Air Supply – חובבי השמאלץ צאו מהארון :-)

קוראים לי עדי וביום ראשון האחרון הייתי בהופעה של Air Supply. זהו, הוצאתי את זה. תרדו עליי, תצחקו עליי, לא אכפת לי. .. היה לי כיף אדיר…

לקריאה מיטבית, מומלץ להשמיע לעצמכן בזמן קריאת הבלוג את השיר הבא…

פרק א' – התאהבות

ההיסטוריה שלי עם הלהקה הכה מתקתקה הזו מתחילה כמו רבים אחרים, איך לא, בגיל הנעורים. שנות התשעים המוקדמות, חבורה של בנות רובצת לה על השטיח אצלי בחדר, הקסטה של אייר סופליי ברקע, ואנחנו חופרות וחופרות. (הביטוי "חופרות" אגב לא היה קיים אז) מידי פעם פורצת לה חברה רנדומלית בבכי קורע לב, בדרך כלל זה קורה לקראת הפזמון. אין צורך לשאול למה, הרי כולנו כבר יודעות. המניאק שוב שבר לה את הלב. מספר הסיבות האפשריות מוגבל:

א. הוא נכה רגשית

ב. הם רק ידידים אבל היא חולה לו על התחת

ג. הוא אוהב מישהי אחרת ( By Far  הכי גרוע)

ד. הוא מעדיף את בני מינו

ה. הוא מתגייס בעוד שבוע

ו. הוא חבר הכי טוב של האקס שלה

ז. כל התשובות נכונות

שעות השתרענו לנו ביחד על השטיח מנתחות כל פרט וכל רמז בעלילות הרומנטיות המסועפות של כולנו. כמה ססמאות הופרחו אז באוויר, כמה חלומות על הפי אנד, אחוות בנות כמו שהתכוון המשורר. Air Supply הנאמנים ושאר מקביליהם המוסיקליים תמיד שם כדי להגביר את הדרמה. פס הקול של הנעורים.

אפרופו פס קול, אם אתם בני גילי בערך (אהלן משבר גיל ארבעים) אתם בוודאי זוכרים את מלאכת המחשבת של הכנת קסטה לאהוב או אהובת לבכם. זה או זאת שבאמת נועדתם להם, השבוע. אצלנו הנוסחא הייתה די פשוטה, זה הלך ככה:

1. אחז\י בידך את הקסטה של Air Supply – Greatest Hits וקסטה ריקה נוספת.
2. הכנס\י אותן לטייפ דאבל קאסט
3. Rewind
4. Play\Record
5. ניתן לדלג על מספר שירים, אבל השירים הבאים הם בגדר חובה:

Lost in love, I’m all out of love, Here I am the one that you love, Making love out of nothing at all

6. זרק\י פנימה גם את:

It must have been love, Sea of love, My endless love

7. שירים נוספים בעלי תוכן רומנטי מפורש, יתקבלו בברכה.
8. הקדשה, הנחיות וטכס הענקת הקסטה.

 מה הפלא שאחרי קסטה עם כאלה טקסטים פסימיים סיפור האהבה הגדול ביותר בכל הזמנים מסתיים שוב ושוב בקול ענות חלושה?

פרק ב' – מגניבות

מאוחר יותר, בערך בגיל שמונה עשרה, הבנתי ששמאלץ זה לא מגניב וזנחתי את צמד האוסטרליים המתקתקים. זה לא אתם זה אני, אמרתי להם, אני פשוט התפתחתי ואתם, איך לומר את זה, קצת דביקים. מדי פעם בשביל הצחוקים, הייתי שמה את הקסטה המדוברת באוטו וצוחקת לי על תמימות הנעורים. הרי הייתי אז כבר ילדה גדולה בת עשרים  ;-)

בגיל עשרים וארבע פגשתי את בעלי (וואו הזמן טס) שהוא מהטיפוסים שאוהבים את פינק פלויד. זה היה מתבקש להקניט אותו (רצוי מול החברים שלו) בזמן שאני טוענת שוב ושוב למרות מחאותיו הנמרצות , שהשיר שלנו הוא לא אחר מאשר I’m lying alone with my head on the phone. הוא לא אהב את זה. המשכתי.

למעט הבדיחה הקטנה הזאת, לא עלו יותר השירים האלה על דל שפתותיי. עד ש…

פרק ג' – התרופפות

ההתרופפות הגדולה באה בגיל 38. ילדתי את בתנו השלישית והמקסימה. היתה רק בעייה אחת קטנה, כמו כל תינוק טיפוסי, לקח לה שעות להירדם. בשלב מסוים הרגשתי שעוד "נומי נומי" או "לילה לילה" אחד ואני יוצאת מדעתי. עם שתי הבנות הגדולות כבר מזמן עברתי לרפרטואר של שלמה ארצי, שלום חנוך וכמובן – הוא ולא שרף, הוא ולא מלאך: ליאונרד כהן. הייתה לי אג'נדה מוסיקלית ברורה להעביר לדור הבא. אבל עם ילדה מספר 3 רוב האג'נדות שלי וביניהן גם זו, התחילו להעיק עליי. ביי ביי אג'נדה מוסיקלית, אהלן הישרדות בג'ונגל ההורות לשלושה ילדים.

יוטיוב ו-Smart Phone  כבר בזמן הזה נכנס לחיינו, אז החלטתי להשתעשע, להעלות באוב את שירי השמאלץ מהנעורים, ביניהם גם שירי הצמד חמד, ולהשמיע לילדה. אחלה שירים להרדים תינוקת. בתי המתוקה הייתה מסתכלת בסקרנות דרך סורגי המיטה על אמה המבסוטית שצפה לה בענני נוסטלגיה דביקים, נקרעת מצחוק לבדה בחדר מהקליפים המיושנים ורוויי השקיעות.

הבנתי שכנראה הרחקתי לכת, כשקלטתי שהבת שלי מצטרפת לפזמון של השיר: I (I I I I I I I) Should have Known better בכזה להט, של ילדה בת 15 עם לב שבור. אבל כבר היה מאוחר מדי. החיידק חזר

מאז התווספו שירי השמאלץ ליוטיוב פליי ליסט ייעודי, ואני נוהגת להיעזר בהם ברגעי שפל, ייאוש או באסה מאתגרי החיים. הם מצחיקים אותי, משמחים אותי, וגורמים לי לחשוב שבכל זאת יש עדיין פשטות ותמימות להאחז בה. הם גם מזכירים לי מאיפה באתי. מהשטיח בחדר הקטן ברחוב יהודה הנשיא 13 בנתניה.

פרק ד' – התמסרות

אזAir Supply  מופיעים בארץ. בהתחלה גיחכתי מהרעיון. אחר כך חשבתי: בעצם, למה לא? כל הקטע בלהיות בת ארבעים זה הלגיטימציה להשלים עם כל הצדדים האישיותיים הגבוליים שלי, כולל אהבה לשירי שמאלץ. חוץ מזה, עכשיו אני בלוגרית וזה ייתן לי חומר לבלוג. מדובר בכלל בעבודת חקר עיתונאית! לכי על זה!

גישוש מהיר עם שלוש חברות הסובלות מאותה סטייה הניב התלהבות מהולה בבושה. "התביישתי לשאול, אבל ברור שאני באה" היו התגובות.

יום המופע הגיע. מהבוקר זמזומים בלתי פוסקים של ”Just when I thought I was over you”  והסתלבטויות בלתי פוסקות מחבריי לצוות בעבודה. אוספת את "אחת החברות אם לא ה" בצומת רעננה, כרגיל מאחרות, לא קל לארגן כל כך הרבה ילדות לשינה, היא לחוצה. "מה את בלחץ?" אני שואלת, "מה כבר יקרה אם נאחר? במקרה הכי גרוע נפסיד את השיר הראשון, שהולך להשמע בדיוק כמו השיר האחרון. אפילו לא נדע שהפסדנו אותו.." אנחנו צוחקות. כבר התחלה טובה של ערב בנות מוצלח.

בהיכל התרבות בתל אביב יש כמות מפתיעה של גברים. ציפיתי לפגוש גבר אחד שפוט שאשתו גררה אותו והוא לא יודע לאן להוליך את הבושה. לא. החלוקה היא בערך 60% – 40% לטובת המין הנשי. יפה. גם גברים אוהבים רומנטיקה. רק לא הגבר שלי. נחמד.

אנחנו חוברות לשתי הסוטות המוסיקליות הנוספות מחוץ לאולם, ונכנסות פנימה. וואו כולם פה נראים מבוגרים. יש מצב שגם אנחנו נראות ככה? דיכאון והתקף חרדה קל. מה קרה לבנות על השטיח? "השתבחו כמו יין טוב" אומרות התגובות בפייסבוק. רגע, אבל גם כל אלה בטח משתבחים כמו יין טוב בפייסבוק לא? יש מישהו שלא משתבח כמו יין טוב בפייסבוק? עזבי, אני מנערת את המחשבות הסוררות ומתיישבת במקום.

חושך. אקורדים ראשונים. בשלושת השירים הראשונים אני יכולה להשבע שכבר שרו את  זה קודם. הדמיון בין השירים מתעתע. אבל בערך בשיר החמישי זה תופס אותי. הגעתי בקריצה ורק חצי ברצינות, אבל פתאום התמסרתי. המילים בוקעות מתוכי. ממעמקי הנשמה. מסתבר שהקהל גם חווה את זה, כי אולם שלם של אנשים תמימים וחסרי ציניות צורח יחד “Here I am The one that you love, Asking for another day”

בחיי שאני יודעת את המילים האלו בעל פה, כמעט כמו את המילים של התקווה. ת'כלס, גם זה סוג של המנון. המנון הלבבות השבורים. שהרי מי שלא צרח במלוא כוחו "Here I am the one that you love, Asking for another day" מתהומות הלב המרוסק, יש לו עוד דבר או שניים ללמוד על החיים.

אפילוג

כל כך נהניתי. הם זמרים בני זמרים – גם בגילם המופלג. הצלחתי להתחבר לילדה הפנימית שבי. על מי אני עובדת? אין לי שום בעיה להתחבר לילדה הפנימית שבי, אני היא הילדה הפנימית שבי. את המבוגרת האחראית שבי קצת יותר קשה לי למצוא.

אחרי ההופעה קינחנו בערב בנות מתבקש בפאב קרוב. מה אני אגיד לכם? מזל שלא היה שם שטיח…