זעקת האבות/ יוני ג'ורנו

יותר ויותר אבות מורחקים מילדיהם הביולוגים לאחר שהגרושות שלהם החליטו לפתוח במלחמת חורמה, אבות נורמטיביים נאלצים לראות את הילדים שעה אחת בשבוע "במרכז קשר" בחדר קטן ונעול בנוכחות עובדת סוציאלית, האם אנו עדים למגמה חדשה, מדובר על נושא טעון שעלה בסופו של דבר בחיי אדם, אבות ששמו קץ לחייהם לאחר שזעקתם לעזרה נותרה בחלל האוויר.

ד.נ. (השם המלא שמור במערכת) הוא אחד מנפגעי "התופעה", ד' משמש כרכז ספורט באחד השכונות בנתניה, דמות מוכרת ומוערכת, עובד עם בני הנוער, אדם גדול ממדים ואהוב, "אבא" קוראים לו כאן. הבן של ד' (בן-6) לא זוכה לקבל את אבא שלו. הוא רואה את אבא פעם בשבוע, כאשר ד' נאלץ לנסוע מנתניה לצפון להיפגש עם בנו "במרכז קשר" הוא מרגיש כמו גנב, כאשר מפקחת עליו עובדת סוציאלית וצופה כל אחד משישים הדקות שיש להם להיות יחד, ד' מגיע עם מתנות, יושב צוחק ונהנה עם הילד, "אני מרגיש כמו בתוך חלום" אומר ד' חלום בן 60 דקות פעם בשבוע, וכל זה בגלל שמישהו החליט שאני אדם מסוכן, כל החיים אני מתעסק עם הנוער הכי קשה בנתניה, מדריך מייעץ שומר מגן ומחנך אותם, כל זה לא עוזר לי, כי מישהו החליט מבלי לראות אותי שאני מסוכן לבן היחיד שלי, אני משלם כל חודש מכסף שאין לי, את המזונות, אולם את הילד אני לא זוכה לראות, למה, כי ככה החליטו בשירותי הרווחה.

ד' בהחלט לא לבד, מדובר על תופעה מתרחבת שלא לומר מגפה של ממש, נשים שמתגרשות מבני זוגם ומחליטות לפגוע בהם בכל דרך אפשרית, מצליחות לעיתים להרחיק אותם מהדבר היקר להם מכל, הילדים שלהם.

יש אבות שמתייאשים בדרך, כזה היה אלון וולף (ז"ל) אלון בן לניצולי שואה, בעל שני תארים אקדמיים, עו"ד במקצועו, בן שלכאורה כל אימא מייחלת, אלון הוא מנפגעי המערכת, זעק את זעקתו בכל מקום אפשרי, עד שהתייאש וכמה סימבולי כבן של ניצולי שואה, שם קץ לחייו בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

לפני מספר חודשים פנה אלי אלון באלו המילים: "יוני שלום, קוראים לי אלון וולף, יש לי בת אחת ויחידה, הצליחו להפריד אותי מהבת שלי שהיא החמצן חיים שלי, עשו אותי מפגר, טוענים שאיימתי על שופטת, כי אמרתי לה שאני יודע איפה היא גרה, בקיצור הפכו אותי למפלצת, כל ניסיונותיי למצוא עזרה במערכת החוק-כשלו, אין לי טעם לחיים, אנא עזור לי, אחרת אין לי מה לחפש בעולם הזה"

מבוהל מהמייל פניתי לחברים משותפים, ומכולם שמעתי את אותו דבר, "גם באוזנינו הוא מאיים כל הזמן שישים קץ לחייו" כך סיפר לי יורם אלוש חברו של אלון, הבת שלו הייתה כל עולמו, אלון היה איש מדהים חכם משכיל חרוץ ואהוב, אולם הפרדתו מהבת שלו הפכה אותו לשבר כלי שדעך. החיים לא עניינו אותו, ואם לא הוריו הקשישים שהוא מטפל בהם, כבר מזמן היה שם קץ לחייו, לצערי היו לנו עשרות נורות אדומות ואף אחד לא באמת חשב שאלון ייקח את איומיו צעד אחד קדימה, טעינו אומר יורם, טעינו בגדול, האיש התאבד דווקא בערב יום הזיכרון לשואה, כנראה רצה בכך להעביר מסר חד. כמו שהוא לא הצליח לעורר אף אחד במלחמתו, כך גם במותו, איש במערכת לא עשה בדיקה הכיצד הגיע אדם בדמותו של אלון לשים קץ לחייו, המקרה הושתק, לא סוקר, אע"פ שפנינו לכתבי טלויזיה להוציא לאור את הסיפור ולחקור את המחדל, גם אורלי וגיא מרוז לא הביעו ענייןבסיפור מותו הטרגי של אלון ז"ל. נראה כאילו כולם יישרו קו עם המערכת, מערכת עקומה שאפילו לא טרחו להגיע לזוג הוריו הקשישים ניצולי השואה של אלון ולספר להם מה באמת קרה.

באחד הפרסומים שלו כתב אלון במילים אלו: "יתרה מכך, אני בן לשני ניצולי שואה מבוגרים וחולים כשבתי נכדתם היחידה, בעוד אחי הבכור נפטר מסרטן ולהורי לא מרשים לראות את נכדתם מחוץ למרכז הקשר!. אני מטפל באמי מאז אני בן 15 וחצי- היעלה על הדעת שאדם כמותי יואשם בסיכון לבתו? דרישה זו ממני מהווה התעללות לשמה בי ובהורי, אך בעיקר בבתי, שנאלצת לראות את סביה ואותי במרכז הקשר, כשהיא בוכה כל אימת שהיא באה למרכז כי אינה רוצה לבוא לשם, כשהרווחה לא מנחה את אם בתי למצוא פתרון חלופי שימנע את סבלה. וגורמי הרווחה נותנת גושפנקא לכל גחמותיה ורומסת ברגל גסה את זכויותיי. יצוין כי עד לפני שלושה חודשים פקידת הסעד קבעה בהחלטתה כי שני הורי מנועים מלראות את נכדתם יחידתם,היעלה על הדעת שגורמי רווחה במדינת ישראל מתעללים הלכה למעשה בשני ניצולי שואה ומקצרים את חייהם במקום לעשות הכול להקל על סבלם ולעזור לי להסב להם את מעט הנחת שהם זכאים לה? יצוין כי אני עו"ד וכלכלן (בהצטיינות) מאוניברסיטת ת"א, כשאת התואר השני שלי עשיתי בזכויות אדם ודמוקרטיה במלגה מהאיחוד האירופי, בחודש החולף דווח באמצעי התקשורת אודות תואר זה, כי לאור יישום עקרונותיו זכה כעת האיחוד האירופי בפרס נובל לשלום. אני כעת בוחן אפשרות לדוקטורט בזכויות אדם, כשבמקביל עלי לעשות אבחון מסוכנות- האין, ולו רק בכך, תרתי דסתרי?  אבקש בכל לשון של בקשה לערב כל גורם שתמצאי לנכון כדי לשנות את המצב לאלתר. אני נדהם שבמדינת ישראל יכולים לעשות כדבר הזה לשני ניצולי שואה ולבנם. בשל מעשיהם התעללות הרווחה בי ובהורי הפסקתי עבודתי"

דוגמאות אלו הינם על קצה המזלג, אבות רבים התייאשו בדרך והרימו ידיים, חלקם מאבדים את ילדיהם עד אשר אלו יגיעו לגיל 18 ואז יצטרכו האבות להסביר להם מדוע נותקו מהם במהלך השנים, ויש כאלה כמו ד.נ. מנתניה אשר מקפיד והולך מדי יום שלישי מנתניה עד הצפון בכדי לזכות בחיבוק חם של 60 דקות בלבד עד לשבוע הבא. למערכת נתניה און ליין נמסר כי אמיר שיפרמן מייסד התנועה א' זה אבא פנה בעבר למספר חברי כנסת לקדם תיקון לחוק, ואף ישב עשרות פגישות עם ח"כ (לשעבר) יוליה שמאלוב ממפלגת קדימה, לצערם של אותם אבות, גברת שמאלוב לא נכנסה לכנסת הנוכחית ולכן לא זכה הנושא לטיפול, ח"כ לשעבר מאשרת שאכן קיימה מספר פגישות בנושא עם ראשי התנועה א' זה אבא, הבינה את מצוקתם אולם לא הספיקה לפעול בנושא היות ובכנסת הנוכחית לא זכתה היא להיכנס.

אמיר שיפרמן מייסד תנועה א' זה אבא מסר בתגובה לכתבה: תנועת א' זה אבא רואה בחומרה את הלך רוח התקופה והפסיקה השוררת בנינו לפיה אבות הנם משניים בחיי ילדיהם מרגע הפרידה והגירושין, מדובר בדור שלם של ילדים חסרים שאינם יודעים אהבת אב מהי ומהו בטחון של אבא וזאת עקב חוקים מגדריים ודרקוניים המונעים מאבות את חובתם וזכותם כאחת לגדל ולחנך את ילדיהם שלהם. חשוב לנו לציין כי לא מדובר במקרים בודדים אלא בנורמה חברתית מכלילה וקלוקלת הנוגדת כל היגיון בריא וחוקים של שוויון, של זכויות אזרח, של כבוד האדם וחירותו, של זכויות טבעיות להורות, וזכויות בסיסיות. תנועת א' זה אבא מזמינה אתכם להצטרף אל שורותיה על מנת לשנות את המציאות הכפויה והבלתי נתפסת על הדעת, למענכם, למעננו ולמען עתיד ילדינו.