אבי שוסטר נושם ספורט

עם תמיכה מלאה מרעייתו ושלושת ילדיו, מתכוון אבי שוסטר (38), פעם אלוף הארץ באגרוף וכיום מנהל מקצועי במכון כושר, לזכות בפעם השנייה ברציפות באליפות ישראל בפיתוח גוף.

עד גיל 30 הקדיש עצמו אבי שוסטר, אלוף ישראל  פעמיים ברציפות לענף האגרוף. היום, בגיל 38, נשוי באושר ואב לשלושה ילדים, מתכונן שוסטר, מנהלו המקצועי של מכון הכושר ספורטיב, לאליפות הארץ בענף פיתוח גוף (Men Physique), תחום חדש יחסית אשר זיכה את שוסטר בחודש אוגוסט האחרון, בתואר אלוף הארץ בתחום זה.

נתחיל, דווקא מההתחלה, מדוע פרשת לחלוטין מתחום האגרוף?

"פרשתי לפני כשמונה שנים, בגיל 30, כי הגעתי לשלב בו רציתי להתחתן ולהקים משפחה. הייתי צריך למצוא עבודה כדי להתפרנס. לצערי, בענף האגרוף בארץ אין פרנסה. אז נכון, יש לי לא מעט מדליות וגביעים, אגרוף תמיד יהיה תחום אותו אוהב, אבל עם גביעים לא הולכים למכולת…".

מה חשף אותך לתחום פיתוח הגוף, דווקא בקטגוריה חדשה בה זכית באוגוסט האחרון במקום ראשון?

"אחרי שפרשתי מהאגרוף המשכתי לעבוד בתחום שתמיד עניין אותי. יום אחד, בלי שום כוונת תחילה, ראיתי שבתחרות פיתוח גוף התווספה קטגוריה חדשה. הצפתי את הנושא בסביבתי הקרובה מול חברים טובים והמשפחה הקרובה. כולם אמרו לי שזה מתאים לי וכדאי לי לנסות, שיש לי סיכוי טוב, בקיצור הם עודדו אותי להירשם".

מה ההבדל בין פיטנס וחיטוב, לבין פיתוח גוף?

"אני, כאמור, מתחרה בקטגוריה די חדשה בתחרות שנקראת Men's Physique  בה בעצם ההתמודדות היא על גוף יפה – כלומר – שרירים בולטים, פרופורציה נכונה ואסתטיקה של הגוף. במילים פשוטות, גוף יפה. המתחרים בקטגוריה יוצאים לבמת התחרות עם מכנס עד הברך כמו גולשי גלים ובוחנים את הפרמטרים שציינתי קודם. בקטגוריות פיתוח הגוף אין את הפרמטר של הגודל. כלומר, לא צריך להיות שרירי מידי, רחב מדי, מלא ורידים בולטים ולהתאמן שעות סביב השעון.

מתי ההתמודדות הבאה שלך? ואיך מתכוננים לתחרות מסוג זה?

"במאי הקרוב ישנה תחרות בה אני מתכוון להשתתף. היא תתקיים ברעננה. בקטגוריה הזו יש יחסית הרבה מתמודדים. שנה שעברה היו בערך 20 גברים שהתמודדו וזה נחשב ללא מעט. זה גם הופך את ההתמודדות לקשה יותר. לתחרות מהסוג הזה צריך להתאמן כמעט כל יום, אבל האימונים לא ארוכים: שעה וחצי אימון מקסימום – כאשר לפני התחרות אני משלב גם אירובי חוץ מהכוח".

קשה לומר שאימון יומי בן שעה וחצי נחשב לארוך…

"כשעסקתי באגרוף התאמנתי פעמיים ביום וכל אימון נמשך בין שלוש לארבע שעות. זה נחשב הרבה. שעה וחצי זה זמן שלא קשה למצוא במהלך היום כדי להקדיש לאימון וזה מניב תוצאות. אני העובדה החיה לכך. הכל יחסי בחיים: עבורי שעה וחצי ביום זה סוג של פינוק ביחס לשמונה שעות ביום שהתאמנתי כמתאגרף".

האם אתה שואף להתחרות בעתיד ברמה בינלאומית, או שחלומות לחוד ומציאות לחוד?

"כמובן שזה תמיד נמצא בראש. אני, באופי שלי, תמיד מכוון הכי גבוה שאפשר. אם לא הייתי כזה, כנראה שלא הייתי יכול להתחרות  בשום ענף. לצערי השנה, סביר להניח, שלא אצליח להתמודד בתחרות גדולה. אין לי מספיק זמן להתכונן. המועדים של התחרות הארצית והבינלאומית מאוד קרובים אחת לשנייה ואני לא אתמודד אם אני לא מוכן. אני מאמין שזה עוד יקרה אולי אפילו בשנה הבאה. בכל אופן השנה זה אבוד".

כיצד רעייתך מקבלת את זה?

"אשתי המדהימה מקבלת את הבחירות שלי ואורח החיים שלי בהבנה. כמובן, שיש לפעמים מצבים של ויכוחים על הנושא וזה מובן. תחשבי שלפני תחרות אני מקפיד יותר על התזונה והתפריט שלי שונה. אני גם הופך לפחות סבלני ויותר עצבני, כי המתח הנפשי משפיע. לפעמים גם יש רעב. זה לא תמיד פשוט לצד השני. אשתי מסתדרת עם זה והיא תומכת בי וגאה בי על ההישגים שלי ובשבילי זה הכי חשוב".

האם את הילדים שלך גם תעודד ללכת בדרך הזו?

"אני אשמח אם הילדים שלי, שהם כרגע קטנים, ילכו בדרך הזו ואני יכול להגיד לך שהם נמצאים בחוגים כאלה ואחרים של ספורט – ככה שנראה שלשם הרוח נושבת. מה גם, שלטעמי, כאשר הם צופים באבא שלהם מתחרה, ובגביעים ובמדליות שיש בבית, זה בעקיפין תורם גם להם – לשאיפות העתידיות. בכל מקרה, נראה לי שספורט אצלנו במשפחה זה תורשתי".