולם סביבו, הוא מקום סבבה.
כזה שלומד מכל סיטואציה, והכי לומד מהסיטואציות הקשות יותר.
כזה שמטייל בעולם עם משקפי מודעות, ויש לו משקפת ושנורקל להציץ אל התת מודע.
כזה שכל הזמן מרגיש שהיום טוב יותר מאתמול, והמחר מרגש אותו.
כזה שמרגיש מכובד ולכן בקלות מכבד.
כזה שמחייך כברירת מחדל של פוזיציית פנים.
אפשר ללמוד את זה. אף הורה לא חושב בכלל לבקש שזה מה שילדו ילמד בבית הספר. אף הורה לא מבקש, כי אף הורה לא מאמין שזה אפשרי בכלל.
אני מלמד כבר 14 שנים ילדים במרכזי מחוננים. פוגש אותם יום אחד בשבוע, לשעה וחצי למשך 15 מפגשים, או 30.
בכל סוף קורס, הילדים (גילאי 9-16) כותבים או משתפים במילים, מה הם לקחו מהקורס.
אני מעתיק לפה ארבעה פתקים, מתוך עשרות שכתבו תלמידים בכיתות ז, וח' שלמדו אתי השנה. (מתחת ל…שלוש נקודות בכל ציטוט החבאתי את המחמאות הישירות והאישיות)
"…בכל כך קצת זמן הצלחתי ללמוד כל כך הרבה. אתה מהווה מבחינתי דוגמא אישית חשובה. אני חושבת שמה שהעברת לנו, זה הדברים החשובים בחיים. בזכותך יש לי כלים לחיים, ובכלל"
"…למדתי לחיות את החיים בצורה שונה בזכות השיעורים. אתה רגוע ושליו, ומכניס את כולם לשקט המופלא והטוב הזה שיש בך, אני מרגיש שגם אני יכול להגיע לזה בעצמי"
"…אני ממש מודה לך על השינוי שעשיתי במחשבות שלי. ואני בטוחה שגם אם לא הכל יבוא לידי ביטוי עכשיו, זה בטוח ישפיע עליי בעתיד…"
"…בזכותך למדתי להבין דברים שאני רואה וחווה הרבה יותר לעומק. למדתי להיות יותר ויותר מודעת לסביבה ולעצמי. אני מתחילה לראות כל דבר שאני עושה כבעל ערך, ולומדת כעת גם לנצל אותו כראוי. אחרי כל שיעור אתך אני מרגישה עלייה משמעותית במצב הרוח, ובדרך החשיבה והראייה שלי. נתת לי מקום להיות עצמי…"
הסיבה לפוסט הזה היא להשמיע את הקול של הילדים, ולתת דוגמא שאפשר אחרת.
אפשר ללמד ילדים, בכל גיל, מודעות עצמית שתכליתה אהבה. וזה לא חייב לבוא על חשבון תכנים כמו חשבון, גיאוגפיה והיסטוריה… להיפך, הלמידה שאני מדבר עליה היא הפסים עליהם נעים, כל קרונות הלמידה הקוגניטיבית, בכל תחומי הדעת שיש.
זה אבסורד שהצורך הבסיסי ביותר, הצורך להיות נאהב ללא תנאי, לא רק שלא מתמלא בגיל הכי משמעותי, אלא את מקומו ממלא התנאי המזעזע, שאתה שווה וראוי להערכה, רק אם אתה מקיים את מה שהמבוגרים סביבך חושבים שאתה צריך לקיים. קוראים לזה ציונים ולהיות ממושמע.
אני מורה כבר המון שנים, ובכל שנה אני שומע את הילדים, על גבול המתחננים ,שאלמד את המורים שלהם, שאגיד גם להורים שלהם… שאפשר אחרת.
שאתן דוגמא למורים ולהורים שאפשר ללמד: בלי עונשים בכלל, בלי איומים בכלל, בלי לצעוק בכלל, בלי תחרות שמביאה לערעור הדימוי העצמי,
כן, אפשר ללמד עם למידה ערכית שמבוססת אך ורק על דוגמא אישית, עם כנות רגשית בטוחה בעצמה, עם כבוד אמתי שמורגש בלב, וחוזר חזרה מהלב, עם גבולות שהילד בוחר בעצמו לסמן אותם מתוך ראיית האחר, עם הקשבה מתוך בחירה ולא שמיעה מתוך כפייה, עם אמונה שהטוב קיים בכל אדם,
אפשר ללמד שאין ילד רע רק ילד שרע לו, שילד "מופרע" הוא ילד שמשהו מפריע לו, שאני יכול לאהוב את עצמי כמו שאני, שאני יכול ללמוד לאהוב עוד יותר עם הזמן
הילדים חווים את זה בעוצמה שרק הניצוץ בעיניים שלהם יכול לתאר.
בהתחלה תרגמתי את הבקשה שלהם למחמאה. עם השנים קלטתי שהם מבקשים ממני להיות שליח.
בשנים האחרונות הפכתי לשליח-ציבור הילדים, אני מעביר את התפילה שלהם בהרצאות וסדנאות למורים ולהורים.
אני יודע בכל נים בי, שאפשר להכשיר מורים, וללמד הורים להגיע לזה בעצמם. זה מצריך רצון, אמונה שזה אפשרי, אומץ לשנות דפוסי חשיבה, וסבלנות לעבור תהליך.
כל הורה בשורש רוצה את אותו הדבר לילדו. שיהיה מאושר. אפשר ללמוד את זה, ואפשר ללמד את זה.
אנחנו בכלל לא מעלים על דעתנו שזה אפשרי לבקש דבר כזה. זו אמורה להיות, לא רק בקשה לגיטימית, אלא, הבקשה היחידה ממערכת החינוך.
ג'ון לנון אמר: "כשהייתי בן 5 אמא שלי אמרה לי שאושר זה המפתח לחיים טובים. כשהגעתי לבית ספר נתנו לי מטלה לכתוב את מה שארצה להיות כשאהיה גדול, אז כתבתי "מאושר". הם אמרו לי שלא הבנתי את המטלה, אז אמרתי להם שהם לא מבינים את החיים."
