המייל האדום
יונתן פתחיה מאז ומתמיד אהב ליצור מוזיקה ומגיל מאוד צעיר ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים. אחרי שסיים את חובותיו כתלמיד בבית הספר ריגלר ואת שירותו הצבאי כלוחם בצה"ל, התקבל כתלמיד בבית ספר רימון. לאחרונה, ובפעם הראשונה שיתפה חברת התעופה הלאומית אל על פעולה יחד עם בית ספר רימון בפרויקט לבחירת שיר הנחיתה החדש. על הפרויקט הייחודי הופקדה מטעם בית ספר רימון רוני קורל, "כחלק מהלימודים אנו מעניקים לסטודנטים כלים, שיאפשרו להם להשתלב בתעשייה ביום שאחרי הלימודים. חלק מהכלים הוא שיתוף פעולה עם גופים ציבוריים ומסחריים כאחד. פרויקט "שיר הנחיתה" הוא אחד מהכלים", היא סיפרה לנתניה און ליין.
שיר הנחיתה באל על הוא, בעצם, השיר המושמע בכל מטוסי אל-על ברגע שגלגלי המטוס נוגעים בקרקע – שיר לו נחשפים עשרות אלפים בכל שבוע ומיליונים בשנה. מתוך 39 שירים מקוריים, שנכתבו, הולחנו והופקו בין כתלי בית הספר, ארבעה הגיעו לגמר. בתחרות עצמה, לעיני קהל, זכה שיר הנחיתה של פתחיה להחליף את שירו של עידן רייכל "עכשיו חוזרים הביתה".
איך הגעת לתחרות הזו ובכלל למוזיקה?
"למוזיקה לא הגעתי, היא הגיעה אלי. ניגנתי מגיל מאוד צעיר ותמיד שרתי והתעניינתי במוזיקה. בגיל 16 נרשמתי לחוג בסיסי של צדי צרפתי, שבמהלכו הבנתי שזה מה שאעשה בחיים. שבעה חודשים אחרי שהשתחררתי מהצבא נרשמתי, כמו רבים מבני גילי, ללימודים כחלק מהמסלול לחיים האמיתים. בתחילת השנה נכנסו אלינו לכיתה נציגי אל על יחד עם נציגי בית הספר והסבירו על שיתוף הפעולה והפרויקט כולו. הקריטריונים להשתתפות היו מאוד ברורים: יש ליצור שיר שמדבר על בית, על ארץ ישראל, געגוע, חזרה הביתה וחשוב שיהיה שיר שקט, רגוע שיגע בכמה שיותר אנשים".
ומה היה השלב הבא? איך בעצם התנהלה התחרות?
"כמובן שגם אני, כמו שאר הסטודנטים בבית הספר, עפנו על זה. בכל זאת, מדובר בהזדמנות חד-פעמית וחשיפה מסוג אחר למיליוני אנשים מכל העולם. תחילה הוגשו, בערך, 39 שירים מקוריים. מתוכם רק ארבעה עברו לישורת האחרונה והועמדו לבחירת הקהל. את השיר שאני ביצעתי, "קרוב ללב", כתב ספיר וולוך ואילו תום בלקינד הפיק את השיר. תום, ששמע אותי באחת התחרויות שהתקיימו בבית ספר, פנה אלי שבוע לפני הדד ליין לבחירת ההרכב והחליט שאני זה שצריך לבצע את השיר. עבורי, כמובן, מדובר במחמאה מטורפת. כמובן שהסכמתי והתחלנו לעבוד. דברים זרמו מעבר למצופה והגשנו את השיר עם המון תקווה בלב".
איך הגבת שהכריזו עליכם כזוכים בתחרות?
"כמובן ששמחתי מאוד. אני רואה בזה הישג לא קטן. בכל זאת, מדובר במיליוני אנשים שהולכים לשמוע אותי ויתחברו או לא יתחברו רק באמצעות הקול והשיר. אבל, אני לא חושב שיש מקום לאבד את הראש. אומנם מדובר בחשיפה ענקית, אבל לא לגמרי, כי אף אחד לא באמת ידע לזהות אותי ברחוב. זה אחד הדברים שגרמו לי להסכים לקחת חלק בתחרות מהסוג הזה".
אפרופו תחרויות, בעולם שכולו ריאלטי וכוכבים קמים ונופלים תוך כמה שבועות, חשבת לנסות את מזלך בנישה הזו?
"פנו אלי מכל תכניות הריאליטי לדורותיהם. לכולם סירבתי בנימוס. אני מאמין בעבודה הקשה כמו פעם, שזמר חורש את הבמות, מופיע בפאבים קטנים וצובר עדת מעריצים, שבסופו של יום נשארים נאמנים לאורך זמן. זאת בניגוד לרבים מכוכבי תכניות הריאליטי, שדקות התהילה שלהם קצובות. שלא תביני לא נכון, מתכניות הריאליטי יצאו זמרים מוכשרים ויוצרים אדירים, אבל אני כפרט, לא מאמין בדרך הזו ולכן כבר עכשיו אני מתחיל לבנות את עצמי לאט לאט".
משהו פה לא מסתדר לי: מצד אחד אתה נגד תכניות ריאליטי, אבל מנגד השתתפת בתחרות שבפועל חושפת אותך למיליוני אנשים
"מן הסתם, כמו כל מי שיוצר, השאיפה שלי היא להיחשף לכמה שיותר אנשים ושאלה יכירו את היצירה שלי – אבל לי חשובה מאוד הדרך. אני יכול להגיד לך שההורים שלי כל הזמן דוחפים אותי ומנסים לשכנע אותי להירשם לתכנית טלוויזיה. הם אפילו רשמו אותי בעצמם לא פעם ואני סירבתי. יש כאלה שיקראו לזה עקשנות. אני מסתכל על זה בעין אחרת, ומאמין בכל לבי שעבודה קשה בסוף משתלמת".
מהן המטרות שלך לעתיד?
"התכנון הוא לסיים את שנת הלימודים הנוכחית ואז לצאת לעולם הגדול עם חומרים משלי ויותר מזה בימים הקרובים אני צפוי להיכנס לאולפן הקלטות ולהתחיל לעבוד על אלבום הבכורה שלי"
