החולה ניצל – בית החולים ישלם פיצויים

בית חולים לניאדו יפצה תושב העיר בן 75 בסכום של למעלה מ-400 אלף שקלים, זאת למרות הטיפול המסור והצלת חייו של החולה.

תחילתה של הפרשה בשנת 2010 בעת שהחולה הגיע לבית החולים עם חום גבוה ללא תסמינים נוספים. בעקבות בדיקות דם הוחלט לאשפזו ולטפל בו באנטיביוטיקה. במהל הטיפול עלה חשד, כי החולה נעץ על ידי קרציה וחלה במלחת ריקציה ונשלחו תרביות דם לזיהוי המחלה.

החולה המשיך לסבול מחום ובגופו הופיעה פריחה. בעקבות הופעת הפריחה הופסק הטיפול באנטיביוטיקה שניתנה לו בתחילה והוחל טיפול באנטיביוטיקה המתאימה לטיפול במחלת ריקציה – דוקסילין, אולם זמן קצר לאחר מכן חלה החמרה במצבו של החולה, הוא סבל מכשל רב מערכתי – עליה בחום, ירידה בלחץ הדם, פגיעה בתפקודי הכבד והכליות, הפרעות בקצב הלב ועוד. במקביל הגיעו תוצאות התרביות בהן לא זוהה חיידק ריקציה.

החולה הועבר לטיפול נמרץ, שם קיבל טיפול חירום, כולל הנשמה מלאכותית, נוזלים וטיפולים תרופתיים, בהן תרופה בשם נוראדרנלין, המיועדת, ככל הנראה להעלאת לחץ הדם. כמו כן הוזמנו יועצים בתחום הכירורגי, ההמטולוגי והנפרולוגי. במקביל לבדיקות שבוצעו בחולה המשיך לקבל את האנטיביוטיקה שניתנה לו לטיפול בריקציה.

מצבו של החולה המשיך להחמיר, הופסק הטיפול באנטיביוטיקה שיועדה לטיפול בריצקיה, הוזמן מומחה למחלות זיהומיות והחולה החל לקבל טיפול באנטיביוטיקה רחבת טווח במיוחד. בנוסף נשלח החולה לבדיקות נוספות בניסיון לזהות את הגורם להדרדרות במצבו.

כשהוא מונשם ומורדם המשיכה הדרדרות במצבו ונתגלה נמק במספר אצבעות בידיו ורגליו. הוחלט לבדוק פעם נוספת הימצאות חיידק הריקציה בגופו ובמקביל הוחל שוב בטיפול באנטיביוטיקה מסוג דוקסילין – המתאימה לחיידק. הבדיקות אישרו שאכן מדובר בריקציה. כתוצאה משינוי האנטיביוטיקה חל שיפור במצבו של החולה, אולם בעקבות הנמק שהופיע בכפות רגליו ובידיו, נאלץ לעבור כריתת שתי אצבעות ביד ימים וכל בהונות רגליו.

החולה הגיש תביעה נגד בית חולים לניאדו בטענה, כי הטיפול שקיבל בבית-החולים הנתבע היה רשלני משום שהחיידק זוהה באיחור והטיפול התרופתי לא תאם את מצבו הרפואי. כתוצאה מכך נאלץ לעבור ניתוח לכריתת חלק מאצבעותיו בידיים וברגליים.

נציגי בית החולים טענו, כי לא היתה רשלנות ואף גיבו את עמדתם באמצעות חוות דעת רפואיות. מומחה למחלות פנימיות ורפואה דחופה שקבע, כי התנהלות הצוות הרפואי שטיפל בתובע הייתה סבירה ונכונה וכי אין קשר סיבתי בין הטיפול לבין כריתת האצבעות.

סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, רמי חיימוביץ, דחה את רוב טענותיו של החולה, אולם קבע, כי בית החולים טעה כשהחליט להפסיק את הטיפול באנטיביוטיקה המיועדת לטיפול בחיידק הריקציה.

השופט חיימוביץ קבע: "שמעתי את העדים ואת הראיות והחלטתי לקבל את התביעה. החלטתי לא ניתנה בלב קל שכן הצוות הרפואי פעל במסירות, קיבל החלטות נכונות והציל את חייו של התובע. עם זאת מצאתי כי הפסקת הטיפול הייעודי בריקציה (דוקסילין) והחלפתו באנטיביוטיקה רחבת טווח (טאבניק) מקורה בטעות, שכן ברשימותיו של המומחה למחלות זיהומיות של בית-החולים נרשם כי המליץ על הוספת הטאבניק ואין המלצה על הפסקת הדוקסילין. המומחה לא זומן לעדות ובהעדר תיעוד או רשומה רפואית אחרת המסקנה העולה מן המסמכים היא כי המלצתו לא הובנה או לא יושמה".